הוא שקוע במרכז הספה הזולה, יד אחת מחזיקה בשלט, השנייה תקועה בתוך חגורת
המכנסיים, מבטו הכבוי בוהה במרקע. היא מתרוצצת סביבו במכנסיים צמודים עד
מחנק, שהדבר היחיד שעשוי אולי להסיח מהם את הדעת הוא רעמת השיער האדומה שעל
ראשה, מנסה לשווא לדלות טיפת תשומת לב. אם חשבתם שאתם יודעים בדיוק במי
מדובר – חשבו שוב. הגרסה הישראלית של נשואים פלוס,
בבימויו של עופר ויצמן, שתעלה על המרקע הערב (7 במאי), שמה לעצמה למטרה
לשחזר את דמויות הקאלט של משפחת באנדי המופרעת ושכניה המופרעים לא פחות,
הפעם בקונסטלציה ישראלית למהדרין.
"נשואים, פלוס" (או, בשמה המקורי, Married... with Children) עלתה לראשונה על המסך האמריקאי באפריל 1987. הסדרה, אחת המושמצות והאהובות ביותר בטלוויזיה בו זמנית, הציגה משפחה בלתי-מתפקדת למופת, שהיוותה אנטי-תזה מושלמת לחלום הפרברים האמריקאי. אל באנדי (אד או'ניל), מוכר נעליים מרוד, ממורמר ומיזוֹגן, אשתו העצלנית, הנצלנית והמשועממת פגי (קייטי סגל), בתו הבימבו הבלונדינית קלי (כריסטינה אפלגייט) ובנו החנון החלקלק והחרמן באד (דייוויד פאוסטינו) היו כל מה שהצופים אהבו לשנוא. בשנים בהן המרקע האמריקאי נשלט על ידי מיצגים של משפחתיות מופתית מתקתקה כגון זו של "משפחת קוסבי" ו"צער גידול בנות", ההומור הפרוע ונטול התקינות הפוליטית של הבאנדים הביא לפריים-טיים את המשפחה האמריקאית הלא מתפקדת, ובצורה גרוטסקית. הקהל כבר שבע משפע המשפחות המאושרות באותו האופן בדיוק, והמרירות של הבאנדים הביאה עמה משב רוח רענן, אם גם מסריח מגרביים משומשות. הכוכב היה איש קטן אחד, שקריירת הספורט שהובטחה לו בתיכון נקטעה, והותירה אותו תקוע עם ג'וב עלוב, אישה וילדים שהוא בקושי מצליח לפרנס, ותסכול אחד גדול על החלום האמריקאי שחמק.
את התסכול הזה מבקשת קשת לתרגם לעברית. העלילה אמנם עברה משיקגו של שנות ה-80 המאוחרות-ושנות ה-90 המוקדמות לקרית-אתא של 2012, והרפרנסים התרבותיים עברו לוקליזציה, אבל הבסיס נותר ללא שינוי – אפילו ברמת התפאורה. בכניסה לאולפן נדמה שאמנדה ברס ודייוויד גאירסון יעברו פתאום(מארסי וסטיב רודס). מבט שני מגלה שבניגוד לבאנדים, דבר אחד לא חסר למי שעיצב את הדירה של משפחת אברהמי – כסף. הרהיטים החבוטים והאפרוריים שהיו סימן ההיכר של מעמד ה"ווייט טראש" אליו השתייכו הבאנדים הומרו בצבעים בוהקים ובעיצוב חלקלק, שכמו נלקח מתוך קטלוג של איקאה.
את הנעליים מדיפות הניחוחות של אל ואת נעלי העקב המצועצעות של פגי נבחרו למלא בהתאמה ליאור אשכנזי ודורית בר-אור, כשוקי ומלי אברהמי. למרות שנחתו לסיטואציה ידועה מראש, נראה כי הם מצליחים בכל זאת למצוא את הגישה האישית לדמויות הקאלט. "זה אתגר אותי לשחק את זה", אומר אשכנזי כשהוא מרוח לצד בר-אור על הספה של האברהמים. "זה תמיד יהיה אני. הטקסטים עוברים דרך הפילטרים שלי, של ליאור".
עבור בר-אור, שבאמתחתה דמויות כגון סיוון מ"שמש", זו אינה הפעם הראשונה בה היא מלוהקת לתפקיד הג'ינג'ית שממררת את החיים עבור הגברים הסובבים אותה. "ראית מה זה? לא מוציאים אותי מזה", היא צוחקת, "'איך שאומרים 'ג'ינג'ית, ממררת את החיים' – חושבים עליי. אבל בבית אני נשמה טהורה", היא ממהרת להבהיר. "הכי נשמה שאת יכולה לחשוב, באמת. אני כל דבר ההיפך ממה שאת מדמיינת." עם זאת, נראה כי בר-אור דווקא נהנית מן הטייפקאסט שנפל בחלקה. "זה הכי כיף לשחק דמויות כאלה", היא מצהירה ומתייחסת בעיקר לפגי-מלי. "זה כיף לשחק מישהי עם ג'ינס צמוד, שלא עושה כלום, מתעללת בבעלה – נחמד! בבית אני עם טרנינג, עושה ספונג'ה כל היום".
גם נועה וולמן הבלונדינית, הזכורה אולי מסדרות כדוגמת "תיכון השיר שלנו" ורימייק ישראלי של סדרה דוברת אנגלית אחרת, המשרד, חוזרת ב"נשואים פלוס" לטייפקאסט שיועד לה זה מכבר. עם זאת, נראה שהפחד שמיטל אברהמי, התשובה הישראלית לקלי באנדי, תקַבּע אותה באופן סופי בתוך הסטריאוטיפ, זר לה. "נראה לי שדברים שאתה מפחד מהם, אתה מפחד וזהו". היא פוסקת. "נגיד, אם את מפחדת מגזר. את מפחדת מזה. אם לא, כאילו מה הסיכוי שתתחילי? אלא אם כן יתקוף אותך הגזר. זה יכול להיות לא נעים. בעיקר אם זה גזר גמדי, כי את ממש לא מצפה".
הגרסה הישראלית פוגשת את סדרת המקור בצומת משונה למדי. כש"נשואים, פלוס" החלה את שידוריה גילם דיוויד פאוסטינו, אז כבן 13, ילד שטרם הנצו בו ניצני גיל ההתבגרות. אושר אבהרמי, מאידך, נכתב במחשבה על באד באנדי הבוגר יותר, מן העונות המאוחרות, ואלון סנדלר בן ה-18 יגלם תלמיד חטיבה בן 14. "אני מקווה כמה שיותר למשוך את הילד ואז לשחק דמויות של מבוגרים", אומר סנדלר, שהצלחתו הקודמת הייתה בסדרה "אליפים", שגם בה גילם תלמיד תיכון הצעיר מכפי גילו האמיתי." זה יתרון מטורף מבחינתי. בינתיים אני סוג של פיטר פן".
השכנים המעיקים, בני הזוג אפרת וערן קלדרון, בגילום תמר קינן ושלומי קוריאט, הם גרסה לוקלית של מארסי ושל בעלה הראשון סטיב רודס. יחסי הכוחות בין בני הזוג לבין משפחת האלפא בסדרה, אברהמי, ובין בני הזוג לבין עצמם - גם הם שחזור של המקור. אפרת, בת דמותה של מארסי, היא אשת קריירה פמיניסטית וצינית, שלא מפספסת אף הזדמנות לתת מבט קשוח, ואילו ערן מזגזג בין תמיכה כנועה באשתו, לבין תמיכה כנועה במזימות הזימתיות של שוקי. כמו בסדרת המקור, גם כאן יחסי הכוחות של הקלדרונים מחוץ למיטה מוצאים את ביטויים בתוכה בסטריאוטיפ קלאסי של שולטת ועבד. "לאורך כל מערכת היחסים יש להם יחסים קינקיים", אומר קוריאט. למרות שאפרת, כמו מארסי, היא פמיניסטית קש המשמשת כאתנחתא קומית וכהרמה להנחתות השוביניסטיות של שוקי, הבעיות שהיא מעלה - גם אם בטון מריר ומתמרמר - נותרו אמיתיות.
פוליטיקלי-קורקטיות מעולם לא עמדה בראש מעייניה של "נשואים, פלוס". "שוביניזם של האייטיז, כבר לא נשמע כזה שוביניסטי", מנסה להבהיר אשכנזי תוך שהוא מאיר באופן אירוני את הקושי המיוחד איתו תיאלץ להתמודד הסדרה בגרסתה המעוברתת והמחודשת. ההשתלחות הפרועה של "נשואים, פלוס" לפני 25 שנה היוותה תגובה בזמן אמת למהפכה הפמיניסטית; במובן זה ניתן לראות בה מעין מסמך אנתרופולוגי של ארצות הברית. של חברה שבה נשים שחונכו כל חייהן לתפקיד מסויים גילו פתאום שאפשר אחרת, וערערו את יסודות התא המשפחתי הסטפפורדי. ב- 2012, בעידן שלאחר שחרור האישה ופירוק המשפחה הגרעינית הנורמטיבית היא נזקקת לסט חדש ומשוכלל של צידוקים לנוכחותה על מסך הפריים טיים.
"היא לא פוליטיקלי קורקט, זה נכון", אומר אשכנזי. "מצד שני, זה הומור. מי שלא מבין את זה, יש לו בעיה". אסתי זקהיים, שתגלם בסדרה את אחד המוקדים של בדיחותיו של שוקי על חשבון נשים שמנות, תומכת גם היא בראייה ההומוריסטית, באופן מנומק מעט יותר. "אני לא מרגישה רוע בתוך הדבר הזה. וגם ככה זה משפחות. ככה זה אנשים. כל המילים המכובסות האלה והעמדות הפנים לא עובדות באמת. כל הפוליטיקלי-קורקט הזה, ולהקפיד על איזה מילה את אומרת ואיזה לא, לא עובד בקומדיות. אחד הדברים שמרגשים אותי ומפתיעים אותי זה שזה עובד גם היום, כי זה מדבר על משהו אוניברסלי. ברגע שאתה מדבר על הפרט, אתה מדבר על האוניברסלי - ומשפחות זה משפחות זה משפחות". "זה לא שיש פה גברים נורא מוצלחים ונשים לא מוצלחות", צוחקת קינן. "מדובר בגברים מאוד לא מוצלחים ובנשים מאוד לא מוצלחות. חוסר המוצלחוּת של הדמויות פה הוא באמת מאוד שיוויוני".
פורסם בעכבר העיר ובעכבר העיר אונליין, 07.05.2012
"נשואים, פלוס" (או, בשמה המקורי, Married... with Children) עלתה לראשונה על המסך האמריקאי באפריל 1987. הסדרה, אחת המושמצות והאהובות ביותר בטלוויזיה בו זמנית, הציגה משפחה בלתי-מתפקדת למופת, שהיוותה אנטי-תזה מושלמת לחלום הפרברים האמריקאי. אל באנדי (אד או'ניל), מוכר נעליים מרוד, ממורמר ומיזוֹגן, אשתו העצלנית, הנצלנית והמשועממת פגי (קייטי סגל), בתו הבימבו הבלונדינית קלי (כריסטינה אפלגייט) ובנו החנון החלקלק והחרמן באד (דייוויד פאוסטינו) היו כל מה שהצופים אהבו לשנוא. בשנים בהן המרקע האמריקאי נשלט על ידי מיצגים של משפחתיות מופתית מתקתקה כגון זו של "משפחת קוסבי" ו"צער גידול בנות", ההומור הפרוע ונטול התקינות הפוליטית של הבאנדים הביא לפריים-טיים את המשפחה האמריקאית הלא מתפקדת, ובצורה גרוטסקית. הקהל כבר שבע משפע המשפחות המאושרות באותו האופן בדיוק, והמרירות של הבאנדים הביאה עמה משב רוח רענן, אם גם מסריח מגרביים משומשות. הכוכב היה איש קטן אחד, שקריירת הספורט שהובטחה לו בתיכון נקטעה, והותירה אותו תקוע עם ג'וב עלוב, אישה וילדים שהוא בקושי מצליח לפרנס, ותסכול אחד גדול על החלום האמריקאי שחמק.
את התסכול הזה מבקשת קשת לתרגם לעברית. העלילה אמנם עברה משיקגו של שנות ה-80 המאוחרות-ושנות ה-90 המוקדמות לקרית-אתא של 2012, והרפרנסים התרבותיים עברו לוקליזציה, אבל הבסיס נותר ללא שינוי – אפילו ברמת התפאורה. בכניסה לאולפן נדמה שאמנדה ברס ודייוויד גאירסון יעברו פתאום(מארסי וסטיב רודס). מבט שני מגלה שבניגוד לבאנדים, דבר אחד לא חסר למי שעיצב את הדירה של משפחת אברהמי – כסף. הרהיטים החבוטים והאפרוריים שהיו סימן ההיכר של מעמד ה"ווייט טראש" אליו השתייכו הבאנדים הומרו בצבעים בוהקים ובעיצוב חלקלק, שכמו נלקח מתוך קטלוג של איקאה.
את הנעליים מדיפות הניחוחות של אל ואת נעלי העקב המצועצעות של פגי נבחרו למלא בהתאמה ליאור אשכנזי ודורית בר-אור, כשוקי ומלי אברהמי. למרות שנחתו לסיטואציה ידועה מראש, נראה כי הם מצליחים בכל זאת למצוא את הגישה האישית לדמויות הקאלט. "זה אתגר אותי לשחק את זה", אומר אשכנזי כשהוא מרוח לצד בר-אור על הספה של האברהמים. "זה תמיד יהיה אני. הטקסטים עוברים דרך הפילטרים שלי, של ליאור".
עבור בר-אור, שבאמתחתה דמויות כגון סיוון מ"שמש", זו אינה הפעם הראשונה בה היא מלוהקת לתפקיד הג'ינג'ית שממררת את החיים עבור הגברים הסובבים אותה. "ראית מה זה? לא מוציאים אותי מזה", היא צוחקת, "'איך שאומרים 'ג'ינג'ית, ממררת את החיים' – חושבים עליי. אבל בבית אני נשמה טהורה", היא ממהרת להבהיר. "הכי נשמה שאת יכולה לחשוב, באמת. אני כל דבר ההיפך ממה שאת מדמיינת." עם זאת, נראה כי בר-אור דווקא נהנית מן הטייפקאסט שנפל בחלקה. "זה הכי כיף לשחק דמויות כאלה", היא מצהירה ומתייחסת בעיקר לפגי-מלי. "זה כיף לשחק מישהי עם ג'ינס צמוד, שלא עושה כלום, מתעללת בבעלה – נחמד! בבית אני עם טרנינג, עושה ספונג'ה כל היום".
גם נועה וולמן הבלונדינית, הזכורה אולי מסדרות כדוגמת "תיכון השיר שלנו" ורימייק ישראלי של סדרה דוברת אנגלית אחרת, המשרד, חוזרת ב"נשואים פלוס" לטייפקאסט שיועד לה זה מכבר. עם זאת, נראה שהפחד שמיטל אברהמי, התשובה הישראלית לקלי באנדי, תקַבּע אותה באופן סופי בתוך הסטריאוטיפ, זר לה. "נראה לי שדברים שאתה מפחד מהם, אתה מפחד וזהו". היא פוסקת. "נגיד, אם את מפחדת מגזר. את מפחדת מזה. אם לא, כאילו מה הסיכוי שתתחילי? אלא אם כן יתקוף אותך הגזר. זה יכול להיות לא נעים. בעיקר אם זה גזר גמדי, כי את ממש לא מצפה".
הגרסה הישראלית פוגשת את סדרת המקור בצומת משונה למדי. כש"נשואים, פלוס" החלה את שידוריה גילם דיוויד פאוסטינו, אז כבן 13, ילד שטרם הנצו בו ניצני גיל ההתבגרות. אושר אבהרמי, מאידך, נכתב במחשבה על באד באנדי הבוגר יותר, מן העונות המאוחרות, ואלון סנדלר בן ה-18 יגלם תלמיד חטיבה בן 14. "אני מקווה כמה שיותר למשוך את הילד ואז לשחק דמויות של מבוגרים", אומר סנדלר, שהצלחתו הקודמת הייתה בסדרה "אליפים", שגם בה גילם תלמיד תיכון הצעיר מכפי גילו האמיתי." זה יתרון מטורף מבחינתי. בינתיים אני סוג של פיטר פן".
השכנים המעיקים, בני הזוג אפרת וערן קלדרון, בגילום תמר קינן ושלומי קוריאט, הם גרסה לוקלית של מארסי ושל בעלה הראשון סטיב רודס. יחסי הכוחות בין בני הזוג לבין משפחת האלפא בסדרה, אברהמי, ובין בני הזוג לבין עצמם - גם הם שחזור של המקור. אפרת, בת דמותה של מארסי, היא אשת קריירה פמיניסטית וצינית, שלא מפספסת אף הזדמנות לתת מבט קשוח, ואילו ערן מזגזג בין תמיכה כנועה באשתו, לבין תמיכה כנועה במזימות הזימתיות של שוקי. כמו בסדרת המקור, גם כאן יחסי הכוחות של הקלדרונים מחוץ למיטה מוצאים את ביטויים בתוכה בסטריאוטיפ קלאסי של שולטת ועבד. "לאורך כל מערכת היחסים יש להם יחסים קינקיים", אומר קוריאט. למרות שאפרת, כמו מארסי, היא פמיניסטית קש המשמשת כאתנחתא קומית וכהרמה להנחתות השוביניסטיות של שוקי, הבעיות שהיא מעלה - גם אם בטון מריר ומתמרמר - נותרו אמיתיות.
פוליטיקלי-קורקטיות מעולם לא עמדה בראש מעייניה של "נשואים, פלוס". "שוביניזם של האייטיז, כבר לא נשמע כזה שוביניסטי", מנסה להבהיר אשכנזי תוך שהוא מאיר באופן אירוני את הקושי המיוחד איתו תיאלץ להתמודד הסדרה בגרסתה המעוברתת והמחודשת. ההשתלחות הפרועה של "נשואים, פלוס" לפני 25 שנה היוותה תגובה בזמן אמת למהפכה הפמיניסטית; במובן זה ניתן לראות בה מעין מסמך אנתרופולוגי של ארצות הברית. של חברה שבה נשים שחונכו כל חייהן לתפקיד מסויים גילו פתאום שאפשר אחרת, וערערו את יסודות התא המשפחתי הסטפפורדי. ב- 2012, בעידן שלאחר שחרור האישה ופירוק המשפחה הגרעינית הנורמטיבית היא נזקקת לסט חדש ומשוכלל של צידוקים לנוכחותה על מסך הפריים טיים.
"היא לא פוליטיקלי קורקט, זה נכון", אומר אשכנזי. "מצד שני, זה הומור. מי שלא מבין את זה, יש לו בעיה". אסתי זקהיים, שתגלם בסדרה את אחד המוקדים של בדיחותיו של שוקי על חשבון נשים שמנות, תומכת גם היא בראייה ההומוריסטית, באופן מנומק מעט יותר. "אני לא מרגישה רוע בתוך הדבר הזה. וגם ככה זה משפחות. ככה זה אנשים. כל המילים המכובסות האלה והעמדות הפנים לא עובדות באמת. כל הפוליטיקלי-קורקט הזה, ולהקפיד על איזה מילה את אומרת ואיזה לא, לא עובד בקומדיות. אחד הדברים שמרגשים אותי ומפתיעים אותי זה שזה עובד גם היום, כי זה מדבר על משהו אוניברסלי. ברגע שאתה מדבר על הפרט, אתה מדבר על האוניברסלי - ומשפחות זה משפחות זה משפחות". "זה לא שיש פה גברים נורא מוצלחים ונשים לא מוצלחות", צוחקת קינן. "מדובר בגברים מאוד לא מוצלחים ובנשים מאוד לא מוצלחות. חוסר המוצלחוּת של הדמויות פה הוא באמת מאוד שיוויוני".
פורסם בעכבר העיר ובעכבר העיר אונליין, 07.05.2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה