"זהו סיפור שיכול להתרחש בטוקיו, במוסקבה או בבואנוס איירס", הסביר הבוקר במסיבת העיתונאים מיכאיל ברישניקוב. הרקדן הנודע חוזר לארץ שנה לאחר שהופיע כאן במופע מחול משותף עם אנה לגונה, והפעם בתפקיד שחקן תיאטרון. הבמאי המוסקבאי דמיטרי קרימוב יצר עבור ברישניקוב אדפטציה לבמה של הסיפור הקצר "בפריז", פרי עטו של זוכה פרס הנובל הרוסי איוואן בוּנין. המחזה, שיוצג במרכז סוזן דלל בין ה15 ל21 בנובמבר, מגולל את סיפור אהבתם קצרת היומין של זוג מהגרים רוסים בפריז – גנרל בדימוס של הצבא הלבן, המוצא את עצמו בגלות לאחר ניצחון הצבא האדום במלחמת האזרחים, ומלצרית בחדר אוכל נידח המגיש מאכלים רוסים.
"ראיתי את מישה על הבמה במחזה דרמטי ", סיפר קרימוב, "ואחרי ששוחחנו במשך שעתיים הצעתי לו לעבוד ביחד". את הסיפור של בונין המחיז קרימוב במיוחד עבור ברישניקוב, לאחר שרעיון העבודה המשותפת כבר היה על השולחן. כשהוא ישוב לצידו של ברישניקוב חתום-הפנים, הודה הבמאי כי "קיימים קווים מקבילים" בין ברישניקוב לבין גיבור הסיפור, "אבל לא הייתי מעז להסביר אותם במילים באופן פומבי".
למרות שהבחירה בסיפור של בוּנין, אשר עצמו חי שנים ארוכות בפריז (בה גם נפטר), מעלה שאלות מתבקשות, מתחמק ברישניקוב, שערק מברית המועצות לארצות הברית בזמן סיבוב הופעות ב-1974 ומאז מסרב לדרוך על אדמת רוסיה, מן הניסיונות החוזרים ונשנים להתייחס אל נושא ההגירה כגורם. "אני לא חושב שזה סיפור על אנשים האבודים במדינה זרה", הוא אומר. "הם פשוט מוצאים איש את רעהו ברגע קשה בחייהם, ועל זה הסיפור. כן, זוהי תמה רוסית, מוזיקה רוסית, סופר רוסי, חלק מחברי הלהקה הם רוסים", הוא מבהיר, "אבל אני לא חושב שקיימת הקבלה (בין גיבורי הסיפור) לבין ההגירה של 20-40 השנים האחרונות למדינה שלכם, למערב אירופה או לארצות הברית".
פורסם בעכבר העיר אונליין, 13.11.2011
"ראיתי את מישה על הבמה במחזה דרמטי ", סיפר קרימוב, "ואחרי ששוחחנו במשך שעתיים הצעתי לו לעבוד ביחד". את הסיפור של בונין המחיז קרימוב במיוחד עבור ברישניקוב, לאחר שרעיון העבודה המשותפת כבר היה על השולחן. כשהוא ישוב לצידו של ברישניקוב חתום-הפנים, הודה הבמאי כי "קיימים קווים מקבילים" בין ברישניקוב לבין גיבור הסיפור, "אבל לא הייתי מעז להסביר אותם במילים באופן פומבי".
למרות שהבחירה בסיפור של בוּנין, אשר עצמו חי שנים ארוכות בפריז (בה גם נפטר), מעלה שאלות מתבקשות, מתחמק ברישניקוב, שערק מברית המועצות לארצות הברית בזמן סיבוב הופעות ב-1974 ומאז מסרב לדרוך על אדמת רוסיה, מן הניסיונות החוזרים ונשנים להתייחס אל נושא ההגירה כגורם. "אני לא חושב שזה סיפור על אנשים האבודים במדינה זרה", הוא אומר. "הם פשוט מוצאים איש את רעהו ברגע קשה בחייהם, ועל זה הסיפור. כן, זוהי תמה רוסית, מוזיקה רוסית, סופר רוסי, חלק מחברי הלהקה הם רוסים", הוא מבהיר, "אבל אני לא חושב שקיימת הקבלה (בין גיבורי הסיפור) לבין ההגירה של 20-40 השנים האחרונות למדינה שלכם, למערב אירופה או לארצות הברית".
עם זאת, ברישניקוב לא נרתע מלשמש היסטריון לעת מצוא, כשהוא מבהיר את גורלם של אנשי הצבא הלבן, שגורשו ממולדתם לאחר ניצחון הצבא האדום במלחמת האזרחים הרוסית. אותה אינטליגנציה צבאית שהונצחה בספרות הרוסית כמודרנית ומשכילה בימים שלפני המלחמה. "אנחנו כאילו תמיד ידענו עליהם. היינו מאוד נוסטלגיים כלפי אותם אנשים אצילים ומשכילים, מלאי מוטיבציה, שהאמינו באל ובצאר", מספר ברישניקוב בהתרגשות על השכבה הגבוהה שנמחקה תחילה על ידי המלחמה ואז על ידי סטאלין. "פגשתי כמה מהם בשנות ה-70 בפריז", הוא מעיד, "וזה היה מדהים לראות את האנשים האלה, כמה הם מלאי חיוּת ומאוד גאים – ועם תוגה בעיניהם", הוא גולש - במהלך טיפוסי לניקולאי פלאטוניץ', גיבור "בפריז" – לצרפתית, "בגלל שרובם מעולם לא שבו לרוסיה".
"ההצגה היא מוסקבאית, במובן הטוב ביותר של המילה", מבהיר קרימוב את שאלת קהל היעד. "מגיעים אלינו אנשים משכילים, ומשכילים פחות וילדים - שפשוט באים לתיאטרון כמו למשחק. לרוב הם פותחים את הפה בתחילת ההצגה וסוגרים אותו בסופה. לי זה מספיק. למרות שכל הצגה שלנו עמוסה בכל כך הרבה משמעויות", הוא מוסיף, "וכמובן שעדיף לקרוא את בונין, עדיף לדעת שבין גבר ואישה יכולה להתרחש אהבה ושהיא לא תמיד מאושרת".
פורסם בעכבר העיר אונליין, 13.11.2011
