כתבה: עלייתו של ה-EP באינדי הישראלי

"בכלל לא ידענו שמה שהוצאנו זה EP", אומר רותם בר אור מלהקת theAngelcy, המועמדת עם "Beginners' Love" בקטגוריית EP השנה במצעד השנתי של עכבר העיר וקול הקמפוס. "פשוט אספנו רשימת דמואים שהיינו אמורים להוציא, הדפסנו את זה על דיסקים ומכרנו בהופעות. הדיסק עצמו חלק לגמרי, לא כתוב עליו דבר אחד – לא שמות חברי הלהקה, לא קרדיטים לכל מי שעסק בזה. אנחנו, מבחינתנו, עוד לא הוצאנו כלום".



קל להבין את הבלבול של הלהקה באשר להגדרה. ה-EP (קיצור של Extended Play) הוא פורמט הפצה ערטילאי-משהו, הניצב אי שם בין הסינגל לאלבום המלא. הוא הופיע לראשונה בשנות ה-50, בימים בהם עולם המוזיקה כולו ישב על גבו של התקליט – פורמט שהיקף החומרים שביכולתו להכיל מוגבל ביותר. על ידי שימוש בחירוץ צפוף יותר בסינגלים, הצליחו תקליטי ה-EP  להכיל היקף כפול של מוזיקה. אם אורך הסינגל הממוצע היה בין 2 ל-3.5 דקות, העניק ה-EP  למאזין כשבע וחצי דקות של מוזיקה.

חלפו כבר כמעט 30 שנה מאז פריצת הקומפקט דיסק, ואפילו הוא נחשב כבר בעיניי רבים לפריט אספנים שפג תוקפו. בעידן שבו כמעט כל יצירת מוזיקה מוקלטת זמינה למאזין בקבצים דיגיטליים, להורדה או להאזנה, וספריות מוזיקה שפעם תפסו קירות שלמים הופכות לרשימת קבצים על גבי מחשב (וזאת מבלי לתפוס אפילו שליש מכלל הזיכרון שלו), קשה להאמין כי קיימת הצדקה לקיומו של יצור הביניים המשונה הזה. עם זאת, ייתכן כי למרבה הפתעה, דווקא העידן הדיגיטלי מביא עמו תחייה של פורמט הסינגל המורחב – או, כפי שנכון יותר לקרוא לו כעת, האלבום המקוצר. 

"מעכשיו אני עובד רק בפורמט של EP", מכריז זמר ההיפ הופ לוקץ' בשיחה עם עכבר העיר. "כשהוצאתי את האלבום האחרון שלי לא נמכרו יותר מדי עותקים, והרגשתי שהרבה שירים ממנו הלכו לאיבוד, ושאם הייתי מוציא אותם בקבוצות קטנות של 6-5 הם היו מקבלים יותר דגש", הוא אומר, ומצביע על אפקט נוסף של דור הפרעת הקשב. בעידן שבו המאזינים מקבלים את מנת המוזיקה שלהם מהיוטיוב, נבלעים בתוך האלבומים הארוכים שירים רבים, שאינם זוכים לתשומת לב מצד המאזין. ה-EP עושה מה שאלבום, הארוך פי שניים, אינו יכול לעשות – הוא ממקד את תשומת ליבו של המאזין, שהתרגל לשינויים תדירים ואיבד את יכולת ההאזנה הרציפה, ומעניק את הבמה הראויה לכל שיר בנפרד. היתרון הראשון הוא היכולת ליצור אחידות תכנית. אמנם ימיו של אלבום הקונספט חלפו, ככל הנראה, עוד בשנות ה-80, אך אפילו חמישה או שישה שירים, המקושרים יחדיו על ידי באותו נושא או סגנון מוזיקלי, יכולים ליצור אווירה או לספר סיפור באופן רחב ועמוק הרבה יותר, מבלי לאתגר את המאזין יתר על מידה. "ב-EP  אתה יכול להיות נורא מוגדר, ואתה גם יכול לעשות בכל פעם משהו אחר", קובע לוקץ'. "הנוכחי שלי הוא יותר הארדקור, הבא יהיה קומי, זה שאחריו יהיה היפ הופ, אחרי זה יש לי פרוייקט קאנטרי עם סגול 59".



יתרונו השני של ה-EP, החשוב במיוחד עבור להקות החתומות בלייבלים עצמאיים או כאלה שטרם הוחתמו כלל, הוא במידת העבודה שהוא מצריך. בעוד שהקלטת אלבום דורשת כמות מכובדת של חומרים מוכנים, זמן הקלטה ארוך, וסכום כסף לא מועט עבור הפקה ברמה גבוהה, מזניק ה-EP  את הלהקות לתודעה באופן אפקטיבי ביותר תמורת השקעה מועטה בהרבה. "אנחנו להקת אינדי, ומן הסתם אין לנו כסף לשום דבר", מסביר יותם שליזנגר, גיטריסט להקת The Wake Up Suzzys. "אנחנו משחררים משהו ורוכבים על האינרציה של זה. המחשבה של להיות עכשיו שנה באולפן ולעבוד על אלבום בלי תקציב, כשלא ברור לנו מאיפה יגיע הכסף, נראית לנו נורא מדכאת. אילו היה לנו לייבל, יכול להיות שזה היה נראה אחרת".

פורסם בעכבר העיר, 04.09.2012

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה