כתבה: מקום לדאגה

בימים אלה מנהלת עיריית חיפה קרב תקשורתי סוער נגד חיל הים ומשרד הביטחון. הסיבה – הפולינום, מבנה צבאי אחד מני מספר מבנים שעומד להקים חיל הים בנמל חיפה. לדברי העירייה, מדובר במבנה צבאי שגובהו כ-20 מטרים ואורכו כ-140 מטרים, העתיד להיבנות מעבר לשובר הגלים מול הנמל המערבי ולחסום בנוכחותו את התצפית לים מן הגנים הבהאיים והמושבה הגרמנית. מנגד, טוען משרד הביטחון כי מדובר בתעלול בחירות של ראש העיר יונה יהב, וכי התמונה שמציירת העירייה – בכלל זה בהדמיות של המבנה – מופרזת ושקרית.על פי משרד הביטחון, התכנית כוללת ייבוש של חלק מהים, הרחבת שובר הגלים והקמת הבסיס החדש, שהפולינום הוא חלק ממנו, על פני שובר הגלים.

נוף המחלוקת. צילום: אילה בלופולסקי

בשנת 2004 הוצגה לעיריית חיפה לראשונה תכנית להרחבת הנמל על ידי בניית מעגנה חדשה בחלקו הצפוני של שובר הגלים, אותן אישרה העירייה. לדברי העירייה, התכניות שהוצגו בפניה היו חלקיות ולא כללו את מימדיו ומיקומו האמיתיים של הפולינום. במאי 2006 הציג האדריכל גיל הר-גיל, שעמד להיות ארכיטקט הנוף של הפרויקט, הדמיה שכללה את הפולינום בגובהו האמיתי, והתפטר מן הפרויקט. את תגובת הר-גיל לא ניתן היה להשיג עד מועד פרסום הכתבה, אולם מקורות בעירייה טוענים כי התפטרותו נבעה מחוסר הסכמתו עם עקרונות התכנון של המבנה ומימדיו. לדברי דובר משרד הביטחון שלמה דרור, היה ראש העיר יהב מודע לכל פרטי התכנית, ואף ניהל עליה משא ומתן: "בגללו הנמכנו את הפולינום למינימום האפשרי והזזנו אותו פעמיים. היום המיקום הוא 80 מטרים מן המקום המקורי בו תוכנן, בו אנחנו יודעים שהוא לא מפריע. יתרה מכך, קיבלנו אישור מאונסק"ו ומהבהאיים שהוא לא מפריע לקו הרוחני של הבהאיים, שעובר מהגנים בחיפה עד למרכז שלהם בעכו."

מאחר שהפולינום הוא מבנה צבאי, התקבלה ההחלטה על הקמתו בוועדה למתקנים ביטחוניים (הולמ"ב), המורכבת משלושה חברים בלבד, איש מהם אינו נציג ציבור. בשיחה עם חבר הכנסת ד"ר דב חנין, מסר חנין את התרשמותו בנושא: "כמו תמיד בהליכים ביטחוניים שנעשים בדלתיים סגורות, מבלי שהציבור יהיה מעורב ומבלי שגורמי מקצוע עצמאיים יהיו מעורבים מספיק בשלבים המוקדמים של התכנון, מגיעים לתוצאה שהיא בעייתית מבחינה תכנונית."

"בגלל הרגישות, חלק מהתכניות עבר בולמ"ב, אבל דווקא הדברים הבעייתיים עברו בוועדה המחוזית של חיפה", אמר דרור בתגובה. "הנושא עבר הליכי תכנון מאוד קפדניים של הרבה משרדים". מדוברות צה"ל נמסר בנושא כי "חיל הים קיבל את כלל האישורים להרחבת הנמל הצבאי עבור כלי שייט נוספים שיקלטו בחיל בעשור הקרוב. הפרויקט תוכנן תוך תיאום מלא עם גורמי המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, משרד התחבורה, חברת נמלי ישראל, חברת נמל חיפה, רשות העתיקות ומנהל מקרקעי ישראל ואושר בוועדה למתקנים ביטחוניים, ובועדת הערר למתקנים ביטחוניים לאחר הליך תאום סטטוטורי יסודי ומפורט שארך 3 שנים. בתוכנית קיים איזון ראוי בין השיקולים הביטחוניים לשיקולים הסביבתיים. לאור הכוונה לבצע את המהלך בשקיפות מלאה, ארך הפרויקט זמן רוב תוך מעורבות גורמי התכנון האזרחיים לאורך כל הדרך כולל עריית חיפה לרבות קבלת הערות ושילובם בתכנון הפרויקט." 

ביום ג' האחרון ערכו חברי השדולה הסביבתית-חברתית של הכנסת, ובכלל זה יושבי הראש, חברי הכנסת ד"ר דב חנין והרב מיכאל מלכיאור, סיור בחיפה במהלכו שמעו את טענותיהם של אנשי חיל הים ושל ראש העיר יונה יהב. במהלך הסיור כינה ראש העיר יונה יהב את התעקשותו של חיל הים על מיקום הפולינום "רשעות", ואמר: "הם לא היו משקרים אם זו לא הייתה רשעות. הם היו מראים לי הכל".

"יצאתי מהשיחות עם אנשי מערכת הביטחון, חיל הים והעירייה מאוד מודאג", אמר חנין. "מורד גן הבהאיים הוא שכיית חמדה מיוחדת במינה. זהו נוף שיקר לתושבי חיפה בפרט ולאזרחי ישראל בכלל. יש לו משמעות תכנונית וכלכלית ולכן חיוני להגן עליו. אני קורא למערכת הביטחון לשקול ברצינות את החלופות שמציעה עיריית חיפה כדי להימנע מפגיעה בלתי הפיכה." 

החלופה שמציעה העירייה היא העברת הפולינום לחוף המזרחי של חיפה, סמוך לחוות המיכלים. על פניו, המקום נראה כפתרון המושלם – מלבד כמה פגמים קטנים. פגמים גדולים, למעשה. הראשון של בהם הוא הרעיון של מיקום בסיס צבאי, העלול להוות מטרה לאש אויב, סמוך למיכל אמוניה ומיכלי דלק. בעיה אחרת היא בעיה מבצעית: לדברי דרור, הנמל המזרחי, בניגוד לנמל המערבי, לא מאפשר יציאה לים 365 ימים בשנה, ללא תלות במזג אוויר, דבר שהוא הכרחי לקיומו של בסיס צבאי ימי פעיל: "אם מתקבלת התרעה על ספינת מחבלים והדבור לא יכול לצאת מיד לאתר אותה בגלל שהים סוער – אנחנו בצרות". 

הרב מלכיאור מסר תגובה מסויגת יותר מזו של חנין: "אם אכן הטענות של עיריית חיפה כפי שהוצגו בסיור נכונות, אז השדולה הסביבתית-חברתית תפעל בכל הכלים העומדים לרשותה, כולל בחקיקה, על מנת למנוע את בנייתו של הפולינום." תגובתו מובנת לאור העובדה כי מאחורי חיל הים עומדת החלטת ועדת ערר לעניינים ביטחוניים המאשרת את תכנית הפולינום, ולאור טענות הנגד של משרד הביטחון באשר למי הוא השקרן בפרשיה זו. "ההדמיה של צמיר שקרית לחלוטין", אמר שלמה דרור, בהתייחסו להדמיה שפורסמה בעיתונות בה מתנשא הפולינום לגובה כפול מזה של ממגורות בית דגון וחוסם לחלוטין את הנוף לים מן הגנים הבהאיים. 

בנוסף, טוענים בשרד הביטחון כי הנתונים של העירייה לגבי רוחבו של הפולינום ופרזים, וכי רוחבו צפוי להיות כ-70 מטרים בלבד.

למרות המחלוקת, קיימת תועלת אחת בלתי מעורערת שתצמח לחיפה מן הפרויקט - הגדלת רצועת החוף שלה. חיל הים יפנה את שכונת בת גלים ואת החוף השקט וירכז את הבה"ד באזור חדש. "לא לקחנו את הים מאף אחד", אומר דרור בתגובה לסיסמה "מחזירים לחיפה את הים" שהובילה את ההפגנה נגד הפרויקט ביום שלישי. "להיפך, אנחנו מחזירים לעיריית חיפה הרחבה של הים, מחזירים לה חלק של הים שהיה אצלנו."

פורסם בנענע10, 11.08.2008

ידיעה: חוק "המזהם משלם" עבר

חוק "המזהם משלם אמש (שלישי) בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. על פי החוק, אותו מקדמים ארגוני הסביבה זה חודשים רבים, תעודכן כל החקיקה הסביבתית הקיימת בישראל, כולל הוראות מנדטוריות מסויימות, על מנת ליצור הרתעה ולהחמיר את הענישה על זיהום ופגיעה בסביבה. החוק הפלילי יעודכן באופן מקיף: העונש על עבירות על חוקים כגון חוק המים, חוק חומרים מסוכנים וחוק שמירת הסביבה החופית עודכן לשלוש שנות מאסר, והקנסות הפליליים הבסיסיים ברוב החוקים הסביבתיים הוכפלו.

בנוסף, ניתנה לבית המשפט האפשרות להטיל, בנוסף לקנסות הבסיסיים, קנסות בשיעור הרווח שהפיק המזהם כתוצאה מן העבירה. כו כן, קיימת קורלציה בין גודל המפעל המזהם לגודל הקנס, כאשר הקנס הגדול ביותר מוטל על תאגידים והוא מגיע עד ל-2.4 מיליון שקלים, בתוספת 1/20 מגובה הקנס על כל יום בו נשכת העבירה. בנוסף על כל הקנסות הללו, נכנסה לחוק החופים הדרישה כי המזהם - גם המזם ברישיון - יחוייב בתשלום על הנזרם שנגרם כתוצאה מפעולתו. בחוקים רבים, כגון חוק מניעת זיהומי ים וחוק המים, ניתה לרשויות המקומיות הרשות לתקן את הנזק שנגרם במקום הגורם המזיק ולגבות ממנו כפל הוצאות.

ח"כ ד"ר דב חנין (חד"ש), יו"ר עמית של השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת ויוזם החוק, ברך על אישור החוק ואמר כי "חוק המזהם משלם מתמודד עם בעיית היסוד של המפגעים הסביבתיים: הבעיות הסביבתיות האופייניות אינן נגרמות בגלל טעויות אלא בגלל אינטרסים כלכליים. עד היום הבעיה הגדולה שלנו הייתה שבישראל השתלם מאוד לזהם. רק מנגנוני ענישה כלכלית יעילים ואפקטיביים יכולים לשנות את המצב".

בעמותת "אדם, טבע ודין" מרוצים מאוד: "מדובר באחד מהחוקים הסביבתיים החשובים שנחקקו לאחרונה", מסר דובר העמותה אביעד אורן, "המספקים כוח בידי הרשויות לצמצם בהיקף הזיהום, בין היתר באמצעות סנקציות כלכליות על המזהמים. אנו תקווה כי הרשויות תוצאנה לפועל את הסמכויות שכעת ניתנו להן בחוק, ותפסקנה את המצב הבלתי סביר שבו למזהם ימשיך להשתלם לזהם."

בארגון "מגמה ירוקה" מבקשים לשים לב דווקא להליך האכיפה, ומבטיחים לעקוב: "חוק המזהם משלם מתקן מצב מעוות שבו השתלם, באופן מעשי, לזהם, והציבור שילם את המחיר בבריאותו. אנחנו מצפים שהגורמים האחראיים, ובראשם המשרד להגנת הסביבה, יאכפו את החוק ויבצעו אותו הלכה למעשה, ואנחנו נעמוד על המשמר כדי לוודא שזה מתבצע."

פורסם בנענע10, 30.07.2008

ידיעה: פליטה גורלית

שבוע אחד בלבד לאחר אישור תחנת הכוח הפחמית החדשה באשקלון, אישרה הכנסת פה אחד בקריאה טרומית, בתמיכת הממשלה, את הצעת חוק הפחתת פליטות גזי חממה של חברי הכנסת אופיר פינס-פז, גלעד ארדן, דב חנין ועמירה דותן. מטרת החוק, עליו חתומים 70 חברי כנסת, היא "להגדיר יעדים להפחתה משמעותית בפליטת גזי החממה, לשם מניעת שינויים באקלים, צמצום זיהום האוויר, שמירה על בריאות הציבור והגנה של הסביבה." זהו החוק הראשון העוסק בקביעת יעדים ולוחות זמנים להפחתת פליטות שאושר, למרות פשרה שהושגה זמן קצר לפני הגשתו לשלוחן הכנסת, ולמרות שישראל אינה חתומה על אמנת קיוטו.

הצעת החוק בלשונה אמנם תקדימית, אך מלשכתו של ח"כ פינס נמסר כי זמן קצר לפני הגשת הצעת החוק, הושגה פשרה בין פינס, יוזם החוק, לבין גדעון עזרא, השר להגנת הסביבה, לפיה לא ייקבע היעד של הפחתה של 25% מן הפליטות עד שנת 2020 והפחתה של לפחות 50% מן הפליטות עד שנת 2050. בפשרה שהושגה, ייקבעו יעדים ולוחות זמנים בדיונים בועדת הפנים והגנת הסביבה, ולא בלשון החוק. במלים אחרות, העקרון התקבל בממשלה, אך הדיונים לגביו ממשיכים.

ההצעה המעשית היחידה עד כה לאכיפת החוק יחידה היא הטלת קנסות אזרחיים על מפירי ההגבלות, כולל הגדלת הקנס על הפרות חוזרות ונשנות – 10% מהקנס הקבוע על הפרת חוק זה, ותוספת של החלק ה-30 שלו על כל יום בו נמשכת ההפרה. בעברית פשוטה – הקנס השלם ישולם רק במקרה בו העבירה נמשכת לפחות 30 יום.

בנוסף, ההצעה קובעת כי בתוך שישה חודשים מתחולת החוק, על הממשלה לאשר תכנית לאומית רב-שנתית לשם קידום הפחתת הפליטות, תוך שיתוף הציבור בתהליכי גיבושה. עם אישורה, על התכנית להתעדכן לפחות אחת לחמש שנים. כמו כן, שרי הממשלה יחויבו להגיש דו"חות שנתיים על פעולות משרדיהם בהתאם לתכנית הלאומית.

"זהו יום ניצחון ענק עבור הגנת הסביבה בישראל", אמר ח"כ אופיר פינס-פז. "אחרי שנים של גרירת רגליים, הצעת החוק היא קפיצת דרך בקביעת מדיניות ברורה בישראל להשתלבות במאבק נגד ההתחממות הגלובלית."

ח"כ גלעד ארדן מסר כי "החוק יחייב את ממשלת ישראל לדון מחדש בהקמת תחנת הכוח הפחמית באשקלון, כיוון שהקמתה סותרת את המחויבות על פי חוק זה לצמצום פליטת גזי החממה וזיהום האוויר."

סייעה בהכנת הידיעה: שמרית מנור. 
פורסם בנענע10, 25.06.2008 

ידיעה: ישראל על שתיים

היום אחה"צ אישרה כנסת ישראל בקריאה טרומית הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשס"ח-2008. הצעת החוק, יוזמה של מספר חברי כנסת, ביניהם ד"ר דב חנין, הרב מיכאל מלכיאור ואופיר פינס פז, בשיתוף עם עמותת "ישראל בשביל אופניים", לא זכתה לתמיכה גורפת מהממשלה, אך לדברי חנין, "הדרג המקצועי הביע הבנה לחשיבות החוק ולצורך בו". ביום שבו שר התשתיות מסיר את הסבסוד מבנזין 96 אוקטן, החוק הזה נראה חשוב מתמיד.

מטרת החוק המוצע היא, בקצרה, "לעודד ולהגביר את השימוש באופניים ככלי תחבורה בתוך יישובים וביניהם", והאמצעים להשיגה - יצירת מטען להובלת אופניים באוטובוסים ציבוריים, העלאת אופניים לרכבת, הקצאת מקומות חניה לאופניים בכל מרכז תחבורה ותמריצים לרוכבים, למעסיקים שיעודדו רכיבה בקרב עובדיהם ולמשווקי אופניים וחלקיהם. בנוסף, מוצע לתקן את חוק התכנון והבניה, על מנת להפוך את תכנית יצירת רשת שבילי אופניים בתחומי רשות מקומית לסמכות ועדה מקומית – זאת על מנת לזרז את התהליכים ולעודד רשויות מקומיות ליצור שבילי אופניים בתחומן.
"ישראל ואיראן הן שתי המדינות היחידות בעולם בהן אסור להעלות אופניים לרכבת", אומר יותם אביזוהר, מנהל "ישראל בשביל אופניים", אדריכל נוף ומתכנן במקצועו וזוכה פרס "הגלובוס הירוק" לשנת 2008. "המטרה שלנו היא לתת אלטרנטיבה אמיתית לתרבות הרכב הפרטי שקיימת במדינה. החוק מעודד פעילות גופנית, כאשר רק לפני שלושה שבועות מבקר המדינה ביקר את ראש הממשלה על כך שהוא לא מתמודד מספיק עם בעיית ההשמנה."

לדברי אביזוהר, החוק נותן מענה לכל טענה שנוטים אנשים להציג נגד רכיבה על האופניים. "אנשים חושבים שזה מסוכן – הצעת החוק מעודדת בטיחות בדרכים. ברגע שיש שבילי אופניים מוגדרים, כמו למשל בשד' רוטשילד בת"א, הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות הוא שייפול פרי קטן של פיקוס על הראש. אנשים אומרים שחם מכדי לרכב על אופניים – הצעת החוק אומרת שבכל בניין משרדים יהיו מקלחות. אנשים מתלוננים על גניבות אופניים – הצעת החוק אומרת שבכל בניין משרדים חדש יהיו מתקנים לנעילת אופניים."

לטענתו, מדובר בחוק בעל חשיבות רבה לנושא הבטיחות בדרכים. "בתל אביב יש הכי הרבה רוכבים – 7% מהנסיעות היומיומיות הן באופניים – ויש בה הכי פחות תאונות דרכים. כשיש תשתית ויש מוּדעוּת הנהגים הרבה יותר סובלניים כלפי הרוכבים."

"מדובר בהתחלת דרך", אמר ח"כ חנין. "צריך להתקדם בדרך זו במהירות, שכן קידום האופניים צריך להשיג את המרוץ להקדמת הבחירות לכנסת. אין שום סיבה שמדינת ישראל תפגר אחרי כל מדינות העולם המערבי בקידום ועידוד תחבורת אופניים. אופניים הם חלק מרכזי מהפתרון לבעיות התחבורתיות והסביבתיות המחריפות של המאה ה-21. יתרונה של הצעת החור במכלול הצעדים המעשיים שהיא קובעת כדי לקדם בפועל את תחבורת האופניים בישראל."

לדברי ח"כ הרב מלכיאור, "כנסת ישראל הצביעה היום בעד חוק אשר יאפשר לישראל ליישר קו עם המתקדמות שבמדינות בנושאי איכות הסביבה. עליית מחירי הדלק וההתחממות הגלובלית מחייבת את המדינה לייצר אלטרנטיבה אמיתית למזהם מספר אחד בעולם – המכונית הפרטית ולאפשר לאלה המבקשים בכך להגיע עם אופניהם למקומות העבודה."

אריק טפיירו, רכז התחבורה של החברה להגנת הטבע, בירך על אישור החוק: "סוף סוף הכנסת מכשירה את האופניים כאמצעי תחבורה לגיטימי ויעיל, הזקוק לתשתית משלו, ואנו מחזקים את ידם של חברי הכנסת, שמבינים כי רכב פרטי הוא לא כלי הרכב הבלעדי בערים וכי יש צורך הולך וגובר לפתח אמצעי תחבורה משלימים".

פורסם בנענע10, 25.06.2008  

כתבה: אושרה הקמת התחנה הפחמית באשקלון

התכנית להקמת תחנת הכוח הפחמית קיבלה היום דחיפה נוספת, עת החליטה הוועדה לתשתיות לאומיות לאשר את התוכנית ולהעבירה להערות הוועדות המחוזיות והשגות הציבור.

איריס האן ואריק טפיירו, נציגי החברה להגנת הטבע וארגוני הסביבה, אמרו בוועדה: "מצער ואף מדאיג מאד לגלות כי מדינת ישראל בוחרת לפתור את בעיית האנרגיה החמורה על ידי בניית תחנות כוח מזהמות ולא על ידי ניהול משק אנרגיה מודרני וידידותי לסביבה, שמקדם טכנולוגיות סביבתיות ומעודד חיסכון באנרגיה. יש לציין כי עוד לא נאמרה המילה האחרונה, אנו תקווה כי התוכנית תשונה בשלבים הבאים של התכנון, בהן הציבור יוכל להביע את עמדתו לגבי התוכנית ולהשפיע עליה, מאחר ובוועדה לתשתיות לאומיות יושב רוב מוחלט של נציגי הממשלה וקולו של הציבור כמעט ולא נשמע."

לפי נתונים של החברה להגנת הטבע, ההחלטה התקבלה ברוב של תשעה נציגים מול שני נציגים (התנגדו: נציגי ארגוני הסביבה והמשרד להגנת הסביבה, שאף הציעו החלטה נגדית לעכב את אישור התכנית עד לעריכת בדיקות נוספות).

ההחלטה שהתקבלה היום נוגעת להפעלת פרויקט D - הקמת תחנת הכח הפחמית החדשה באשקלון. לפי נתונים של מגמה ירוקה וגרינפיס, הוועדה התכנסה היום לקבלת החלטה לאחר שקיימה בנושא שלושה מפגשים בלבד, שמתוכם לא כולם היו פתוחים לציבור כמחייב בחוק, ובניגוד לעמדתו של משרד הבריאות המתנגד בתוקף להקמת התחנה בסמוך למרכזי אוכלוסין.

דוברת "מגמה ירוקה", מאיה אילוז-בל, מסרה כי הוועדה לתשתיות לאומיות התחייבה שבכל רגע נתון היקף הפליטות המזהמות לא יעלה על היקפו הנוכחי כיום. לצורך כך קבעה הוועדה, כתנאי להקמת התחנה הפחמית החדשה, שיש לשדרג את התחנה הפחמית הפועלת כיום עד להפחתת 50% לפחות מפליטותיה כיום. אם תוך חמש שנים לא יופחתו פליטות התחנה הנוכחית כנדרש תחזור הוועדה ותבחן את הקמת התחנה החדשה לאור טכנולוגיות חדשות שתקומנה עד אז.

הפרויקט, שאושר בסוף 2002, זכה להתנגדות חריפה מצד הארגונים הירוקים ותושבי אשקלון והסביבה מיומו הראשון. לפי אדם, טבע ודין, תחנות כוח הן מקור מרכזי לזיהום אוויר, שמביא בין היתר גם להשלכות בריאותיות קשות כגון מחלות לב וריאה, ותמותה של כ-1,500 איש בכל שנה רק בישראל. התחנות, לפי העמותה, מייצרות מאות אלפי טונות של אפר, פחם רדיו אקטיבי, מזהמות את מי התהום, כשאין בנמצא פתרונות לטיפול בכמויות ובחומרים המיוצרים בהן. במחקר שנערך בתחנת הכוח של אשקלון בשנת 1990, נראתה ירידה חדה בתפקודי ראות ילדים ועלייה בתחלואת התינוקות המתגוררים באשקלון וסביבתה.

ראש העיר אשקלון, רוני מהצרי, שהתנגד בחריפות להקמת תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון, התרעם על החלטת הוועדה: "ממשלת ישראל, החליטה להקריב את חייהם ובריאותם של תושבי הדרום. הממשלה אשר נכשלה כישלון חרוץ בהגנה על תושבי הדרום מפני הגראדים והקסאמים, החליטה לזהם את הדרום על-ידי הקמת תחנת כוח נוספת בעיר אשקלון."

ח"כ ד"ר דב חנין (חד"ש), יו"ר עמית של השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת גינה אף הוא את ההחלטה: "מצד אחד, ממשלת ישראל מקדמת עוד ועוד תחנות מזהמות לייצור חשמל, ומצד שני בולמת מהלכים של התייעלות אנרגיה. הקמת תחנה פחמית צריכה להיות המוצא האחרון למשבר האנרגיה ויכולה להישקל רק לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות. מדינות מערביות אחרות פנו לאפיקים של שימור והתייעלות אנרגיה ואילו בישראל צריכת האנרגיה רק ממשיכה לעלות. במדינות מערביות אחרות מייצרים אנרגיה מתחדשת ואילו בישראל עדיין לא הגיעו ל-1% של אנרגיה חלופית. תגובתה של כנסת ישראל להחלטות הממשלה תהיה להביא לקריאה טרומית, ביום ד' הקרוב, את הצעת חוק התייעלות אנרגיה במבני ציבור".

עו"ד ציפי איסר-איציק, מנכ"ל אדם טבע ודין, הודיעה כי בכוונתה לעתור לבג"צ לנוכח אופן התנהלותו הפגום של ההליך בוועדה, מבלי שהונחה בפניה חברי הועדה תשתית עובדתית מלאה בדגש על ההשפעות הבריאותיות והסביבתיות הנובעות מהקמת התחנה הפחמית. "הוועדה התעלמה מהחלטתו של בג"צ ובחר שלא לשקול את כל ההשפעות הבריאותיות הקשורות בהקמת התחנה ומבלי להתייחס לדבריו הקשים של נציג משרד הבריאות שטען במפורש שהעיר אשקלון הגיעה לסף קיבולת התחלואה עקב הסמיכות לתחנה פחמית קיימת. כמו כן, לא נשקלו כל ההיבטים הגלובליים של הפליטה של גזי החממה מפעילות התחנה הפחמית, בניגוד גמור למגמה העולמית המבקשת לצמצם את היקף הפליטה שלהם. לדאבוננו, גם התוכנית של משרד התשתיות להתייעלות אנרגטית עליה הצהירו בגאון אנשי משרד התשתיות השבוע, לא השפיעה על קבלת ההחלטה. כל אלה מאלצים אותנו לעתור שוב לבג"צ בכדי להוביל לקבלת החלטה מושכלת למען בריאות הציבור וחייו."

ארגון "מגמה ירוקה" מסר כי "זהו יום שחור לאזרחי מדינת ישראל, ולתושבי אשקלון בפרט, אשר ישלמו מחיר בריאותי כבד. לא ייתכן שוועדה עוקפת תכנון תאשר תחנה מזהמת בסדר גודל כזה מבלי לבחון את ההשלכות הבריאותיות וללא תכנית אב למשק האנרגיה."

בדו"ח שפורסם השנה על ידי ד"ר אריה ונגר נמצא כי התחנה הפחמית החדשה תגדיל את פליטות גזי החממה בישראל ב-10.5 אחוזים מהיקף הפליטה הנוכחי; זאת בשעה שישראל, המנסה להצטרף לארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD), אמורה לפעול להפחתת פליטת גזי החממה שלה, ומסתכנת בקנסות של מיליוני שקלים על הפליטות העודפות.

בדו"ח "דרכים לקיימות VI", שפרסם השנה ארגון "חיים וסביבה", הציעו הארגונים הירוקים פתרונות של שימור אנרגיה שיובילו לחיסכון שישתווה ואף יעלה על כמות האנרגיה שתפיק תחנת הכח החדשה.

בממצאיו של ד"ר ונגר הודגש במיוחד נושא הכספית, הידועה זה מכבר כחומר הפוגע במערכת העצבים, שתפלוט התחנה הפחמית. הכספית פוגעת בהתפתחות המוח ומערכת העצבים בעוברים וילדים, וגורמת לפגיעה באינטליגנציה, בזיכרון, בכישורים הקוגנטיביים, ביכולת המוטורית, ועוד. הכספית הנפלטת לאוויר עלולה לשקוע במקורות המים, לחלחל לקרקע ולהצטבר בגידולי המשק החקלאים ובעלי חיים ודגים. אם הדבר אכן יקרה, תהיה זו בעיה של המרכז לא פחות מאשר של הפריפריה, שכן אזור אשקלון עמוס באזורי חקלאות ודיג.

פורסם בנענע10, 16.06.2008   

ידיעה: זיהום בחיפה

חוף בת גלים והחוף השקט בחיפה נאסרו לרחצה לפני מספר שעות, זאת עקב ביוב שהוזרם לחופים. ההזרמה נגרמה כתוצאה מסתימה שהתרחשה בתחנת שאיבה באזור. מעיריית חיפה נמסר כי התקלה תוקנה תוך שעתיים מהתרחשותה, אך החופים יוותרו סגורים עד להודעה חדשה ממשרד הפנים, הפועל בשיתוף עם גורמים מקצועיים במשרד הבריאות.

"לצערנו, תקלות קורות", אמר רוני גרוסמן, סגן דובר עיריית חיפה. "מה שחשוב הוא לתקן אותן מהר – ואכן התקלה תוקנה מהר מאוד. הודות לעבודה מאומצת ומהירה הנזק שנגרם הוא מינימלי. אנו מתייחסים לדבר בחומרה." כמו כן, מסר גרוסמן כי בשעת התרחשות התקלה לא היו מתרחצים בחופי שנפגעו וכי הציבור עודכן על האירוע במהירות הראויה. "תקלות כאלו קורות בכל מיני חופים כל הזמן", הוא אמר. "בחיפה לא הייתה תקלה מסוג זה במשך שנים."

מדוברות משרד הבריאות נמסר כי המשרד עורך בדיקות מעבדה של דגימות ממי החופים הפגועים, וכי יכולים לעבור יומיים עד שהמים יהיו שוב ראויים לרחצה.

פורסם בנענע10, 15.06.2008

ידיעה: בוקר רע בפלמחים

הבוקר קמו פעילי המחאה בחוף פלמחים למציאות קצת אחרת: אוהד (שם בדוי), אחד הפעילים, מספר: "בשעה 9 בבוקר הגיעה לחוף פלמחים שיירת של רכבי איסוזו ירוקים ולבנים. מתוכה יצאו חבר'ה, אספו את כל הציוד של משמרות המחאה שהיו בחוף, ועשו ממנו חגיגת ל"ג בעומר. כשהגענו לא היה זכר לדברים שהיו בחוף. רק זבל ומדורה בוערת", הוא מספר בתרעומת, ומסרב למסור את שמו האמיתי: "אני מפחד. אלה פושעים, בריונים. אולי הם ישרפו לי את הבית."

"שרפו הכל", מספרת עדי לוסטיג, מיוזמות המאבק בחוף. "הלכו לנו המזרנים, האוכל, אוהלים של אנשים על כל הדברים שהיו בפנים... נשארו רק יתדות של אוהלים שמזדקרים מתוך המדורה וכמה סירים שלא עלו באש."

שחר קרביץ, פעיל נוסף שחי בחוף עם אשתו ובנם בן השנתיים, מספר: "אנשים רבים בכלל לא נמצאים בחוף, ופשוט שמו שם את הציוד שלהם כחלק מהמחאה". אוהד מאשים את מנהל מקרקעי ישראל במהלך הוונדליסטי. "הצלחתי לעכב את האחרון מביניהם, והוא אמר שהם ממנהל מקרקעי ישראל, מהסיירת הירוקה. הסיירת הירוקה שהשאירה מדורה בוערת באמצע השמורה."

מזה שלושה חודשים נאבקים פעילי איכות הסביבה בפרוייקט להקמת כפר הנופש בחוף פלמחים. חלקת החוף המיועדת לבניית כפר נופש, שנחכרה כבר בשנת 2004 על ידי מנהל מקרקעי ישראל ליזמים במחיר של שמונה מיליון שלקים ל-70 דונם, אושרה כחוק וסומנה למטרות תיירותיות על אף שלא נערך דיון ממוקד בנושא במשרד התיירות.

הפעילים מבטיחים שלא ניתן להבריח אותם באמצעות 'זיקוקים'. "ננקה את כל הנזק מהמדורות שהם עשו", אומרת לוסטיג. "אנחנו לא מוותרים, אנחנו עדיין כאן. לא ישברו אותנו ככה."

לאורטל צבר, דוברת מנהל מקרקעי ישראל, יש גרסה שונה לאירועים: "פקחי מנהל מקרקעי ישראל בשיתוף עם הסיירת הירוקה פינו הבוקר מאהל של פולשים שהתמקמו על שטח בחוף פלמחים במשך שלושה שבועות ופיזרו פסולת רבה סביבם. הפינוי הבוקר נעשה לאחר שניתנו לפולשים מספר התראות."

"אנחנו כמנהל מקרקעי ישראל מחויבים לפנות פולשים. בחודש הראשון ניתן לפנות ללא צווי בית משפט. לפני יומיים נמסרו אישית והודבקו באזור התראות על הפינוי הצפוי. במסגרת הפנוי פעלו הפקחים כנהוג. הם ערכו רישום מדוייק של כל הציוד והכניסו אותו לאחסון במחסן בגדרה. הבעלים יוכלו לקבל את הציוד חזרה לפי דרישה וזיהוי."

לאחר פינוי המאהל נותרה פסולת רבה שהשאירו הפולשים. כיוון שהייתה בעיה לפנות את זה, בוּערה הפסולת בשטח, כדי למנוע פיזור שלה בחוף וזיהום שלו."

צבר מתרעמת על ההאשמה בשירפת ציוד: "לא שרפו שום ציוד. היה צריך לפנות את הזבל, ואי אפשר להכניס לשם משאית זבל. ניפחו את זה מעבר לכל פרופורציה. אנחנו לא בריונים. פקח שיעשה את מה שהם אומרים שעשה, מסתכן בלאבד את מקום העבודה שלו."

פורסם בנענע10, 28.05.2008 

ידיעה: מלאימים את הכנרת

ועדת החקיקה של הכנסת החליטה אתמול (ראשון) לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת אופיר פז-פינס, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, להכללת ימת הכנרת בחוק הגנת הסביבה החופית. ההצעה תעלה לקריאה טרומית במליאת הכנסת מחר (רביעי), ובמשרדו של פינס מנבאים לה הצלחה, לאחר שזכתה לתמיכת הממשלה והקואליציה. "הכנרת הופקעה בכוח הזרוע על ידי גורמים אינטרסנטים", אומר פינס. "החוק יחזיר לציבור את השליטה על הכנרת ואת הגישה למימיה."

הצעת החוק המדוברת כוללת, בין היתר, את הזכות למעבר חופשי של הציבור לחופים, בנוסף לאיסורים ולהגבלות על הפגיעה בסביבה החופית. "מצבם של חופי הכנרת מחייב הסדרת הטיפול בהם", מסביר פינס. "סגירת חופים ציבוריים לשימוש פרטי, גביית תשלום מופקע בגין הגישה לחופים, מניעת המעבר החופשי בחופים, בניה ושימושים מנוגדים לטובת הציבור – כל אלו מחייבים הסדרה דחופה ופיקוח על השימושים והבניה בתחום חופי הכנרת."

פינס הקדים את חבר הכנסת דב חנין, שעמד להציג הצעת חוק דומה. אם תעבור ההצעה בכנסת, תוצמד אליה ההצעה של חנין, בהליך סטנדרטי הנוהג בהצעות חוק דומות.

"החקיקה שנקדם השבוע בנושא הכנרת חשובה, ונועדה להגן על המקומות המיוחדים בישראל", מוסר חנין. "ההגנה צריכה לכלול גם את חופי הכנרת וגם את האגם עצמו, אגם המים המתוקים היחיד בישראל. החקיקה חייבת להבטיח גם בכנרת גישה חופשית של הציבור לחופי הרחצה והורדה של כל המכשולים והגדרות שהושמו. בשנת השישים למדינה, ראוי שהכנרת תינתן בחזרה לאזרחים", הוא סיכם.

במקור, נחקק חוק הגנת הסביבה החופית עבור חופי הים התיכון בלבד, ולאחרונה הורחבה תקפותו גם על ים סוף. "העקרונות אשר נקבעו בחוק נכונים גם לחופים אחרים במדינת ישראל, ואין סיבה שגם ים כנרת לא יזכה לאותה הגנה", טוען פינס.  

פורסם בנענע10, 19.02.2008 

כתבה: התנחלות פלמחים

כבר שבוע ששני הדברים הבולטים ביותר בחוף פלמחים הם גדרות הפח ואוהלי הבד. מעט לאחר תחילת העבודות בחוף פלמחים התנחלו על קו המים כ-30 אנשים בגילאים שונים במטרה למנוע את העבודות. יותר נכון – לעצור אותן, שכן חלק גדול מן החוף כבר יושר על ידי דחפורים ומזכיר, יותר מכל, אתר בנייה. ממש על הקו בין מגרש הבנייה לבין שדה הצדפים של פלמחים, תמצאו את האוהל של האחיות דנה ועדי לוסטיג. עדי בת ה-18, שהתחילה את המחאה באתר פייסבוק, היא מהיוזמות את התנועה להצלת חוף פלמחים: "האנשים עם הכסף, שרוצים להרוס הכל, הם לא אלה שחיים כאן. אנחנו הציבור אלה שנפגעים מכל העניין – אנחנו אלה שנמצאים כמעט כל יום בחוף הזה ונהנים ממנו, מהנוף המדהים שיש פה ומהים הקסום הזה."

ליד האוהל של האחיות לוסטיג עומד אוהל נוסף, השייך למשפחת קרביץ. שחר קרביץ, בן 24, הביא עמו למחאה את אשתו אור ואת בנם בן השנתיים דין-דין, המתרוצץ בחוף כמו היה זה מגרש המשחקים השכונתי. "בשבילנו זה נחמד, כי אנחנו אוהבים את אורח החיים הזה", אומר שחר. "הגענו לכאן מן הגולן, שם היינו גרים ככה, בטבע. מבחינתנו זה לא משהו יוצא דופן – למרות שלא הייתי בא באמצע החורף לחוף גשום..." ואמנם, אפילו גשמי החורף לא מרתיעים את המוחאים. בשעת הצורך הם מתקפלים לייבש ציוד וחוזרים שוב עם שוך הסערה.

כצפוי מאנשים המבלים את כל זמנם על החוף, אין ל"מתנחלי פלמחים" מים זורמים או סופרמרקט. את כל אספקת המים והמזון שלהם, בדומה לציוד, הם מקבלים מאנשי הסביבה התומכים במאבקם. את לוחות החשמל הסולרי תורמת להם עמותת "פעולה ירוקה", ואפילו קמין סידרו להם: "אנשים טובים באים ועוזרים, מביאים לנו אוכל, אפילו סככה שתהיה לנו מעל הראש", אומרת עדי. "הם אומרים 'תודה שאתם שומרים לנו על הבית'."

"אנשים שבאו מהבית ראו אותנו והביאו לפה ציוד, כי הם רוצים שהחוף הזה יהיה כאן," אומר קרביץ, וממהר להזכיר שהמאבק לא נגמר – אדרבא, הוא רק מתחיל: "ההפגנה שהייתה ביום ראשון הייתה רק יריית הפתיחה. המאבק לא יסתיים עד שהבנייה כאן לא תיפסק לגמרי."

"אנשים באים ואומרים 'זה נורא יפה מה שאתם עושים, אבל אין מה לעשות'", מלינה דנה לוסטיג. "יש מה לעשות! זה בדיוק מה שאנחנו עושים. אנחנו יוצאים לתקשורת, אנחנו יוצאים לציבור. אנחנו רוצים שכולם יידעו שיש לנו זכויות. אנחנו עומדים להפיק חולצות ופלאיירים, ולהציב כאן אוהל אינפורמציה שייתן לקהל מידע על כל הזכויות, החוקים, הבנייה והתכנון. הציבור צריך להיות מסוגל לבוא ולהגיד מה בדיוק מפריע לו. הפכו אותנו לאילמים ומשחקים איתנו משחקים, ואני מרגישה כמו עכבר מעבדה. הגיע הזמן שאנחנו בתור הציבור נקום ונעצור את זה."

יושבי החוף מבטיחים כי יעזבו רק יחד עם הקבלנים. עדי מצביעה על אוהל הקשור לעמוד ברזל בגובה של כחצי מטר ומצהירה: "עד שהעמודים האלו לא יוצאים מכאן, אנחנו לא יוצאים מכאן. חוף פלמחים הוא החוף הטבעי והפראי היחיד שיש לנו פה באזור, ואנחנו לא ניתן להרוס אותו. הוא לא צריך שום דבר, הוא מושלם כמו שהוא."

תוכנית הבניה בפלמחים, פרי יוזמתה של המועצה האזורית גן רווה משנות ה-80, נכנסה לתוקפה אמנם בחודש פברואר 2000, אך אושרה במינהל מקרקעי ישראל באמצעות מכרז רק ב- 2004. מנתוני המכרז עולה, כי מינהל מקרקעי ישראל הציע שטח של 70 דונמים, המסתיים כ-30 מטרים מקו הים, להקמתו של כפר נופש תמורת מחיר מינימום של 7,166,200 שקלים. הצעתה של חברת הבנייה אוולון ומעוז דניאל בע"מ, שעמדה על כ-800,000 שקלים יותר ממחיר הצעת המינימום, וכללה גם התחייבות לביצוע פעולות פיתוח נוספות באזור מלבד לאלו הכרוכות בפרויקט, אפשרה לחברת הבנייה לרכוש את אחת מרצועות החוף היפות ביותר במרכזה של המדינה.

בסוף השבוע הזה, החל מיום שישי בבוקר, ייערך בחוף הפנינג מחאה, במטרה למשוך קהל ומודעוּת. ההפנינג יכלול הופעות של אמנים מהאזור, סדנאות יצירה וצלילה, פיסול בחול, טרמפולינות והופעות אש, תנור פיצות (ואל תשאלו איך הם השיגו אותו). בקיצור – יום כיף לכל המשפחה בניחוח דמוקרטי.

אם ברצונכם לתרום למאבק מבחינה משפטית, התקשרו ל-- 050-7393958
לפרטי הגעה לחוף פלמחים, פנו לאלמוג בטלפון 052-4629630

פורסם בנענע10, 18.02.2008  

כתבה: החלילנים ממבשרת

ביום שלישי שעבר אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז ירושלים את תוכנית הל/מח/500, או בשמה - "מבשרת ציון מרכז ספורט" או "תכנית הקאנטרי". מדובר בעדכון של תכנית משנת 1973 שמטרתה המקורית - הקמת מרכז ספורט עם בריכת שחייה עבור תושבי מבשרת ציון, על שטח בגודל 600 מ"ר, בליבו של שטח ציבורי פתוח. מאז, עברו מים עכורים רבים בנהר, והתכנית החדשה שאושרה מדברת על בנייה בהיקף של 20 אלף מ"ר, הכוללת 25 יחידות דיור ומרכז מסחרי. לא זו בלבד, אלא שהבנייה המתוכננת מתפרשת על פתחו של נחל חלילים, אזור מרהיב המושך מטיילים בזכות הטבע והחורבות העתיקות שבו, שיועד בתכנית אחרת להפוך לשמורת טבע בליבו של גן לאומי.

תושבי מבשרת ציון מבקשים כבר שנים לבנות את מרכז הספורט, והתכנית מ-1973 הבטיחה להם זאת בדיוק, לא פחות ולא יותר. אלא שלכל תכנית שכזו דרושים יזמים שיקבלו אותה על עצמם, ומנהל מקרקעי ישראל החליט לעבור לשיטה הבדוקה מכולן: המכרז, שיינתן לכל המרבה במחיר. הזוכה המאושר שילם סכום כפול ממחיר המכרז ההתחלתי, והשקעות צריכים להחזיר; כך, למעשה, עלה רעיון יחידות הדיור והמרכז המסחרי.

דה-שליט מעיד כי ניסיונותיהם של תנועת הנוער לדבר על לב אנשי המועצה ביום הדיון עלו בתוהו: "נפגשנו עם אדריכלית המועצה, נועה אוירבך-אבן, והיא אמרה שיחידות הדיור והמרכז המסחרי חיוניות על מנת למקסם את הרווח של היזם. אנחנו בודקים את העניין, כי זה נשמע לנו מאוד מסריח.", שיינתן לכל המרבה במחיר. הזוכה המאושר שילם סכום כפול ממחיר המכרז ההתחלתי, והשקעות צריכים להחזיר; כך, למעשה, עלה רעיון יחידות הדיור והמרכז המסחרי.

"מנהל מקרקעי ישראל עשה עסקה של ספסור בקרקעות ציבור", אומר אברהם שקד, רכז שמירת הטבע של החברה להגנת הטבע בהרי יהודה. "היזם ששילם עבור הקרקע צריך לתבוע אותו על הולכת השולל." שקד מאשים גם את משרד הפנים, על כך שלא דאג לבדוק את הסתירה בין תכניות הבנייה לתוכניות השימור ולהביא אותן בפני הוועדה לתכנון ובנייה: "יוצא שהתכנית מגיעה לוועדה כשהיא חייבת לעבור, כי היזם כבר שילם הון עבור הקרקע." שקד מבטל את חוות הדעת הסביבתית שהוגשה לוועדה כחסרת כל ערך, בטענה כי העיסוק בשמירת בטבע במורד נחל חלילים בה היה אגבי.  

החברה להגנת הטבע מנהלת מאבק עיקש נגד התכנית מאז הוצגה לראשונה לפני שנתיים, בין היתר גם באמצעות קבוצת "נוער פעיל סביבה" – ארגון ללא מטרות רווח של בני נוער בכיתות ט'-יב'. לרגל ט"ו בשבט השנה ייצאו חברי הארגון, בשיתוף עם תנועת הצופים, להפנינג תרבות ירוקה במקום, במסגרתו ניקו את נחל חלילים. "התכנית מבחינתו עובדת על תושבי מבשרת בעיניים,", אומר דניאל דה-שליט, אחד המנחים של "נוער פעיל סביבה": "העילה שבגינה המועצה יוזמת את התכנית הזו היא שצריך מרכז ספורט במבשרת, שאנחנו מאוד בעדו, אבל היא תכנית של 77 דונם, מתוכם רק שבעה מיועדים לקאנטרי קלאב ו-3,000 מ"ר לבריכה – הרבה פחות מ-10 אחוזים מכלל השטח המיועד."

תושבי מבשרת ציון עצמה, שגם הם אינם ששים לקראת התכנית החדשה, הקימו את "וועד הפעולה להצלת נחל חלילים", עמותה המופעלת מכיסם הפרטי של התושבים ומעסיקה יועצים ועורכי דין במטרה לסכל את התכנית. פרט לנזקים הסביבתיים שייגרמו לאזור כתוצאה מהתכנית, מזכיר חבר העמותה אברהם פלד, הרי שייגרם גם נזק לא מבוטל לתושבי האזור: "קודם כל, אזור כיכר חלילים, ממנו יורדים לנחל חלילים, הוא מרכז היישוב. הפקקים הקיימים עכשיו יוכפלו ויושלשו. שנית, זה מקום ההתאספות של בני הנוער, וזה מקום טבעי לעשות בו פארק יפה ולא בניין מסחרי. בנוסף, יש בתי מגורים מסביב. ברגע שיקימו שם מרכז מסחרי הפעילות והרעש יפריעו לתושבים בסביבה. ממקום שקט ופסטורלי המקום יהפוך לסואן ומסחרי."

מסבין חדד, דוברת משרד הפנים, נמסר כי הוועדה המחוזית, לאחר שקיימה דיון ממצה בתכנית, החליטה שמן הראוי לקדם תכנית ליצירת מרכז ספורט במבשרת ציון. בנוסף ראתה הועדה לנכון לשלב במקום זה שימושים נוספים לאור העובדה שמדבר במוקד יישובי המצוי על ציר תנועה ראשי, בפתח שמורת טבע ובסמיכות לשטחים ציבוריים פתוחים בהיקף ניכר. התכנית תואמת את תכנית המתאר המחוזית החדשה והיא מצויה בתחום "יישוב פרברי" בתכנית המתאר. שמורת הטבע של נחל חלילים מתחילה מזרחית לתחום התכנית. התכנית כפי שאושרה להפקדה שומרת על רציפות וקשר בין שמורת הטבע לשצפ"ים בתחום היישוב. לתכנית נערכה בדיקה סביבתית שתועבר ע"פ החלטת הועדה להתייחסות המשרד להגנת הסביבה. כמו כן, דרשה הועדה אישור נספח ניקוז ע"י רשות הניקוז בתיאום עם האגף לשימור קרקע במשרד החקלאות. ע"פ המוצע כ- 58% משטח התכנית מיועדים לשטחים ציבוריים פתוחים וזאת בנוסף לשטחי הקאנטרי לרוחות תושבי היישוב. הוועדה היתה מודעת למצב התכנוני הקיים וסברה כי יש מקום לשינוי ייעוד חלק מהשטחים לבנייה, לפיכך טענת נציג החברה להגנת הטבע כי משרד הפנים כשל בביצוע תפקידו משוללת כל יסוד.

פורסם בנענע10, 03.02.2008  

מסיבת עיתונאים: שש דרגות של מחדל

במסיבת עיתונאים שנערכה אתמול (ראשון) פרסם "חיים וסביבה", ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, המאגד בתוכו למעלה מ-100 ארגונים ירוקים, את "דרכים לקיימות VI" - הדו"ח השנתי השישי שלו על מדיניות הממשלה בתחום הסביבתי. מטרת הדו"ח היא להציג ולנתח את החלטות הממשלה אל מול הצורך והמחויבות להפחתת גזי חממה, והוא מציג ממצאים חמורים על היעדרן של מדיניות ואסטרטגיה ממשלתית למניעת פליטת גזי חממה, ועל החלטות ממשלה שהתקבלו בנושא ואינו מיושמות. הצגת הדו"ח נערכה בסימן הדיון (הסגור לתקשורת) בהקמת תחנת הכוח הפחמית באשקלון (פרויקט D) שנערך היום (שני), תחת כותרת "מצעד האיוולת", תוך מינוף סימביוטי של הדו"ח ושל המאבק בתחנה הפחמית. הציון שניתן למדינת ישראל בדו"ח, ונראה אם זה יפתיע אפילו את הגולש הנאיבי ביותר, הוא נכשל.

ד"ד שחר דולב, עו"ד אלונה שפר ורוני מהצר
צילום: אילה בלופולסקי

מחברת הדו"ח, הכלכלנית הסביבתית נגה לבציון-נדן, הצהירה כי מדינת ישראל כושלת בכל הנוגע להשקעה במקורות אנרגיה חלופיים נקיים. ישראל, היא אומרת, נמצאת במצב גרוע אף מסין והודו בכל הנוגע לפליטות ביחס לתוצר. לבציון-נדן התלוננה על תקציבים זעומים: "תקציבי מחקר ופיתוח של אנרגיות חלופיות ירדו מ-19.6 מיליון ל-900 אלף שקלים בלבד לשנת 2008, ו-3.5 מיליון בלבד הושקעו בקידום יוזמות בתחום בשנה שעברה", אמרה לבציון-נדן במסיבת העיתונאים. "מדינת ישראל לא השקיעה באנרגיות מתחדשות, לא השקיעה בשימור אנרגיה, ובעצם בחרה לקדם את האלטרנטיבה היקרה ביותר, הבעייתית ביותר, שזו תחנת הכוח הפחמית." עו"ד אלונה שפר, מנכ"ל ארגון "חיים וסביבה", חיזקה אף היא את דברי עמיתתה, וקבלה: "קל יותר לקבל החלטה סקסית על הקמת תחנה פחמית מאשר לעודד חיסכון אורך טווח".

ד"ר שחר דולב מהפורום הישראלי לאנרגיה הציג שלושה מודלים לחיסכון, העשויים לפעול כ"תחנת כוח וירטואלית" ולחסוך לממשלה את 2.2 מיליארד הדולרים שיושקעו בהקמת התחנה הפחמית. הראשון, עידוד שימוש במוצרי חשמל יעילים על ידי הוצאת תקנים וחלוקת קופוני הנחה, מהלך שיחסוך כ-200 מיליון שקלים מידי שנה. שנית, יצירת מנגנון כיבוי אוטומטי של מיזוג ותאורה במשרדים ריקים, שיחסוך כ-380 מיליון שקלים בשנה; ולבסוף, החלפת המזגנים הגדולים במזגנים יעילים יותר בעידוד הממשלה, מהלך שיחסוך, לפי הדו"ח, 1.3 מיליארד דולר בשנה. ד"ר דולב הציג את תכנית חיסכון החשמל שיושמה בקליפורניה, שהצליחה להוריד את רמות הצריכה שלה בעוד בשאר ארה"ב הרמות עולות, כדוגמא ומופת למדינת ישראל: "אם בקליפורניה, שם הצריכה לנפש גבוהה הרבה יותר מאשר בארץ, הצליחו ליישם את התכנית הזו - אני בטוח שגם אנחנו יכולים."

גיל יעקב, מנכ"ל "מגמה ירוקה", האשים את הממשלה באזלת יד: חברת החשמל, לטענתו, היא זו המנהלת את משק החשמל, ולא הממשלה. יעקב קרא לממשלה להשקיע את הסכום שיועד להקמת התחנה הפחמית בפיתוח אנרגיה ממקורות נקיי, ובהתייעלות אנרגטית במשק החשמל. כמו כן, הוא קרא לציבור להמשיך ולפעול נגד הקמת התחנה: "אם הציבור יתעורר נוכל יחד לעצור את הקמת התחנה הפחמית ולשנות כיוון. אנחנו קוראים למהפכה בתחום האנרגיה."

הדו"ח של "חיים וסביבה" מדגיש את ועידת באלי כנקודת מפנה. בעוד שבאמנת קיוטו הוגדרה ישראל כמדינה מתפתחת וחתמה על ההסכם ללא כל מחויבות כמותית להפחתת פליטות גזי חממה וללא יעדים, הרי שהמאמץ של ישראל להצטרף לארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD), מחייב אותה לעמוד בסטנדרטים של מדינות מפותחות ולשנות מדיניות. כאשר ייחתם ההסכם העולמי בקופנהגן (ב-2009, על פי יעדי באלי), תחויבנה כל המדינות, מתפתחות כמפותחות, בצמצום גזי חממה. אם תוקם התחנה הפחמית, לא זו בלבד שישראל לא תקטין את פליטותיה – הן תגדלנה ב-10 אחוזים; וכאשר תחל התחנה לפעול, ב-2012-2013 לערך, תחוייב ישראל ברכישת אישורי פליטה לכיסוי תוספת הפליטות בסכומי עתק.

אביעד אורן, דובר עמותת "אדם טבע ודין" שנכח בדיון, כינה את המהלך "אבסורד שאין כדוגמתו", והציג דו"ח של ד"ר אריה ונגר על הפליטות הצפויות של התחנה הפחמית, ביניהן פליטת כספית הפוגעת קשות במערכת העצבים ובתהליכי ההתפתחות של עוברים וילדים.

רוני מהצרי, ראש עיריית אשקלון ויו"ר איגוד ערים לאיכות הסביבה, מסר כי מחקר שנערך בבי"ח ברזילי קבע חד משמעית כי קיימת עלייה בתחלואה במחלות ריאה כתוצאה מהתחנה הפחמית הקיימת, והלין כי "אשקלון הפכה לחצר האחורית של מדינת ישראל, לפח התשתיות". מהצרי האשים את חברת החשמל בהפעלת לחץ על הממשלה והוסיף כי הוא "מוכן לוותר על התועלת הכלכלית כדי לתת לתושבי אשקלון איכות חיים טובה יותר."

פורסם בנענע10, 28.01.2008  

ידיעה: "זכותנו לדעת"

בית המשפט המחוזי של באר שבע דן בהיתרים לעיר הבה"דים מחר (רביעי). ביהמ"ש קבע כי ההחלטה הסופית בעניין תתקבל ב-3 בינואר. נוסף על כך הוחלט להותיר על כנו את צו המניעה להמשך העבודות במקום

זו הפעם השלישית שתאריך הדיון מועבר על מנת לרצות מי מהצדדים. הסיבה להקדמת הדיון להיום היא בקשה שהוגשה מטעם עמותת "אדם טבע ודין" שחלק מאנשיה יטוסו ביום חמישי לכנס הבינלאומי המתנהל כעת בבאלי, אינדונזיה.

בדיון שיתקיים מחר בבאר שבע יציגו שני הצדדים את טענותיהם בנוגע לשאלה מי צריך לקבל את ההיתרים להקמת עיר הבה"דים. נכון לרגע זה, ההיתרים נמצאים בידי הוועדה למתקנים ביטחוניים (הולמ"ב) של משרד הפנים, עובדה המאפשרת להעביר חלק ניכר מן הבניה תחת מעטה של חשאיות.

אביעד אורן, דובר עמותת "אדם, טבע ודין" מוסר: "העתירה שלנו אומרת שפרויקט בסדר גודל כזה לא צריך להתנהל בדלתיים סגורות, אלא לנגד עינו הפקוחה של הציבור. המטרה שלנו היא להעביר את היתרי הבניה מהולמ"ב למוסדות התכנון הרגילים."

הדיון על הקמתה של עיר הבה"דים נדחה בתחילה ל-6 בדצמבר, מפאת היעדר חומרים להצגת העמדה מצד המקימים. תסקירי ההשפעה על הסביבה שעל המקימים להציג נמצאים עדיין בעבודה, והתקווה היתה כי הם יהיו מוכנים עד הדיון, שהקודם כאמור למחר.

ועדת הפנים ואיכות הסביבה, בראשותו של ח"כ אופיר פינס ובהשתתפותם של חברי הכנסת יוסי ביילין, האחראי על הוועדה של עיר הבה"דים, ודב חנין, ערכה ב-20 בנובמבר דיון בכנסת בנושא הקמת עיר הבה"דים בסמיכות לרמת חובב. לדברי גיל יעקב, יו"ר "מגמה ירוקה", הוועדה הביעה את הסכמתה עם הארגונים הירוקים באשר לצורך להמתין עד לקבלת סקר סימנים עליו עובדים בימים אלה במשרד הבריאות. על פי ההסכם בין משרד הביטחון למשרד האוצר על אופן מימון הקמת עיר הבה"דים, עשרה מיליון שקלים יוקדשו למחקרים של משרד הבריאות, בניצוחו של ד"ר אלי שטרן. הדו"ח המחקרי, לפי ההודעה לעיתונות ממשרדו של השר פינס, אמור להיות מוכן להצגה בפני הממשלה בינואר 2008.


פורסם בנענע10, 05.12.2007

ידיעה: מתים על הגזוז

אתמול נערכה במרכז ענב לתרבות שבגן העיר בתל אביב, ההתכנסות החודשית של מועצת העיר. במקביל, כינס תא הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב את חברי "מגמה ירוקה" בכניסה למרכז, בהפגנה נגד אדישותה של העירייה, כפי שהם מכנים זאת, בכל הנוגע בטיפול בזיהום האוויר בתל אביב. דוברת התא, מאיה שפירא, מסרה כי המפגינים חילקו לקהל בקבוקים של "אוויר נקי", וכן דפי מידע על התכנית האסטרטגית ליצירת תחבורה רב-אמצעית ויעילה. תכנית זו היא יוזמה של ראש העיר חולדאי בין השנים 2002-2004, במסגרת אסטרטגיה רחבה יותר לסביבה עירונית אטרקטיבית, והיא טרם הוצאה לפועל.

"אנחנו רוצים להזכיר לרון חולדאי שהוא הבטיח לשפר את מצב התחבורה בעיר ובעצם לא עשה כלום", אומרת שפירא. "כך, למשל, הבטיחו שישפרו את האמינות והיעילות של תחבורה ציבורית למקומות מושכי קהל, ובמקום זה מעודדים שימוש יתר ברכבים פרטיים על ידי בניית חניונים לרכבים פרטיים במקומות כמו "הבימה". היות והשנה הקרובה היא שנת בחירות אנחנו מתחילים בספירה לאחור, על מנת להזכיר לו כמה זמן נשאר לו לקיים את ההבטחות."

על פי דו"ח של ד"ר יוסי ענבר משנת 2004 , למעלה מ-1,000 איש מתים באזור תל אביב מדי שנה כתוצאה מנזקי זיהום אוויר, ולמעלה מ- 1,000 נוספים מאושפזים מדי שנה בבתי חולים כתוצאה מבעיות לב ומבעיות בדרכי הנשימה. הגורם הראשי לזיהום האוויר בעיר, לפי הדו"ח, הוא תכנון לקוי של התחבורה, ובעיקר עומס הרכבים הנובע מליקויים בשירותי התחבורה הציבורית.


פורסם בנענע10, 02.12.2007

ידיעה: עיר הבה"דים לאן

הדיון על הקמתה של עיר הבה"דים נדחה ל-6 בדצמבר, מפאת היעדר חומרים להצגת העמדה מצד המקימים. תסקירי ההשפעה על הסביבה שעל המקימים להציג נמצאים עדיין בעבודה, והתקווה היא כי הם יהיו מוכנים עד לדיון בדצמבר, שייערך בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ועדת הפנים ואיכות הסביבה, בראשותו של ח"כ אופיר פינס ובהשתתפותם של חברי הכנסת יוסי ביילין, האחראי על הוועדה של עיר הבה"דים, ודב חנין, ערכה אתמול (שלישי) דיון בכנסת בנושא הקמת עיר הבה"דים בסמיכות לרמת חובב. לדברי גיל יעקב, יו"ר "מגמה ירוקה", הוועדה הביעה את הסכמתה עם הארגונים הירוקים באשר לצורך להמתין עד לקבלת סקר סינים עליו עובדים בימים אלה במשרד הבריאות. על פי ההסכם בין שרד הביטחון לבין משרד האוצר על אופן מימון הקמת עיר הבה"דים, עשרה מיליון שקלים יוקדשו למחקרים של שרד הבריאות, בניצוחו של ד"ר אלי שטרן. ממשרדו של השר פינס מוסרים כי הדו"ח המחקרי אמור להיות מוכן להצגה בפני הממשלה בינואר 2008.

כמו כן, הוועדה ציינה שוב את הצורך לבחון מחדש את המתרחש ברמת חובב, לטובת תושבי האזור, שכבר נפגעים סביבתית. הבדא בא לידי ביטוי, בין היתר, בהצעת חוק שיזמו הח"כים פינס וביילין לפינוי בהסכמה תמורת פיצויים, או הטבות לאוכלוסייה בטווח של חמישה קילוטרים מרמת חובב.

"סימן שאלה גדול מאוד שעלה בוועדה הוא לגבי ההליך בו מאשרים את הפרויקט היום", אמר יעקב. "כיום מנסים לאשר אותו בוועדה למתקנים בטחוניים, שהיא וועדה שיש עליה חשאיות והיא מסלול קועף תכנון רגיל. דרישתנו היא שהליך אישור עיר הבה"דים יעבור בתכנון המקובל, לפחות עד כמה שאפשר."

פורסם בנענע10, 21.11.2007

ידיעה: ממשיכים במאבק

אישור רפואי מהממשלה. צילום: אילה בלופולסקי

בשעה 12 וחצי היום התפזרה הפגנת הפעילים הירוקים מול הקריה בתל אביב, במהלכה מחו על הקמת עיר הבה"דים בסמוך לרמת חובב. לאחר הניצחון הזמני אתמול בבית המשפט המחוזי, עם הוצאת צו מניעה לתחילת הבנייה של עיר הבה"דים, התארגנו הפעילים מול הקריה בתל אביב.

"המטרה שלי היא למנוע את ההחלטה לפחות עד מסירת דו"ח המחקר של ד"ר אלי שטרן על הסיכונים המשולבים של רמת חובב לגבי צומת הנגב בו אמורה לקום עיר הבה"דים", אמר ד"ר יוסי ביילין, שהפגין במקום יחד עם פעילי מרצ. "אין לנו התנגדות לכך שיעבירו את עיר הבה"דים לנגב, הבעיה היא שזה המקום הכי פחות ראוי לעיר בה"דים שכזאת. מדובר במיקום הכי מסוכן מכל האופציות שעמדו בפני משרד הביטחון."

ההחלטה, לדעת ביילין, היא החלטה פוליטית שהתקבלה משיקולים שונים, חלקם זרים לדעתו. "כל מה שאני אומר הוא – אתם הצעתם לעשות את הסקר הזה, לפחות תחכו עד שהוא יסתיים."

בין עשרות האנשים ניתן היה למצוא דמות העוטה מסכה בדמותו של אהוד ברק וחלוק לבן, "מאבחנת" מפגינים לבושים במדי צה"ל, וכן את דמויות הקרטון של אבות החיילים לעתיד שפוזרו מבעוד מועד ברחבי העיר.

אורן בן-שבת, ראש צוות "ירוק קמפוס" של אוניבריסטת ת"א, שהשתתף בהפגנה מטעם "מגמה ירוקה", צוחק: "לפחות זה ייתן לאנשים מוטיבציה לשלוח את הילדים שלהם לקרבי – לוחמים הרי לא יגיעו לבה"דים..."

 פורסם בנענע10, 15.11.2007

המלצה: "עולם גדול מופלא" - מסביב לעולם ב-250 יום

לאחר חמש שנים של הפקה, שכללו 250 ימי צילום במאתיים אתרים בעשרים ושש ארצות שונות והעסיקו ארבעים צוותי מומחים, הביאו לעולם הבמאים אליסטייר פות'רגיל ומארק לינפילד - את העולם.

במרכזו של "עולם גדול מופלא" מבית BBC, סרט היקר ביותר של השנים אחרונות, נמצא סיפורו של כוכב-לכת העומד על סף השמדה עצמית באמצעות חימום. דרך סיפורי המסע של שלוש משפחות חד-הוריות של שלושה מן הזנים הגדולים והחזקים ביותר על פני הכדור, מביאים היוצרים את תוצאותיה של ההתחממות הגלובלית: דובת קוטב ושלושת גוריה הגוועים ברעב, בעוד עונת הציד באנטרקטיקה, המוגבלת ממילא, הולכת ומתקצרת; פילה אפריקאית ופילון הנאלצים לחלוק את מי השתייה הנדירים של מדבר הקאלאהארי עם להק אריות רעב; ונקבת לווייתן גבנון המנסה להגן על תינוקה בניסיונם לחצות את 6,000 הק"מ שבין קו המשווה לאנטרקטיקה.

הבמאי אליסטייר פות'רגיל מעיד: "עבדתי על כמה פרויקטים מאסיביים למדי בימי חיי, אך הם מתגמדים לעומת "עולם גדול מופלא" והיקפו. כל צילום היווה אתגר לוגיסטי עצום. גישה לאתרים הושגה לאחר שנים של משא ומתן. אולם הניסיון, הידע הלוגיסטי והמוניטין שלנו אפשרו לנו להיכנס ולהביא צילומים כה מופלאים – דבר כזה לא ניתן לרכוש בכסף."

למרות זאת, המכשור בו הושגו הצילומים שלא יסולאו בפז וודאי שווה מחיר שהס מלנקוב בו. אנשי הצוות הביאו את מיטב המכשור שהיה ל-BBC להציע, כאשר החידוש המפתיע ביותר היה ה-cineflex heligimbal – מצלמת מסוק בעלת רדיוס של 360 מעלות וטווח צילום של חצי קילומטר, המצוידת במערכת גירוסקופים מיוחדת למניעת רעידות המבטיחה צילומים יציבים כסלע. כשהיא מופעלת באמצעות ג'ויסטיק מתוך המסוק אליו היא מחוברת, תפסה המצלמה צילומים נדירים במיוחד של חיות בסביבתן הטבעית, ללא הפרעות. אולם מצלמת הפלא הקטנה, אותה תיאר המפיק ג'וני קילינג כ"R2D2 מ'מלחמת הכוכבים', רק הפוך", הייתה רחוקה מלפתור את כל הבעיות הלוגיסטיות בהן היו כרוכים הצילומים – ואלה היו רבות.

בכפור

למרות יופייה המרהיב, אנטארקטיקה בפירוש איננה סט צילומים נוח: הן הצוות והן המצלמות המשוכללות קפאו. הפתרון המקורי שנמצא לבעיית המצלמה היה "מעיל דוב קוטב" שהולבש על המכשור על מנת לשמור על חומו. שיטה נוספת שהועלתה הייתה קבירת המצלמות בשלג, על מנת להגן עליהן מפני הרוח המקפיאה. אנשי הצוות, לעומת זאת, התגלו כקשים יותר לתמרון: "צלמים הם אנשים מאוד ממוקדים,", מספר ג'ייסון סי. רוברטס, מומחה ללוגיסטיקה בקוטב, "וכאשר הם מצלמים הם נותרים שתולים במקומם כשעינם דבוקה לעדשה."

במדבר

החלק הקשה ביותר בצילומי הקאלאהארי היו הצילומים של הפילים והאריות השותים אלו לצד אלו. מאחר והצילומים נערכו בלילה, האפשרות היחידה שעמדה בפני הצוות, אשר סירב בכל תוקף להפריע להתנהגותם הטבעית (עד כמה שניתן לקרוא למצב זה "טבעי") של בעלי החיים, היה צילום באינפרא-אדום.

"איש מלבד הצלמת לא היה מסוגל לראות דבר", מספר פות'רגיל. "יכולת לראות הכל על המסך בגלל האינפרא-אדום, אך יש לזכור כי בני האדם – והפילים והאריות – האמינו כי הם נמצאים בחשיכה מוחלטת."

מתחת לפני הים

צילומי הלווייתנים, ללא ספק, היו הצילומים הזהירים ביותר. הגור הצעיר התגלה כשובב, ופיתח תחביב של הצלפת זנבו על פני המים. למרות שהדבר לא נעשה מתוך תוקפנות, אין ספק כי זנב של לווייתן, ולו גם של גור שנולד זה עתה, הוא לא דבר שאתה רוצה שייקרה בדרכך במהירות העולה אפילו על זו של הנהגים הנפשעים ביותר של ישראל – שלא לדבר על עוצמת ההדף של המים. והדבר נכון פי כמה כשמדובר בלווייתנית בוגרת ומגוננת ביותר במשקל של 36 טון.

רכישת אמונו של לווייתן עשויה להיות משימה מרתיעה למדי, אולם צלם הקולנוע דאג אלן לא נבהל בקלות: "צילמתי במרחק מטרים ספורים מן האם הלווייתנית. יכולתי לראות את העין שלה וראיתי אותה מתבוננת בי. כאשר התקרבתי וראיתי כי היא עדיין רגועה, חשתי שיצרתי בינינו מערכת יחסים של אמון. אינני מופתע כי אנשים מספרים כי מפגש עם ליוויתן שינה את חייהם. במדיום נטול המשקל של המים הם מקרינים מסתוריות בלתי-מוחשית כלשהי."

אתר הסרט:     http://www.loveearth.com/uk/film

 נכתב עבור נענע10 ב-10.11.2007. מפורסם כאן לראשונה.

ראיון: אקולטורה - שיחה עם שי זכאי

כולנו יודעים כי מצבה של האמנות בארץ רחוק מלהיות אידיאלי. האמנים נאבקים עם חוסר תקצוב וחוסר השקעה בתרבות ואמנות מצד המדינה. אולם לא רבים יודעים כי אם מצב האמנות הכללית הוא לא קל, הרי שלאמנות האקולוגית, אותו ז'אנר אנרכיסטי משהו, המצוי בשולי עולם האמנות, קשה פי כמה. פגשתי את שי זכאי, מייסדת ומנכ"ל הפורום לאמנות אקולוגית ואמנית בפני עצמה, לשיחה על אמנות, אקולוגיה ומה שביניהם.

למרות שזכאי בחרה לגור ביישוב ליאון שריגים הקטן, שזר יתקשה למצוא בו את ידיו ורגליו, לא ניתן לטעות בביתה: בשער הבית מתנוסס דגל בטון, עדות לשדרת דגלי הבטון מתוך פרויקט "נחל בטון 1999-2000", במסגרתו שיפצה זכאי חלק מנחל עצמונה המזוהם, כיצירה אמנותית ואמירה סביבתית.

זכאי, מחלוצי האמנות האקולוגית בארץ, החלה את דרכה כצלמת. התואר הראשון שמופיע על תעודתה מן האוניברסיטה העברית תחת הכותרת "אומנות ומדיניות סביבתית", הוא תואר ראשון מסוגו בארץ אותו בנתה בתכנית אישית על ידי שילוב בין החוג ללימודי סביבה וגיאוגרפיה ובין החוג לתולדות האמנות. זכאי היא אמנית המוכרת ברחבי העולם ומנכ"לית הפורום הישראלי לאמנות אקולוגית, המאחד אמנים אקולוגיים וסביבתיים ופועל למען שיתופם בפרויקטים סביבתיים, העלאת המודעות בארץ לסוגיות סביבתיות וליצירת מסגרת מאחדת לדיאלוגים בין האמנים לבין עצמם, ובינם לבין דיסציפלינות וגופים אחרים.

מה זו בעצם אמנות אקולוגית?
"אמנות אקולוגית זו אמנות שחוקרת ומגיבה לסוגיות סביבתיות. היופי והכוח של האמנות האקולוגית הוא שאמן יכול לבוא ממנעד מאוד רחב של דיסציפלינות - ציור, פיסול, צילום, שירה, ובלבד שהאמן הזה עובד כמו מדען. אנחנו מבצעים את פעולות הניטור, ממפים את הבעיה, עושים את כל תהליך הלימוד מה הבעיה, ובסופו של דבר, כמו המדען שיוצא במאמר, אנחנו יוצאים ביצירה. אמן אקולוגי לא מתחיל ליצור את היצירה אלא כאשר יש איזושהי סוגיה לחקור, ואז הוא מגיב אליה. הוא לא עושה יצירה לשם היצירה.
"האמנות האקולוגית היא ענף מאוד ערכי בתוך האמנות. זו אמנות בעלת שליחות חברתית וסביבתית. זו אינה אמנות מסחרית, ברוב המקרים לא ניתן למכור אותה כמו שמוכרים מוצר שעובר לסוחר. רוב האמנות הזו היא גם מאוד צנועה, היא מתכלה ונעלמת. ככל שאנחנו נהיה מומחים יותר, אנחנו נסייע למעמד האמן האקולוגי בתחום הסביבתי".

מה מטרתך העיקרית בעבודותייך?
"אני לא רוצה ליצור תערוכות מגויסות או דידקטיות, אני רוצה להשאיר לציבור פתח לפענוח היצירות. אני מאמינה שאם לא מלעיטים את הציבור, בין אם זה באיום או בתוכחה כמה שאנחנו לא בסדר, ובין אם זה בהצגת הדברים כפי שהם כמו שעושים בביה"ס, אלא יוצרים איזשהו אלמנט של הפתעה או של סקרנות, אז נוצר החיבור שאני מחפשת בין העין של הצופה למוח שלי. אני מובילה את הקהל באיזשהו מסלול שבסופו של דבר יהפוך אותו ליותר מודע".

האמן הסביבתי אמיליו מוגילנר טען בראיון כי אמנות אקולוגית היא "פנטזיה עולמית", ושמדובר בסה"כ ב"אמנות סביבתית-חברתית."

"ראשית, לעשות פסל זה לא להיות אמן אקולוגי. שנית, אמנות אקולוגית היא מקצוע בעולם, כך שזה שאדם יכול להגיד שאין- אז אפשר להגיד גם שלא הייתה שואה. השאלה היא אם אפשר להתייחס לזה בכלל. בעיניי זו אמירה זניחה". 

את זוכה להצלחה רבה בזירת האומנות האקולוגית העולמית. מדוע זה לא קורה בארץ?
"קודם כל, בחלוציות כמו בחלוציות. בתור המובילה של הנושא בארץ אני משלמת מחיר על כך שאני כל הזמן עוסקת בפתיחת דלתות לאנשים שמעולם לא שמעו על כך. שנית, בעיה מאוד רצינית היא תקציבי המדינה. אמנות בכלל, ואמנות אקולוגית בפרט, צריכה להיות נתמכת על ידי חברות מסחריות. למדען יש מאחוריו משרד, מוסד, אוניברסיטה או רשות, שיממנו את העבודה שלו כשהוא מבצע מחקר, או שהוא מגייס מקרנות מחקר. אין כאן קרנות למחקר באמנות אקולוגית".

באופן מפתיע, לדעת זכאי הארגונים הסביבתיים בארץ אשמים לא פחות מן הממשלה האדישה וההפכפכה. "ארגונים סביבתיים, בבואם לעשות את הקמפיין הבא שלהם צריכים להזמין את האמנים האקולוגיים לבצע עבודה בתוך הפרויקט. פעמים רבות כשהארגונים מגיעים אליי זה כבר אחרי ששילמו בקמפיין לכל העולם ואז רוצים קצת "ועדת קישוט". מתייחסים אלינו כאל עוד מתנדבים, במקום להזמין אותנו כמו שמזמינים אקולוג שייתן ייעוץ מקצועי. אמן אקולוגי יכול להביא תרומה שאף דיסציפלינה אחרת לא נותנת.

"אני ממציאה את הגלגל בכיוונים רבים: לאתגר אמנים שיחשבו סביבה בעבודתם הבאה; להעלות את המודעות של הארגונים הסביבתיים לכך שיש לנו מה לתת ושכדאי להם להשתמש בנו ולתקצב אותנו; להשפיע על מדענים שבבואם לחקור או לנטר מקום פגוע יכניסו את ההיבט של אמן אקולוגי בבקשה למענק המחקר שלהם; להשפיע על משרדי הממשלה שישקיעו באמנות הזו".

מדוע לא רואים מספיק תערוכות של אמנות אקולוגית במוזיאונים?
"מאחר שאין באמנות האקולוגית את הכסף המסחרי של אספני אמנות, היא לעולם לא תהיה מיינסטרים, ואני מאוד אוהבת את הצד החתרני הזה, כמו אותם נופי שוליים שמרתקים אותי- להיות ערוץ חתרני בתוך הדיסציפלינות המקובלות. אני ערוץ חתרני באקולוגיה ואני ערוץ חתרני באמנות. אני לא בטוחה שהאינטרס הראשון במעלה שלי הוא להגיע לחללים המקובלים של האמנות. זה בסדר אם זה קורה, אבל זה לא ה-דבר".
זכאי עומדת מאחורי דבריה. את אירוע הסיום של "נחל בטון", שיכול היה באותה מידה להיערך בתוך חלל מוזיאון, היא בחרה לערוך בנחל עצמו."אחד הדברים שמעניינים אותי זה למתוח את גבולות האמנות לשיח שהוא חוץ אמנותי. יותר מרתק אותי לדבר על אמנות בקרב אנשי סביבה מאשר לדבר על סביבה בקרב אנשי אמנות", היא אומרת, ומדברת בהתרגשות על המפגש שנוצר באותו פרויקט בין אנשי האמנות, המומחים הסביבתיים והפועלים.

אלת העמק
צילום: אילה בלופולסקי

בנוסף להיותה אמנית אקולוגית אקטיביסטית, זכאי עוסקת רבות בנושאים פמיניסטים בעבודותיה ובתוכם הקשר בין האישה לטבע. בגלריה הקטנה בסטודיו שלה ניתן למצוא עבודות רבות בתחום, ביניהן גולת הכותרת של התערוכה "שריונות", הפסל "אלת העמק". הפסל מסמל את האלה המגנה על עמק האלה בו חיה זכאי, הוא עשוי כולו מצמחיה יבשה, והאור במרכזו מסמל את המרכז האנרגטי הנשי, ה"קונדליני", ממנו נובעים כוחות הריפוי וההולדה. בפינה אחרת של הסטודיו ניתן למצוא תמונה משונה למדי, המזכירה בתחילה הירוגליפים מצריים עתיקים, אולם בהתבוננות מעמיקה יותר ניתן לראות כי מדובר בצללית אישה ההולכת ומתמוססת מווריאציה לווריאציה, עד לווריאציית הצללית האחרונה היוצרת עץ.

כבר שנים רבות עובדת זכאי, בין השאר, על סדרת צילומים לספר המוציא לאור זהות נשית בטבע, שיכלול גם מאמרים על הקשר בין נשים לטבע. "אם בשנות השישים והשבעים אמניות שרצו לדבר על הקשר בין נשים לטבע עשו מיצבים, אמנות גוף, השקיעו את גופן בטבע וצילמו את הריטואל הזה, אני, בשנות האלפיים, באה אומרת שלא צריך לבצע פעולות כדי להנכיח את עצמנו בטבע, כי אנחנו קיימות שם. אני מוציאה לאור צורות נשיות המצויות בטבע, שאנחנו יכולים לעבור על ידן אלפי פעמים ולא לראות אותן; למשל, רוח גדולה שהביאה ענפי אורנים ופתאום יצרה דמות נשית שוכבת בטבע שנראית כאילו מישהי עיצב אותה. למעשה הטבע הוא שעשה את זה, ועוד רגע תבוא עוד רוח גדולה והיא כבר לא תהיה".

את רואה את עצמך קודם כל כאמנית אקולוגית או כאמנית פמיניסטית?
"זה הכל ביחד. אני לא כ"כ אוהבת הגדרות. אני קודם כל בן אדם".

האתר של שי זכאי:www.eco-art.co.il
 

 פורסם לראשונה ב"ירוק ברשת", המגזין המקוון של ארגון "מגמה ירוקה", אוגוסט 2007

פורסם שנית ב-NRG, ב-14.09.2007

סקירה: המדריך לטרמפיסט הירוק בגלקסיה - פסטיבלים ירוקים, קיץ 2007

פסטיבל אקוטופיה - Ecotopia Earth Festival

מה זה: העמותה היוונית "אקוטופיה" מארגנת זו השנה השביעית את "פסטיבל האדמה" במטרה להעלות את המודעות לבעיות הסביבתיות, בעיקר אלה של היישובים ההרריים ביוון. הפסטיבל נועד לבחון, בין היתר, רעיונות להחייאת הקהילות ההרריות.
 
איך זה: יפהפה. הכפר בו נערך הפסטיבל ממוקם כמעין אמפי-תיאטרון בליבם של שטחי אחו ירוקים נרחבים ומרהיבים. נוסף על שלל הפעילויות שמציע הפסטיבל עצמו: מופעי מוסיקה, תיאטרון

רחוב, ענפי ספורט, תערוכת צילום, קולנוע, סדנאות תיפוף ויוגה, הרצאות ודיונים בנושאים סביבתיים, רווי האזור שמסביב לכפר באתרים היסטוריים וטבעיים מרתקים.

מתי זה: 15-11 ביולי.

איפה זה: הכפר ולאסטי קוזאני, במרכז מקדוניה המערבית.

כמה זה: חלק ממופעי המוסיקה הם בחינם, בעוד שחלקם, כהגדרת אתר הפסטיבל, "במחיר סמלי". שטחי האחו הענקיים מציעים מקום נהדר לקמפינג חינמי.

ביג גרין גת'רינג - Big Green Gathering

מה זה: להערכתי, הפסטיבל הירוק הגדול ביותר שקיים על פני הגלובוס כרגע.

איך זה: עצום. שטח הפסטיבל מחולק לשישה אזורים, כשבכל אחד מהם שלל אטרקציות: אזור מוסיקה; אזור מרכזי הכולל רדיו ירוק, שוק ירוק ואזור קמפיינים; "כפר ירוק" הכולל אטרקציות לילדים; אזור חיים ירוקים, העוסק בחקלאות ושלל מיומנויות סביבתיות. באזור ישנם בתים בני-קיימא לכל מי שרוצה "לטעום לפני שהוא קונה". בנוסף ישנו אזור ריפוי, המתמקד ברפואה אלטרנטיבית ובעיסוק רוחני באופן כללי, וכן אזור מגדר, המכיל כיפת נשים, מעון לאחוות הנשים, בו מתקיימים דיונים בנושאים נשיים, הדרכת אמהות טריות על הנקה, ריקוד, שירה, וטקסים ייחודיים. במקביל ישנה כיפת גברים בה נערכים דיונים בנושאים הנוגעים לגבריות בעולם המודרני, וכיפת queer עבור הומואים, לסביות, דו-מיניים וטרנסקסואלים שבה נערכים מסיבות תה, קומזיצים, מופעי קברט, מיני מצעד גאווה ועוד.

הכל בפסטיבל פועל על אנרגיה מתחדשת המופקת משמש, מים ושרירים. לא ברור לחלוטין איך, אבל זה כולל גם את מערכות ההגברה של מופעי המוסיקה ושל הרדיו. אם אין לכם איך להגיע למקום, הפסטיבל מארגן עגלות סוסים שיוצאות מלונדון, ברייטון, סוואנסי ובריסטול אל אתר הפסטיבל. כל המזון בפסטיבל הוא אורגני ומגיע ממקורות אתיים. חרם כבד מוטל על מכירת משקאות המכילים אספרטיים בפסטיבל, וקוקה קולה בראשם. חשוב להוסיף ולשבח את הפסטיבל על נגישותו הגבוה לנכים.

מתי זה: 5-1 באוגוסט.

איפה זה: גבעות מנדיפ (Mendip) בסומרסט שבבריטניה.

כמה זה: כרטיס כניסה לפסטיבל למבוגר – 105 ליש"ט. לילד (גילאי 15-5) – 30 ליש"ט. כרטיס לבעלי מגבלות ולסטודנטים – 80 ליש"ט. לבעלי תו חניה של נכים הכניסה חינם. אם החלטתם לשכור רכב ולחנות באתר, תצטרכו לרכוש אישור חניה מיוחד (30 ליש"ט לרכב רגיל, 45 לטנדר, 5 לאופנוע). מחירי ההסעה בעגלת סוסים אל הפסטיבל נעים בין 8 ל-13 ליש"ט לנסיעה בודדת ובין 16 ל-26 לנסיעה הלוך ושוב.

הפסטיבל הירוק של ניוקאסל

מה זה: פסטיבל ירוק שפועל בהצלחה משנת 1995.

איך זה: צעיר. הבמה המרכזית מוקדשת למופעי מוסיקה בשלל ז'אנרים, החל ברוק ופאנק, וכלה בג'אז וא-קפלה. במת הדאנס מוקדשת לדי-ג'ייז מהמחתרת הניוקאסלית, ומשלבת בין היפ-הופ, אלקטרוניקה, Drum & Bass, אלקטרו, האוס וטכנו. חוץ מזה, יש במקום אזור המוקדש למורשת מקומית העוסק בלימוד מלאכות כדוגמת טוויה, עבודה בעץ ונפחות. אזור ריפוי במקום מציע את שירותיהם של מרפאים אלטרנטיביים שונים חינם אין כסף. מתחם הילדים מציע מספרי סיפורים, סדנאות קרקס וליצנות, משחקים ממוחזרים ומשחקי חברה שונים. גם כאן החלק הארי של הפעילויות הוא בחינם ופתוח להשתתפות. כמו כן, הפסטיבל מציע סדנאות הכנת תחפושות, דרמה ומוסיקת-ג'אנק (מוסיקה על כלים ממוחזרים) לילדים, כהכנה למצעד ירוק שנערך בסוף הפסטיבל.

מתי זה: 10-9 ביוני

איפה זה: פארק ליזס (Leazes), סמוך למרכז ניוקאסל, בריטניה.

ברנינג מן - Burning Man

מה זה: חגיגת פירומאניה שבסופה שורפים בובה בגובה של כמעט שניים וחצי מטר. אל תשאלו אותי למה.

איך זה: הזוי. עד כמה שחיפשתי, לא הצלחתי למצוא לפסטיבל הזה מטרה נעלה יותר מהפגנה של ביטוי עצמי ועצמאות רדיקליים של כל אחד מן המבקרים. הם באים בהמוניהם, מקימים מעין עיר קטנה, מדליקים מדורות, שורפים בובה ענקית ועוזבים בלי להותיר כל סימן לשהותם שם. במובן המילולי ביותר של המילה. כל דבר שתביאו לפסטיבל חייב לחזור איתכם – וזה כולל גם את האשפה שלכם, כי פחים לא תמצאו במקום. ואתם צריכים להביא איתכם הרבה, כי לא יספקו לכם דבר פרט לשירותים ניידים, קפה וקרח. במובן הזה ייתכן כי, באופן אירוני, הפסטיבל הזה הוא בין הירוקים ביותר שקיימים, שכן הוא לא מותיר שום סימן על הסביבה (פרט לכמויות מסחריות של עשן ופחמים). הפסטיבל עצמו מחולק בצורה פנימית ל"מחנות נושא", וכל אחד חופשי להקים מחנה נושא משל עצמו. האירוע מעודד כל צורה של ביטוי עצמי, ואי לכך אתם מוזמנים לקשט ולחפש את כלי התחבורה שלכם ואת עצמכם כיד הדמיון הטובה עליכם. אף אחד לא יחשוב שאתם מוזרים.
כל שנה הפסטיבל עוסק בנושא עיקרי אחר, והשנה הנושא הוא "האיש הירוק", במובן הקשר של האדם לטבע והשפעתו עליו. בהתאם לרוח הנושא, "האיש הבוער" יעמוד על גבי הר ירוק שלרגליו תוקם עיר הפסטיבל. השנה באופן חריג אמנים מוזמנים ליצור פסלי עצים מחומרים ממוחזרים אשר יוותרו במקום למזכרת.

מה זה לא: מקום לכלבים ולמכוניות. שניהם אסורים בתכלית האיסור. אתם מוזמנים לנוע ברחבי אתר הפסטיבל על גבי אופניים.

מתי זה: 27 באוגוסט – 3 בספטמבר.

איפה זה: Black Rock City, ליד רינו, נוואדה, ארה"ב.

כמה זה: הכרטיסים מחולקים לרמות שונות. נכון לרגע זה הכרטיסים לשלוש הרמות הזולות ביותר אזלו, ומה שנותר אלו כרטיסים ב-280$.

פסטיבל ווינדפול - Windfall Ecology Festival

מה זה: פסטיבל של חיים בני-קיימא.

איך זה: גרסה קנדית מוקטנת בהרבה של Big Green Gathering. האירוע כולל הופעות של ג'אז ורוק אינדי, הדגמה של Velomobile – מכוניות המונעות על ידי כוח אדם, יריד אוכל אורגני (כמובן), פעילות על ההיסטוריה והמורשת של הילידים הראשונים מפי צ'יף משבט המוהוק ותצוגת אפנה של בגדים העשויים מחומרים ממוחזרים. הפסטיבל מקדיש תשומת לב מיוחדת לילדים, והקים עבורם חמישה אזורים ייחודיים: הביוספרה, המהווה את מרכז הפארק, אזור האדמה, המחולק בתוך עצמו לאזורים של עצים, עקבות בעלי חיים וצמחים וגינון, שילמדו את הילדים על סוגי עצים ובעלי חיים; אזור המים, שילמד אותם על חסכון במים; אזור האוויר, שיעסוק בזני הציפורים השונים של אונטריו; ואזור המחזור.

מתי זה: 10-9 ביוני

איפה זה: ניומארקט (Newmarket), אונטריו, קנדה.

הפסטיבלים של הריינבו

מה זה: מדובר בארגון המבוסס על אגדה אינדיאנית עתיקה של שבט ההופי (מותר גם לבלבל עם היפי), לפיה כאשר כדור הארץ יהיה על סף אסון אקולוגי יבואו ה-Rainbow Warriors, ינקו את האדמה ויביאו שלום, אהבה, אחווה וסוף למלחמת וויטנאם... סליחה, נסחפתי.
אנשי הריינבו נפגשים במקום מבודד בטבע הנעדר כל סממנים של קידמה, גלובליזציה ותרבות המיינסטרים המודרנית. מדובר בהתארגנות אנרכיסטית במובן המקורי של המילה. אין כל היררכיה ובירוקרטיה, ולמעשה פלא שהיא ממשיכה ושורדת, ועוד בכזה סדר מופתי, עם סניפים בכל רחבי העולם. אפילו יש בארץ.

איך זה: מדובר בפסטיבל השאנטי האולטימטיבי. כל דבר שיכול להיעשות במעגל, נעשה במעגל: דיבור, אכילה, נגינה, "אוֹם" הודי, וכל מה שעשוי או שאינו עשוי לעלות בראשכם. המוקד העיקרי הם רוחניות (מכל דת שהיא) ושיתופיות שיוצרת קהילה תומכת ועצמאית לחלוטין. הבישול נעשה ע"י משתתפי הפסטיבל עצמם (קוראים לזה service, וזה אופציונלי לחלוטין, אז אם אתם לא יודעים לבשל, תרגישו חופשיים להתעלק על אנשים שיודעים). 

מתי ואיפה זה: לכו תדעו. המפגשים של הריינבו סודיים לא פחות מארכיוני ה-FBI. הדרך היחידה לדעת משהו היא להיות בפנים. לא ברור איך עשו את זה בשנות השבעים, אבל היום מודיעים על תאריכי המפגשים ומיקומם באמצעות קהילה ביאהו!.

כמה זה: כמה שאתם רוצים. כל אחד יכול להגיע (רק לא לשכוח ציוד וצידה לשהייה ממושכת, קערה, כף וספל). מדי פעם מעבירים בין המשתתפים "כובע קסמים" לתוכו אתם אמורים להכניס כמה כסף שנראה לכם, רק תזכרו שהכסף הזה מיועד לקניית דברים לכלל הפסטיבל.

פורסם לראשונה ב"ירוק ברשת", המגזין המקוון של ארגון "מגמה ירוקה", מאי 2007
פורסם שנית ב-NRG, ב-15.06.2007

כתבה: רטרו-אקטיביזם - שופינג ירוק

מפלצות קטנות.
צילום: אילה בלופולסקי

אודה ואתוודה, מעולם לא הייתי חסידה גדולה של בגדי יד-שנייה. את פקיחת העיניים לְעולם זה אני זוקפת לזכותה של יעל סקידלסקי, הבעלים של "מקום קטן", אשר כשמו כן הוא – מקום קטן והייחודי באחת הסמטאות של מדרחוב נחלת-בנימין. עוד לפני שראיתי את החנות עצמה, הדבר ששבה את ליבי היו בובות הראווה של החנות – יצורים כמעט חיים, לבושים במיטב מחלצותיהם, כשעל פניהם הבעות שלא היו מביישות את מיטב המסכות של הקומדיה דל-ארטה. נמשכתי פנימה, שם גיליתי בחורה ג'ינג'ית אנרגטית בשנות העשרים לחייה, יושבת וסורגת בקדחתנות אוברול צמרי כבד ומפוספס - דוגמה אחת לתלבושות התיאטרון שהיא יוצרת - לצד מעמד ארוך עמוס לעייפה בבגדים שנתרמו לחנות או שנאספו על ידי יעל לאחר שנזרקו על ידי בעליהם המקוריים. בפינות השונות ניתן לגלות פריטים קטנים וייחודיים, רובם ככולם עבודת יד של יעל: בובות משונות מבד ומשקיות ניילון, כפפות צמר משונות המזכירות את טפריו של פרדי קרוגר, ארנקים סרוגים, כובעי לֶבֶד ואפילו מעיל בובה זעיר מאותו סוג.

 

"בעקרון, לא צריך לייצר יותר בגדים, לפחות לכמה עשרות השנים הקרובות", אומרת יעל, ומספרת בעצב על מכר העובד בחברת בגדים גדולה שאינו יודע כלל מהי התחממות כדור הארץ. "יש להם מחסן עצום של בגדים שהם פשוט זורקים, בגלל שעברו עונה או שתיים וזה כבר לא שיא הטרנד". כנראה שהיא מצליחה לקרוא על פניי את המבט המאפיין מכורות שופינג שאיימו על הסם שלהן, ומוסיפה: "זה לא שאנשים לא יתחדשו - הם יכולים להחליף ביניהם", ומקדימה את שאלתי הבאה באשר לחדוות היצירה, המוכרת לה עצמה מקרוב - "אפשר לעשות בגדים חדשים מבגדים ישנים". 

המרעננת הרשמית של הג'אנק. "ניצה".
צילום: אילה בלופולסקי

נראה כי זו אכן המגמה החדשה ביד-שנייה. ממש בהמשך הרחוב, שני מספרים למעלה מ"מקום קטן", ניתן למצוא (אם תדעו לחפש) את "ניצה - טלאים בעיצוב אחר". "המטרה שלי היא לתת ביטוי ליצירתיות שלי", אומרת הבעלים ניצה בן-נחום תוך חיתוך בגד ישן שנתרם לחנותה. בתוך הכוך הקטן, שרוחבו אינו עולה על שני מטרים, ניתן למצוא אינסוף עדויות לשימוש החוזר שנמצא לבגדים ועודפי בדים ישנים. צמידים, סירים ישנים ותמונות שנרכשו מאמנים אחרים במדרחוב, מעוטרים בפיסות של תחרה ובד צבעוני ההופכות אותם מפריט יומיומי לעבודת אמנות; בגדים ישנים ששולבו בהם חלקים של בגדים אחרים שלא נמצא להם שימוש, היכולים להוות תחרות לא רעה למעצבות יקרות בהרבה היוצרות את אותו הדבר מבדים חדשים; תיקים ייחודיים מפיסות בד עודפות. "את כל החומרים אני משיגה מהסביבה", אומרת בן-נחום ומחווה בידה על המדרחוב העמוס עד לעייפה בחנויות בדים. "המקום הזה גם גורם לי ליצירתיות". 

עבודת יד של לקוח.
צילום: אילה בלופולסקי

אך המדרחוב רחוק מלהיות מקור היצירתיות ומשכן היד-השניה הבלעדי. בקריית טבעון גיליתי את "במחשבה שניה", מרכז לצרכנות אלטרנטיבית שפרט לבגדים ניתן למצוא בו כמעט כל דבר משומש שניתן להעלות על הדעת - החל במכשירי חשמל ודיסקים (שיתקבלו בחזרה אם יתגלו כבלתי תקינים) וכלה בצעצועי תינוקות וגופיות שנתפרו בתחתיתן והפכו לשקיות רב-פעמיות מסוגננות. הבעלים חגית רוזנברג מספרת: "אנשים באים לכאן, קונים בגדים ומציירים עליהם, משפצים אותם. יש לנו לקוחה שבאה דרך קבע, קונה בגדים וגוזרת אותם, מחברת מחדש, מעצבת... בכל פעם שהיא מגיעה לכאן עם הבגדים האלה אנחנו נדהמים." אין ספק כי המחירים הנגישים והזמינות מקילים על שילוח היצירתיות הפרטית בבגדים הישנים. כל אחת מהנשים שראיינתי דאגה להדגיש את המחירים הנמוכים יחסית בחנותה, והן אמנם דוברות אמת. למרות ההכרה בערכם של פריטי וינטאג' אמיתיים ושל עבודת יד מורכבת, רוב הפריטים בחנויות מצטיינים במחירים מגוחכים, ולעיתים קרובות מדובר בשקלים ספורים בלבד. 

המחירים מהווים חלק קטן בלבד מן התחושה כי העוסקים במלאכה עוסקים בה מתוך אהבה ומסירות גרידא. כל המוכרות, כאחת, מתגלות כנעימות סבר ונשות שיחה מרתקות, המאמינות באמת ובתמים במטרתן. "שימוש חוזר בבגדים זו גישה מסוימת של לשמוח במה שכבר יש לנו", אומרת סקידלסקי. "כל אחד לובש את הבגדים אחרת, מכבס אותם אחרת, משתמש בהם אחרת. האמירה שהבן-אדם עושה את הבגד היא באמת נכונה. בלי הבן-אדם לבגד אין קיום". 

בואו.
צילום: אילה בלופולסקי

"המקום מהווה מפגש חברתי", אומרת רוזנברג, ומעודדת אותי להתמזג בין הלקוחות של "במחשבה שניה" ולספוג את האווירה, שאכן מתגלה כידידותית ביותר. "זה גם עניין אקולוגי, גם הרבה fun וגם משתלם לאנשים כלכלית." והלקוחות אינם המרוויחים היחידים. הכסף מן החנות עובר אל עמותת "לינק לאיכות הסביבה", עמותה יהודית-ערבית הפועלת למען איכות הסביבה באזור הגליל, תרומות של בגדים ומוצרים עוברות מן החנות דרך קבע למוסדות וארגונים שונים, כדוגמת ארגון "אישה לאישה" הנלחם בסחר בנשים, ופעם בשנה מממנת החנות פרויקט לימודי בקהילה, כגון תשלום שכר הלימוד של סטודנטים ללימודים ירוקים. 

למרבה הפלא, למרות האמונה החזקה במטרתן, לא מצאתי את עצמי קרבן להטפה מכל סוג שהוא מצד בעלות החנויות. "אני לא חושבת שצריך להיות כפייתי", אומרת סקידלסקי, "אבל זו גישה שצריך לקחת בחשבון, כי זה עידן של שפע", ורוזנברג קובעת: "אם כל אחד עושה קצת, מה שהוא יכול, זה כבר תורם. אני מאמינה שהכוח הגדול הוא בידי הציבור, שצריך להשתמש בו באופן מושכל. לא צריך להיות קיצוני. גם טיפה בים מספיקה."

פורסם לראשונה ב"ירוק ברשת", המגזין המקוון של ארגון "מגמה ירוקה", אפריל 2007

כתבה: חזון פארק איילון

במשך 46 שנים, החל משנת 1952, פינו הרשויות המקומיות של גוש דן את כל אשפת הגוש אל האזור שבין רמת גן, תל אביב, חולון, אזור וכביש גהה. כתוצאה מכך, יצאו שמו וניחוחו של האזור לפניו, ובמקום קם הר החיריה – הר אשפה בגובה של 60 מטרים, המשתרע על פני 450 מ"ר. ב-1998 הופסקה אספקת האשפה היומית של 3000 טון אל ההר, והחולט לשקם את ההר ולהפוך את האזור למרכז מחזור. כך נולד החזון של פארק איילון, ריאה ירוקה בגודל של 8000 דונם.

בנובמבר 2004 אישרה ועדת המשנה לנושאים תכנוניים-עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (ולנת"ע), בראשות עפר גרידינגר, את תוכנית המתאר להקמת פארק איילון, או בשמה הנוסף, תמ"מ 3/5. . המטרות העיקריות שהציבה התכנית היו יצירת ריאה ירוקה עבור תושבי דרום ת"א, שיקום הנחלים איילון ושפירים כחלק מפתרון בעיית ההצפה הקבועה של נתיבי איילון ושכונות דרום ת"א, שיקום החיריה ויצירת פארק נופש ופנאי. על פי התכנית, הפארק, שלא ייפול בגודלו מ"סנטרל פארק" של ניו-יורק, ישתרע משכונות דרום ת"א ועד אזור וחולון, מכביש מס' 4 ועד דרך לוי אשכול בחולון ודרך חיל השריון בת"א. 

באפריל 2005 אושרה התכנית על ידי הממשלה, ובנובמבר אותה שנה הוחלט על הקמת חברה ממשלתית, שתפקידה יהיה "לתכנן, לפתח, לנהל, לתאם ולתחזק את פארק איילון". אולם כיום, מעלה משנה אחרי ההחלטה, החברה עדיין "בתהליכי הקמה".

אין ספק כי שיקום הר זבל איננה מן הקלות שבמשימות. אפילו לא מן הבינוניות. לדברי תמר דראל פוספלד, אדריכלית נוף שנוטלת חלק בשיפוץ החיריה, ההר "נושם, מגהק, שוקע וגולש", ופולט תשטיפים מזוהמים וביו גז. לאור תוכניות השיקום המבטיחות ממהרת פוספלד להבטיח: "המקור של ההר לא יטושטש, וישא אופי מיוחד שישמש כאלמנט חינוכי וידגים את השפעת האדם על סביבתו והמחיר שיש לשלם על כך".

תהליך השיקום המתוכנן להסתיים בשנת 2009, כבר החל, ולדברי האדריכל ארז לוטן, המנוי על צוות המשקמים, בשלב זה תשטיפי הפסולת כבר נאספים בתעלות ניקוז על מנת למנוע את זרימתם אל הנחלים. חזונו של לוטן עבור ההר נראה מאוד ירוק: אתר פתוח לציבור שכולל שאטל אשר יוביל את המבקרים אל תצפית מרהיבה, מדשאות וגנים בפסגת הר הזבל. אולם, כהרגלם של חלום ומציאות, בפועל יש פער גדול בין התוכניות השאפתניות ובין יישומן. נראה כי מים רבים יעברו בנחל איילון עד שהר הזבל ישדרג את מעמדו ויהיה לריאה ירוקה ופורחת. לפני כשנה אמר לוטן כי "בקיץ יחלו עבודות אינטנסיביות של ייצוב מדרונות ההר על ידי הרחקת תוואי הנחלים איילון ושפירים והמשך איטום ההר". בשיחה האחרונה עמו הבטיח כי הייצוב והאיטום יחלו רק לאחר החורף. 

חזונו של לוטן עבור ההר נראה מאוד ירוק – פתיחה לציבור, כולל שאטל שיעלה אל פסגת ההר, משם תיפתח למבקרים תצפית מרהיבה, מדשאות השתולות על גבי ההר וגנים. אולם דראל פוספלד ממהרת להבטיח: "המקור של ההר לא יטושטש, וישא אופי מיוחד שישמש כאלמנט חינוכי וידגים את השפעת האדם על סביבתו והמחיר שיש לשלם על כך".

בנוסף לשיקום ההר עצמו, נסללו שבילי אופניים ושבילי הליכה ברגל לאורך נחל איילון, מכביש נתיבי איילון, דרך החיריה וכיבש מספר 4 ועד לאור יהודה, וכבר עכשיו ניתן לחזות בצמחייה הטבעית הצפופה לאורך גדות הנחל. כמו כן, הותוותה בלשכת התכנון של מחוז תל אביב תכנית האב להקמת מאגר ניקוז שיטפל, באופן חלקי לפחות, בבעיית השיטפונות של שכונות דרום תל אביב, ותהליכי אישור סופיים מתנהלים עתה בשיתוף רשות הניקוז. צוות מיוחד של אנשי ניקוז, הידרולוגים, מומחים לצמחיה ומומחים נוספים, בראשותו של אדריכל נוף, יכין תכנית שהכנתה כבר מתוקצבת בראשות הניקוז ובמשרד לאיכות הסביבה.

השטח עליו מתעתד לקום פארק איילון היה, במשך שנים רבות, סלע מחלוקת בין יזמי נדל"ן שונים שזממו לבנות עליו. למן הפקדת התכנית שייעדה את כל השטח, למעט אלפיים יחידות דיור, לטובת הפארק ב-2002, נפלו על הולנת"ע כ-20 התנגדויות לתכנית, חלק ניכר מהן מאנשי נדל"ן. 

אחת ההתנגדויות החזקות ביותר הגיעה מכיוון חברת הזרע, בבעלות "שרם-פודים-קלנר". ההתנגדות הסתמכה על הסכם הרשאה לתכנון שנחתם בינה לבין מנהל מקרקעי ישראל. לאחר שפג תוקף ההסכם, הגישה חברת הזרע בקשה להארכתו לבית המשפט המחוזי, זאת למרות שתכנית הפארק אושרה עוד קודם לכן. עמותת "אדם, טבע ודין", שעתרה בעבר כנגד חוקיות ההסכם, קיבלה אישור להצטרף לדיוני בית המשפט. מאחר ועתירתה של "אדם, טבע ודין" לא הובררה לפני פקיעת החוזה, נותרו סוגיות רבות שעלו בה ללא מענה סופי. ביניהן העובדה שחברת הזרע החכירה את השטח למטרות חקלאיות בלבד בחוזה שלא חודש מאז 1980.

ככל הנראה, היה זה חוזה האחרון שנחתם בין חברת הזרע למנהל מקרקעי ישראל. למרות שעתירתה של הזרע נדחתה, היא לא ויתרה על השטח, ועתרה לבג"צ כנגד תכנית הפארק בעתירה שעדיין עומדת בדיון. אחת מטענותיה הייתה כי אין תקציב למימון פארק הגודל המתוכן, וכי רק בנייה של 10,00 יחידות דיור על פני 12% מן השטח תוכל להציל אותו. 

חברת הזרע חוזרת וטוענת כי רק הכסף שיזרום מיחידות הדיור החדשות יוכל לממן פארק: "כל בר דעת יודע שאין למדינת ישראל ולתורמים פרטיים היכולת להעמיד משאבים כספיים בהיקפים כה גדולים". טענה זו עומדת אל מול ההתחייבות שנתנה הממשלה להקצות שקל נוסף על כל שקל של תרומה שיתקבל לטובת הפארק עד לתקרה של עשרה מיליון שקלים, במהלך חמש שנים. בינתיים, ראשי הערים ממשיכים להקצות כספים לטובת הפארק, ומיליונים כבר התקבלו, ביניהם שלושה מיליון שהעביר המשרד לאיכות הסביבה דרך רשות הניקוז.  

למרות תהליך השיקום הנרחב שתואר לעיל ממשיכה חברת הזרע לטעון כי"שלילה מוחלטת של בינוי בשולי הפארק תביא לגניזת החלום להקמת פארק מפותח ואיכותי, והראייה לכך הן השנתיים שחלפו מאז ההחלטה להקים את הפארק, בהן לא נעשה צעד ממשי להקמתו פרט להצטברות ערימות פסולת והתרחבות הפלישות והעזובה בשטח". למעשה, די בביקור אחד במקום ובמרכז המבקרים בו על מנת להיווכח כי לא כן הוא המצב. 

התנגדות מז'ורית נוספת הגיעה מכיוון בית הספר החקלאי מקווה ישראל, אשר כמעט מחצית הפארק, כ-3,600 דונם, מיועדת לקום על שטחו, תוך שמירת השטח כאדמות חקלאיות בהתאם ל"חוק מקווה ישראל". לטענת דב ענבר, המנכ"ל לשעבר של מקווה ישראל, תכנית פארק איילון עוברת על "חוק מקווה ישראל", מאחר והיא מכפיפה לפארק את שטחי מקווה, והיא עלולה לסכל פיתוחים עתידיים של בית הספר. בדומה לחברת הזרע, הגישה מקווה ישראל עתירה שטרם נפסק לגביה. בינתיים, החולף דב ענבר בתפקידו על ידי רונן צפריר. נראה כי המנכ"ל החדש נכון יותר לשתף פעולה עם תכנית הפארק, דבר שבא לידי ביטוי בפעילות שהתקיימה בפארק בסוכות. "עדיין יש התנגדות", אומר צפריר, "אבל אנחנו משתפים פעולה. אנחנו בקשרים טובים עם דני שטרנברג וארז לוטן [אדריכלי הפארק, א.ב.], יש הבנה". צפריר מוסיף: "אנחנו רוצים שהעולם יבין שפארק איילון הוא ליד מקווה ישראל ומקווה ישראל הוא ליד פארק איילון".

אין ספק כי הדרך לפני מקימי הפארק עוד ארוכה, אך הקרח כבר החל לנוע. מי יודע, אולי בסופו של דבר עוד יקום כאן הסנטרל פארק הישראלי. 

סייעה בתחקיר: בילי פרנקל
פורסם לראשונה ב"ירוק ברשת", המגזין המקוון של ארגון "מגמה ירוקה", דצמבר 2006

פורסם שנית ב-NRG, ב-26.01.2007
פורסם בשלישית בוואלה!יורם, 28.01.2007