כשהתקשרתי לנציג של חברת תקליטים גדולה ואמרתי לו שאני עושה כתבה על מוזיקאים יוצאי ברית המועצות, נקטעתי עוד לפני תום המשפט. "תרשמי מספר טלפון", הוא אמר, בטרם הספקתי להוציא מפי בקשה ספציפית. "זו אשת יחסי הציבור של ארקדי". לא במקרה השם הראשון שעולה בראש כשחושבים על מוזיקאים עולים חדשים הוא ארקדי דוכין. מדובר באחד האמנים המצליחים בישראל ללא קשר למוצאו. אבל האם מלבדו הצליחו מוזיקאים אחרים יוצאי חבר העמים להשתלב בתעשיית המוזיקה? ואיפה כן אפשר למצוא קולות אותנטיים במבטא כבד?
ארקדי דוכין, שם נרדף ל"מוזיקאים רוסים בישראל", עלה לארץ ב-1978. את הפריצה הגדולה שלו עשה בשנת 1989, אז ראו אור הן אלבום הבכורה של "החברים של נטאשה", והן אלבום הסולו שלו, "רוצה ויהיה", שהורכב כולו מתרגומים לשירים של הטרובדור הרוסי המיתולוגי ולדימיר ויסוצקי. "המטרה העיקרית של שירי ויסוצקי הייתה להכיר את היצירה שלו לישראלים" אומר דוכין. "כשבאתי בתור עולה חדש, אמרתי לעצמי – קודם כל, אני רוצה לשיר בעברית. אם אני כבר גר פה וחי פה, אז אני שם את התרבות הרוסית בצד אני יכול לתת את זה כעצה", אומר עלה עץ הליבנה הרשמי של תעשיית המוזיקה בארץ. "אני קורא ברוסית, משתתף בדיונים באינטרנט ברוסית, מתעניין, אבל כשאני יוצא החוצה אני ישראלי. כי את מי זה מעניין פה? למה באנו לפה, להקים פה רוסיה?".
דוכין הוא נציג טיפוסי של גל העלייה הרוסי הראשון. הגל, שנמשך מסוף מלחמת ששת הימים עד סוף שנות ה-70 לערך, היה ציוני אידיאולוגי בעיקרו, וחפף כרונולוגית את מדיניות כור ההיתוך שהובילה את הקמת המדינה. שני הגורמים הללו יחד ייצרו עלייה מלאת נכונות רבה יותר להדחקת תרבות המוצא ולהשתלבות בחברה הישראלית. עם זאת, העלייה הזו היא כיום מיעוט מקרב כלל עולי ברית המועצות במדינה. הגל השני והמשמעותי יותר, שבו עלו עד היום למעלה ממיליון איש, החל עם התפרקות ברית המועצות, והעולים בו הונעו על ידי שיקולים כלכליים ופרקטיים יותר. נחישותה של העלייה לשמור על תרבותה ועל מנהגיה הייתה חזקה הרבה יותר. אחד הנציגים הבולטים שלה, בתחילת שנות ה-90, היה מקסים לאונידוב.
לאונידוב, שהתפרסם בברית המועצות כחבר בלהקת הקצב המצליחה "סקרט" ("סוד"), עלה לארץ ב-1990, יחד עם אשתו דאז, וניסה לשחזר בישראל את ההצלחה המסחררת לה זכה שם. עם הגיעו הקים את "הפליט בירו של מקסים" – להקה שהורכבה מנגנים דוברי רוסית. מילות הסינגל הראשון של הלהקה, "בבוקר לא רוצה", נכתבו על ידי לא אחר מאשר אהוד מנור. הסינגל יצא ב"הד ארצי", שלדברי המפיק חיים שמש, חיזרו אחריו תקופה ארוכה. "בזמנו היה אימפקט חזק לעלייה הרוסית", אומר שמש. "הייתה תחושה של תרבות שמחלחלת פנימה ושל עלייה מאוד גדולה שמישהו צריך לתקשר איתה. הייתה מחשבה להחתים אמן שמאוד מוכר ברוסיה כדי לפנות לקהל הרוסי וגם לקהל חדש". כנראה שהביקוש היה חוצה לייבלים, כי את אלבומו המלא הראשון בישראל, "Maxim", הוציא לאונידוב ב-1992 דווקא אצל NMC (עד היום רווחת הטענה כי "איפה הילד" הוחתמו על ידי שמש כנקמה ב-NMC על גניבת ליאונידוב מתחת לאפו). האלבום היה כולו בעברית, כששאר הטקסטים נכתבו על ידי לאונידוב עצמו, והמפיק המוזיקלי – כאן כמו גם בסינגל – היה לא אחר מאשר רמי פורטיס.
בנוסף לפעילותו המוזיקלית באותן שנים, הופיע לאונידוב גם בסדרת הטלוויזיה קצרת-היומין "בטי בן בסט" בכיכובה של רבקה מיכאלי ושיחק את תפקיד פרעה בהפקה המחודשת של אברהם דשא פשנל ל"יוסף וכתונת הפסים המשגעת". אלבומו השני בארץ, "כביש הזיכרונות", יצא ב-1994 והפעם הורכב באופן בלעדי משירים ברוסית, ככל הנראה מתוך ההבנה כי את הקהל הישראלי הוותיק כבר לא יצליח לרכוש. "האמנים הישראלים שרים בעיקר בעברית – שפה שאולי עשרה מיליון אנשים בכל העולם דוברים אותה, והקהל קטן בהתאמה", סיפר לאונידוב בראיון לעיתון האוקראיני "פראזה" באוקטובר האחרון, והסביר את חוסר הצלחתו להשתלב בשוק המוזיקה העברית. "הסיבה העיקרית היא שלא משנה עד כמה תהיה טוב ומוכשר, אתה עדיין זר. לא למדת בבית הספר עם האנשים האלה, לא שירתת איתם בצבא, אין לך עבר משותף איתם. הבה נדמיין שהמוזיקאי המצוין סטינג מגיע פתאום לאוקראינה ומתחיל לשיר באוקראינית. הסנסציה הזו תספיק מקסימום לחצי שנה. זהו. ומשם הכל יהיה משעמם. הוא מעניין כשהוא שר על משהו שהוא שלו, באנגלית". ב-1996 חזר לאונידוב לעיר הולדתו סנט פטרבורג, שם הקים את להקת Hippoband וחזר לפעילות מוזיקלית ענפה, בנפרד מ"סקרט", שבינתיים התפרקה. נכון להיום, הוציאו לאונידוב ולהקתו עשרה אלבומים. בראיון שנתן למגזין הרוסי "ליזה" ב-2008 הודה כי ידע מאז ומעולם שיחזור לרוסיה, וכי לא נהנה לכתוב בשפה העברית, אבל שגם לא מתחרט על השנים בהן חי בישראל.
בעוד ללאונידוב היתה את הפריבילגיה לחזור לקריירה מצליחה ברוסיה, רוב העולים החדשים מסתגלים בסופו של דבר לחיים בארץ. "עדיין קשה לי לכתוב בעברית", אומר אנטון קוצ'ר מ"דוּלי בנד", להקה הפעילה מזה עשור, שצברה לה בינתיים קהל מעורב ונאמן. "אני לא חולם ולא חושב בשפה הזו. אבל כשאנשים מהקהל, ישראלים, התחילו לבוא ולהגיד 'אחי, הכל אחלה, נהניתי - אבל תתרגם קצת, תסביר על מה השיר, שנבין בכללי על מה מדובר' – אז החלטנו לעשות שירים בעברית". הלהקה, המגדירה את הסגנון המוזיקלי שלה כ"סקא-Pאנק צועני", או לחלופין "drunk'n'brass", הקליטה לפני כשנה אלבום קטן של שירים ביידיש וברוסית עם "אמסטרדם כלייזמר בנד". עם זאת, האלבום הרשמי הראשון של "דולי" עצמה עומד לצאת רק עכשיו. האלבום הסופי, שהקלטתו הסתיימה לפני כשנתיים, יורכב משירים על טהרת השפה הרוסית – זאת מאחר והשירים בעברית שמבצעת הלהקה נוספו לרפרטואר רק עם תום ההקלטות. "הקהל שמעניין אותנו הוא לא רק קהל רוסי", מבהיר פרנקלך (זה סלאבה פרנקלך, הבסיסט והמפיק של דולי), ומבטיח כי "אחרי הדיסק הזה נשיר בשפות שונות, לא רק ברוסית".
"אין לי תחושה שהאלמנט הרוסי חוסם את הלהקה", אומר קוצ'ר, שעלה לארץ ב-1991, כשהוא נשאל על היעדרותה של דולי מן הזרם המרכזי למרות נוכחותה רבת השנים בסצנה המוזיקלית. "כשמדברים על מיינסטרים, טלוויזיה, תקשורת - אני לא בטוח שאני רוצה להיות שם. יכול להיות שזו קצת סנוביות מצידנו, ויכול להיות שאנחנו רוצים להישאר כמו שאנחנו עכשיו". למרות ש"דולי בנד", וכמוה גם להקת "יוֹלקי פאלקי" הירושלמית, מופיעות כבר זמן רב בז'אנר הזה, שניתן להגדירו כסקא-בלקני מי שהצליחה לרכוש את הקהל הרחב היא דווקא "לוס כפרוס", בראשות אנטון קוליאדקו. הלהקה מורכבת מחברים רוסים וישראלים גם יחד, ומבצעת טקסטים ברוסית, בעברית ובאנגלית – שני גורמים ההופכים אותה לנגישה יותר עבור הקהל הישראלי. הפריצה הגדולה של "לוס כפרוס" הגיעה עם השיר "CCCP" שדיבר בעברית סרקסטית, מעל גבי ביט רקיד, על קשיי ההסתגלות של עולי העלייה השנייה. אלבום הבכורה של הלהקה, "ראסטה וסילי", שיצא ב-2007, סומן על ידי שיתופי פעולה עם שלל אמנים ישראלים, הפקה של בן הנדלר ומיקסים של גיא מר ("הדג נחש").
יש שיגידו כי הצלחתה של "לוס כפרוס" נעוצה, במידה רבה, לא רק בהיותה חלק מהפלישה הבלקנית שמאפיינת את סצינת המוזיקה בעשור האחרון, ובמולטי-לינגוויסטיות שלה, אלא גם, ובעיקר, בעובדה שחלק מחבריה היו מקושרים עם להקות מקומיות אחרות ("התפוחים", "אבי ליבוביץ אורקסטרא"). הראפר אנטון "קלין" ("יתד" ברוסית) אוסטרובסקי, שקנה את שמו בהרכב ההארדקור Sadyle, גורס כי "הבעיה העיקרית של אמנים רוסים בארץ היא שאין להם קשרים. אין חבר שיכניס עליך כתבה פה כתבה שם, אין חבר שהוא עורך ראשי בטלוויזיה שישים קליפ שלך. עם הזמן, הבנתי שרק ככה דברים מתקדמים בישראל".
אוסטרובסקי, שהגיע לארץ בגיל 14, התחיל את דרכו עם טקסטים זועמים על הזנחת הקהילה הרוסית, על התבגרות ברחוב, על כנופיות, על סמים ועל אלכוהול. וכל זאת ברוסית, ובהמשך, משלמד מעט יותר עברית – במבטא רוסי כבד. "התקשרנו בזמנו לתאקט (הלייבל בראשות סאבלימינל, א.ב.) ול-NMC", הוא אומר, "ואמרו לנו שהמבטא כבד מדי ושהטקסטים אלימים מדי". מתאקט נמסר בתגובה, בשם סאבלימינל, כי מעולם לא התקבלה בלייבל פניה מאוסטרובסקי או בשמו, וכי בעיני סאבלימינל "מבטא משדר אמינות ואותנטיות, 'אין יותר אמיתי מזה' ולהיות אמיתי זה הדבר הכי חשוב בהיפ הופ". ב-NMC בחרו שלא להגיב. בינתיים ניתן להוריד את האלבומים של "סאדייל" בהורדה חינמית ברשת: "תרוויח" ("Zarabotay"), אלבום שכולו על טהרת הרוסית, ו"מטפס ערים".
לאחרונה התפרק ההרכב "סאדייל", ואוסטרובסקי עובד בימים אלה, יחד עם תמיר אביטל מלהקת "בצפר", על פרויקט חדש, שייקרא "תל אביב הארדקור", ויכלול, בין היתר, שיתוף פעולה עם קוואמי. הקשר הראשוני בין השניים נוצר לפני כשנתיים, כאשר נדב לזר החליט לחבר את השניים לדואט בערב מחווה ללהקת כוורת. "בשבילי זו אחת המחמאות הכי טובות שקיבלתי", אומר קוואמי, שהיה בין הראשונים והבודדים שהשמיעו את המוזיקה של "סאדייל" ברדיו, על ההזמנה לשיתוף פעולה ב"תל אביב הארדקור". "בעיניי קלין הוא אחד הראפרים שאני הכי אוהב בעולם, נקודה. מאלה שאני מחכה למוצא פיהם".
"קרימינל פרוג'קט", הלהקה השנייה בה חבר אנטון קוצ'ר, הפעם יחד עם אחותו, הסולנית המופלאה נדיה קוצ'ר, עשויה בהחלט להפוך להיות הדבר הגדול הבא שייצא מהסצנה דוברת הרוסית. קוצ'ר האחות (בזמנה החופשי שחקנית, סולנית Jewrhythmics, וזמרת אורחת ב"דולי בנד"), יזמה יחד עם אחיה, האקורדיוניסט בוריס מרצינובסקי ("קרוזנשטרן ופרוחוד", "פאניק אנסמבל"), המתופף סתיו בן שחר והבסיסט טל קון, פרויקט דו-לשוני של שירים שאינם משתמעים לשתי פנים. קוצ'ר שלפה ממעמקי העולם התחתון הרוסי שירים בני למעלה מיובל, שכוכבי עלילותיהם הם פרוצות, גנבים, עבריינים קטנים ושלל קרימינלים אחרים. הרפרטואר הקצבי - חלקו בשפת המקור, חלקו מתורגם לעברית; חלקו קאברים, חלקו חומר מקורי; חלקו בלדות קורעות לב וחלקו דאחקות לא מצונזרות – משחק אולי עם הסטריאוטיפים השליליים שנפוצו על ההגירה הרוסית של שנות ה-90, אך עושה זאת עם המון מודעות עצמית.
השיר הראשון שהביא את הלהקה לתודעה היה גרסת כיסוי לשיר "הפרוצה החלוצה", שהוקלט במסגרת אלבום של ביצועים חדשים לשירי סשה ארגוב, "מסע אספלט", שיצא בשנה שעברה בהפקת רדיו קול הקמפוס. הביצוע הביא את הלהקה להופעת אורח אצל לונדון וקירשנבאום, והזניק אותה למודעות – אם כי התגובות על הבחירה היו מעורבות. "בכוונה עשינו את השיר במבטא רוסי כבד", אומרת קוצ'ר. "חשבתי - למה לא לקחת את זה ככה? למה לא לצחוק על זה? אבל אחר כך ראיתי באמת תגובות מוזרות בטוקבקים לשיר באחד האתרים. היה מישהו שכתב – אם הם עשו את זה ברצינות, אז אני מרגיש קצת חוסר נוחות. למה הם משחקים על הסטריאוטיפים?".
למעשה, ניתן להניח כי "קרימינל פרוג'קט" מצאה ככל הנראה את הנוסחה המנצחת – הן לשונית והן מוזיקלית. מצד אחד, הם המקרבים את הקהל הרוסי, שהתגעגע למוזיקה של ארץ הולדתו; מאידך, את הקהל הישראלי שמתחבר למוזיקליות ולאירוניה. להקות שיצליחו להלך על החבל הדק הזה, אולי יצליחו לפרוץ בשוק המוזיקה הישראלי.
פורסם בעכבר העיר אונליין, 06.04.2012
פורסם בשנית, עם תיקונים קלים, בקפה גיברלטר, 30.05.2012
ארקדי דוכין, שם נרדף ל"מוזיקאים רוסים בישראל", עלה לארץ ב-1978. את הפריצה הגדולה שלו עשה בשנת 1989, אז ראו אור הן אלבום הבכורה של "החברים של נטאשה", והן אלבום הסולו שלו, "רוצה ויהיה", שהורכב כולו מתרגומים לשירים של הטרובדור הרוסי המיתולוגי ולדימיר ויסוצקי. "המטרה העיקרית של שירי ויסוצקי הייתה להכיר את היצירה שלו לישראלים" אומר דוכין. "כשבאתי בתור עולה חדש, אמרתי לעצמי – קודם כל, אני רוצה לשיר בעברית. אם אני כבר גר פה וחי פה, אז אני שם את התרבות הרוסית בצד אני יכול לתת את זה כעצה", אומר עלה עץ הליבנה הרשמי של תעשיית המוזיקה בארץ. "אני קורא ברוסית, משתתף בדיונים באינטרנט ברוסית, מתעניין, אבל כשאני יוצא החוצה אני ישראלי. כי את מי זה מעניין פה? למה באנו לפה, להקים פה רוסיה?".
דוכין הוא נציג טיפוסי של גל העלייה הרוסי הראשון. הגל, שנמשך מסוף מלחמת ששת הימים עד סוף שנות ה-70 לערך, היה ציוני אידיאולוגי בעיקרו, וחפף כרונולוגית את מדיניות כור ההיתוך שהובילה את הקמת המדינה. שני הגורמים הללו יחד ייצרו עלייה מלאת נכונות רבה יותר להדחקת תרבות המוצא ולהשתלבות בחברה הישראלית. עם זאת, העלייה הזו היא כיום מיעוט מקרב כלל עולי ברית המועצות במדינה. הגל השני והמשמעותי יותר, שבו עלו עד היום למעלה ממיליון איש, החל עם התפרקות ברית המועצות, והעולים בו הונעו על ידי שיקולים כלכליים ופרקטיים יותר. נחישותה של העלייה לשמור על תרבותה ועל מנהגיה הייתה חזקה הרבה יותר. אחד הנציגים הבולטים שלה, בתחילת שנות ה-90, היה מקסים לאונידוב.
לאונידוב, שהתפרסם בברית המועצות כחבר בלהקת הקצב המצליחה "סקרט" ("סוד"), עלה לארץ ב-1990, יחד עם אשתו דאז, וניסה לשחזר בישראל את ההצלחה המסחררת לה זכה שם. עם הגיעו הקים את "הפליט בירו של מקסים" – להקה שהורכבה מנגנים דוברי רוסית. מילות הסינגל הראשון של הלהקה, "בבוקר לא רוצה", נכתבו על ידי לא אחר מאשר אהוד מנור. הסינגל יצא ב"הד ארצי", שלדברי המפיק חיים שמש, חיזרו אחריו תקופה ארוכה. "בזמנו היה אימפקט חזק לעלייה הרוסית", אומר שמש. "הייתה תחושה של תרבות שמחלחלת פנימה ושל עלייה מאוד גדולה שמישהו צריך לתקשר איתה. הייתה מחשבה להחתים אמן שמאוד מוכר ברוסיה כדי לפנות לקהל הרוסי וגם לקהל חדש". כנראה שהביקוש היה חוצה לייבלים, כי את אלבומו המלא הראשון בישראל, "Maxim", הוציא לאונידוב ב-1992 דווקא אצל NMC (עד היום רווחת הטענה כי "איפה הילד" הוחתמו על ידי שמש כנקמה ב-NMC על גניבת ליאונידוב מתחת לאפו). האלבום היה כולו בעברית, כששאר הטקסטים נכתבו על ידי לאונידוב עצמו, והמפיק המוזיקלי – כאן כמו גם בסינגל – היה לא אחר מאשר רמי פורטיס.
בנוסף לפעילותו המוזיקלית באותן שנים, הופיע לאונידוב גם בסדרת הטלוויזיה קצרת-היומין "בטי בן בסט" בכיכובה של רבקה מיכאלי ושיחק את תפקיד פרעה בהפקה המחודשת של אברהם דשא פשנל ל"יוסף וכתונת הפסים המשגעת". אלבומו השני בארץ, "כביש הזיכרונות", יצא ב-1994 והפעם הורכב באופן בלעדי משירים ברוסית, ככל הנראה מתוך ההבנה כי את הקהל הישראלי הוותיק כבר לא יצליח לרכוש. "האמנים הישראלים שרים בעיקר בעברית – שפה שאולי עשרה מיליון אנשים בכל העולם דוברים אותה, והקהל קטן בהתאמה", סיפר לאונידוב בראיון לעיתון האוקראיני "פראזה" באוקטובר האחרון, והסביר את חוסר הצלחתו להשתלב בשוק המוזיקה העברית. "הסיבה העיקרית היא שלא משנה עד כמה תהיה טוב ומוכשר, אתה עדיין זר. לא למדת בבית הספר עם האנשים האלה, לא שירתת איתם בצבא, אין לך עבר משותף איתם. הבה נדמיין שהמוזיקאי המצוין סטינג מגיע פתאום לאוקראינה ומתחיל לשיר באוקראינית. הסנסציה הזו תספיק מקסימום לחצי שנה. זהו. ומשם הכל יהיה משעמם. הוא מעניין כשהוא שר על משהו שהוא שלו, באנגלית". ב-1996 חזר לאונידוב לעיר הולדתו סנט פטרבורג, שם הקים את להקת Hippoband וחזר לפעילות מוזיקלית ענפה, בנפרד מ"סקרט", שבינתיים התפרקה. נכון להיום, הוציאו לאונידוב ולהקתו עשרה אלבומים. בראיון שנתן למגזין הרוסי "ליזה" ב-2008 הודה כי ידע מאז ומעולם שיחזור לרוסיה, וכי לא נהנה לכתוב בשפה העברית, אבל שגם לא מתחרט על השנים בהן חי בישראל.
בעוד ללאונידוב היתה את הפריבילגיה לחזור לקריירה מצליחה ברוסיה, רוב העולים החדשים מסתגלים בסופו של דבר לחיים בארץ. "עדיין קשה לי לכתוב בעברית", אומר אנטון קוצ'ר מ"דוּלי בנד", להקה הפעילה מזה עשור, שצברה לה בינתיים קהל מעורב ונאמן. "אני לא חולם ולא חושב בשפה הזו. אבל כשאנשים מהקהל, ישראלים, התחילו לבוא ולהגיד 'אחי, הכל אחלה, נהניתי - אבל תתרגם קצת, תסביר על מה השיר, שנבין בכללי על מה מדובר' – אז החלטנו לעשות שירים בעברית". הלהקה, המגדירה את הסגנון המוזיקלי שלה כ"סקא-Pאנק צועני", או לחלופין "drunk'n'brass", הקליטה לפני כשנה אלבום קטן של שירים ביידיש וברוסית עם "אמסטרדם כלייזמר בנד". עם זאת, האלבום הרשמי הראשון של "דולי" עצמה עומד לצאת רק עכשיו. האלבום הסופי, שהקלטתו הסתיימה לפני כשנתיים, יורכב משירים על טהרת השפה הרוסית – זאת מאחר והשירים בעברית שמבצעת הלהקה נוספו לרפרטואר רק עם תום ההקלטות. "הקהל שמעניין אותנו הוא לא רק קהל רוסי", מבהיר פרנקלך (זה סלאבה פרנקלך, הבסיסט והמפיק של דולי), ומבטיח כי "אחרי הדיסק הזה נשיר בשפות שונות, לא רק ברוסית".
"אין לי תחושה שהאלמנט הרוסי חוסם את הלהקה", אומר קוצ'ר, שעלה לארץ ב-1991, כשהוא נשאל על היעדרותה של דולי מן הזרם המרכזי למרות נוכחותה רבת השנים בסצנה המוזיקלית. "כשמדברים על מיינסטרים, טלוויזיה, תקשורת - אני לא בטוח שאני רוצה להיות שם. יכול להיות שזו קצת סנוביות מצידנו, ויכול להיות שאנחנו רוצים להישאר כמו שאנחנו עכשיו". למרות ש"דולי בנד", וכמוה גם להקת "יוֹלקי פאלקי" הירושלמית, מופיעות כבר זמן רב בז'אנר הזה, שניתן להגדירו כסקא-בלקני מי שהצליחה לרכוש את הקהל הרחב היא דווקא "לוס כפרוס", בראשות אנטון קוליאדקו. הלהקה מורכבת מחברים רוסים וישראלים גם יחד, ומבצעת טקסטים ברוסית, בעברית ובאנגלית – שני גורמים ההופכים אותה לנגישה יותר עבור הקהל הישראלי. הפריצה הגדולה של "לוס כפרוס" הגיעה עם השיר "CCCP" שדיבר בעברית סרקסטית, מעל גבי ביט רקיד, על קשיי ההסתגלות של עולי העלייה השנייה. אלבום הבכורה של הלהקה, "ראסטה וסילי", שיצא ב-2007, סומן על ידי שיתופי פעולה עם שלל אמנים ישראלים, הפקה של בן הנדלר ומיקסים של גיא מר ("הדג נחש").
יש שיגידו כי הצלחתה של "לוס כפרוס" נעוצה, במידה רבה, לא רק בהיותה חלק מהפלישה הבלקנית שמאפיינת את סצינת המוזיקה בעשור האחרון, ובמולטי-לינגוויסטיות שלה, אלא גם, ובעיקר, בעובדה שחלק מחבריה היו מקושרים עם להקות מקומיות אחרות ("התפוחים", "אבי ליבוביץ אורקסטרא"). הראפר אנטון "קלין" ("יתד" ברוסית) אוסטרובסקי, שקנה את שמו בהרכב ההארדקור Sadyle, גורס כי "הבעיה העיקרית של אמנים רוסים בארץ היא שאין להם קשרים. אין חבר שיכניס עליך כתבה פה כתבה שם, אין חבר שהוא עורך ראשי בטלוויזיה שישים קליפ שלך. עם הזמן, הבנתי שרק ככה דברים מתקדמים בישראל".
אוסטרובסקי, שהגיע לארץ בגיל 14, התחיל את דרכו עם טקסטים זועמים על הזנחת הקהילה הרוסית, על התבגרות ברחוב, על כנופיות, על סמים ועל אלכוהול. וכל זאת ברוסית, ובהמשך, משלמד מעט יותר עברית – במבטא רוסי כבד. "התקשרנו בזמנו לתאקט (הלייבל בראשות סאבלימינל, א.ב.) ול-NMC", הוא אומר, "ואמרו לנו שהמבטא כבד מדי ושהטקסטים אלימים מדי". מתאקט נמסר בתגובה, בשם סאבלימינל, כי מעולם לא התקבלה בלייבל פניה מאוסטרובסקי או בשמו, וכי בעיני סאבלימינל "מבטא משדר אמינות ואותנטיות, 'אין יותר אמיתי מזה' ולהיות אמיתי זה הדבר הכי חשוב בהיפ הופ". ב-NMC בחרו שלא להגיב. בינתיים ניתן להוריד את האלבומים של "סאדייל" בהורדה חינמית ברשת: "תרוויח" ("Zarabotay"), אלבום שכולו על טהרת הרוסית, ו"מטפס ערים".
לאחרונה התפרק ההרכב "סאדייל", ואוסטרובסקי עובד בימים אלה, יחד עם תמיר אביטל מלהקת "בצפר", על פרויקט חדש, שייקרא "תל אביב הארדקור", ויכלול, בין היתר, שיתוף פעולה עם קוואמי. הקשר הראשוני בין השניים נוצר לפני כשנתיים, כאשר נדב לזר החליט לחבר את השניים לדואט בערב מחווה ללהקת כוורת. "בשבילי זו אחת המחמאות הכי טובות שקיבלתי", אומר קוואמי, שהיה בין הראשונים והבודדים שהשמיעו את המוזיקה של "סאדייל" ברדיו, על ההזמנה לשיתוף פעולה ב"תל אביב הארדקור". "בעיניי קלין הוא אחד הראפרים שאני הכי אוהב בעולם, נקודה. מאלה שאני מחכה למוצא פיהם".
"קרימינל פרוג'קט", הלהקה השנייה בה חבר אנטון קוצ'ר, הפעם יחד עם אחותו, הסולנית המופלאה נדיה קוצ'ר, עשויה בהחלט להפוך להיות הדבר הגדול הבא שייצא מהסצנה דוברת הרוסית. קוצ'ר האחות (בזמנה החופשי שחקנית, סולנית Jewrhythmics, וזמרת אורחת ב"דולי בנד"), יזמה יחד עם אחיה, האקורדיוניסט בוריס מרצינובסקי ("קרוזנשטרן ופרוחוד", "פאניק אנסמבל"), המתופף סתיו בן שחר והבסיסט טל קון, פרויקט דו-לשוני של שירים שאינם משתמעים לשתי פנים. קוצ'ר שלפה ממעמקי העולם התחתון הרוסי שירים בני למעלה מיובל, שכוכבי עלילותיהם הם פרוצות, גנבים, עבריינים קטנים ושלל קרימינלים אחרים. הרפרטואר הקצבי - חלקו בשפת המקור, חלקו מתורגם לעברית; חלקו קאברים, חלקו חומר מקורי; חלקו בלדות קורעות לב וחלקו דאחקות לא מצונזרות – משחק אולי עם הסטריאוטיפים השליליים שנפוצו על ההגירה הרוסית של שנות ה-90, אך עושה זאת עם המון מודעות עצמית.
השיר הראשון שהביא את הלהקה לתודעה היה גרסת כיסוי לשיר "הפרוצה החלוצה", שהוקלט במסגרת אלבום של ביצועים חדשים לשירי סשה ארגוב, "מסע אספלט", שיצא בשנה שעברה בהפקת רדיו קול הקמפוס. הביצוע הביא את הלהקה להופעת אורח אצל לונדון וקירשנבאום, והזניק אותה למודעות – אם כי התגובות על הבחירה היו מעורבות. "בכוונה עשינו את השיר במבטא רוסי כבד", אומרת קוצ'ר. "חשבתי - למה לא לקחת את זה ככה? למה לא לצחוק על זה? אבל אחר כך ראיתי באמת תגובות מוזרות בטוקבקים לשיר באחד האתרים. היה מישהו שכתב – אם הם עשו את זה ברצינות, אז אני מרגיש קצת חוסר נוחות. למה הם משחקים על הסטריאוטיפים?".
למעשה, ניתן להניח כי "קרימינל פרוג'קט" מצאה ככל הנראה את הנוסחה המנצחת – הן לשונית והן מוזיקלית. מצד אחד, הם המקרבים את הקהל הרוסי, שהתגעגע למוזיקה של ארץ הולדתו; מאידך, את הקהל הישראלי שמתחבר למוזיקליות ולאירוניה. להקות שיצליחו להלך על החבל הדק הזה, אולי יצליחו לפרוץ בשוק המוזיקה הישראלי.
פורסם בעכבר העיר אונליין, 06.04.2012
פורסם בשנית, עם תיקונים קלים, בקפה גיברלטר, 30.05.2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה