"הספר הוא טרגדיה אפלה, ואנחנו עושים קומדיה קלילה", אומר פול מגיד, ממקימי הלהקה האחים המעופפים קראמאזוב,
והיחיד שנותר בה לכל אורך שנות קיומה. "האחים המעופפים קרמזוב" זה שם מטעה
ליוצרים שאינם קשורים בקשרי דם, רוסית היא עבורם שפה זרה, והתעופה היחידה
במופע היא זו של האובייקטים המלוּהטטים. השם בעצם לקוח מהרומן הפסיכולוגי
עב הכרס "האחים קרמזוב", שנכתב על ידי פיודור דוסטוייבסקי ב-1880. הוא
מגולל את דרמת חייהם של שלושה אחים, הרוויה בקרבות ירושה, אהבות נכזבות
ורצח.
מה לכל זה ולמופע ליצנות תיאטרלית?
"זה ההיפך הגמור ממנו. חשבנו שזה ניגוד מעניין לַרומן, חשבנו שתמיד נוכל לשנות את השם, אבל בסוף לא עשינו את זה. חלק מהקהל מבין את הרפרנסים, אבל לא כולם קוראים את דוסטוייבסקי". את המחווה לדוסטוייבסקי אימצה להקת הג'אגלינג האמריקאית עם הקמתה ב-1974, אז גם אימץ כל אחד מחבריה שם במה מתוך כתביו של הקלאסיקאי הרוסי – מנהג ששרד את כל חילופי החברים. "דמיטרי (האלטר אגו של מגיד א"ב) הוא חם מזג ועקשן, פבל טפשי, אלכסיי צעיר ותמים". כאשר אזלו הדמויות ברומן שהתחיל את הכל, עברו לכתבים אחרים של הסופר הקודר.
ביוני הקרוב יופיעו ה"אחים" בארץ במסגרת פסטיבל ישראל (ב-6 וב-9 בחודש) ופסטיבל ישראל לילדים (7-8 בחודש), עם המופע 4Play. לדברי מגיד, הרעיון העומד מאחורי התיאטרון של האחים המעופפים הוא השילוב האולטימטיבי של ג'אגלינג, מוזיקה, ריקוד והומור. "אחד הרעיונות של המופע הוא שמוזיקה היא קצב וג'אגלינג הוא קצב", הוא מסביר, "והמסקנה הלוגית היא שג'אגלינג הוא מוזיקה. אנחנו מנגנים ושרים, לפעמים מערבבים מוזיקה ולהטוט". כשלוקחים בחשבון את העובדה שכל אחד מהקרמזובים מיומן בשניים עד חמישה כלי נגינה שונים, כמעט מובן מאליו שהלהקה כבר הספיקה להופיע עם תזמורת סימפונית בקרנגי הול (פעם אחת לפני 20 שנה, ופעם נוספת לפני כשמונה שנים). מעט פחות מובן מאליו שהיא עשתה זאת בחצאיות טוטו ורודות. "אנחנו רוצים להיות מסוגלים לשחק עם כל הגוונים", אומר מגיד ומספר את מה שהנשים יודעות מזמן – שהרבה יותר קל לנוע בחצאית. למעשה, הלהקה כל כך אהבה את הקונספט, שבמופע בארץ אפשר יהיה לראות אותם מקפצים על הבמה בווריאציה על הקילט הסקוטי, שמזכירה יותר תלבושת של בית ספר אנגלי לבנות. "אני מהקהילה היהודית בסיאטל, ויש שם חברה שמכינה את הקילטים האלה", אומר מגיד, ומוסיף שלטעמו הקילט זה "משהו שאינו מכנסיים ועם זאת עדיין מאוד גברי ומצ'ואיסטי".
המופעים של "האחים המעופפים" מסתמכים פעמים רבות על אלתור, הן מוזיקלי והן תיאטרלי, ואחד הנאמברים המפורסים ביותר שלהם הוא זה שזכה לשם ההולם "ההימור". התעלול מבוצע על ידי "אלוף" תורן, שמתחייב ללהטט שלושה חפצים שיוגשו לו מתוך הקהל. כל שלושה חפצים. אם כי לאחר שקהלים ניסו לנדב את השחקן לניסויים קטלניים פוטנציאלית והציעו שברי זכוכית, מסורים, סכינים וקקטוסים, נקבעו מספר חוקי בסיס לתרגיל. על האובייקט לשקול בין 28 גרם ל-4.5 קילוגרם, לא לעלות בגודלו על קופסת לחם, לא להכיל פוטנציאל המתה של ה"האלוף", ולא להיות יצור חי.
ועל אף החוקים, מה הדבר הכי מוזר שהביאו לכם ללהטט?
"הביאו לנו פעם תמנון מת. הוא היה מאוד חלקלק וקשה ללהטוט. בכלל, מביאים לנו הרבה פירות ים ודגים חלקלקים. אני שומר כשרות, אז אני תמיד צוחק שאני לא יכול לאכול את זה כי זה טריפה". לטובת הסרת הדאגה מליבם של הקוראים הדתיים נבטיח כי השוויון חי (יותר נכון, מת) וקיים – בהזדמנויות אחרות סיפק הקהל ל"אלוף" מוח של פרה, שוסעת שסע ומעלה גירה למהדרין, מאפין ומשולש פיצה.
למעשה, נראה כי אוכל הוא מוטיב חוזר במופעי ה"אחים". בנאמבר אחר, שזכה לשם המאיים "Terror Trick", מלהטטים השחקנים יוקללה ,סכין קצבים, מחבת, דג, ביצה, בלוק של קרח יבש, מלחייה, לפיד ובקבוק שמפניה – תעלול המסתיים (זהירות, ספויילר!) בבישול הדג והביצה ושתיית השמפניה. לאחר פיגוע התאומים התגובה הפבלובית של הקהל האמריקאי הובילה לשינוי השם ל-"Danger Trick", אבל תקופה קצרה הספיקה על מנת להחזיר את השם המקורי. "החלטנו לא לפחד, כי אחרת זו מעין כניעה לטרור", מסביר מגיד ומבקש עצה: "תגידי, אנחנו יכולים לקרוא לזה ככה בישראל?". אם הגעתם למופע ונפגעתם משם הלהטוט, עמכם הסליחה. תוכלו אולי להתנחם בעובדה שמגיד מבטיח לנסות את כוחו בעברית במהלך המופע.
כמות האלתור המכובדת מותירה, באופן מתבקש, הרבה יותר מקום לטעויות, אך חברי הלהקה לא חוששים. למעשה, הם הטעויות הן בעיניהם חלק ממהות העניין. "חלק מהמופע זה להגדיר כישלון", מסביר מגיד מוטו אחד של הלהקה – "ללהטט זה להפיל". "חלק ממה שאנחנו עושים זה הרגע הקסום הזה שבו הכל תלוי באוויר, שבו אתה גורם למשהו לקרות למרות שכל הכוחות מושכים לאדמה. בלי הפלה, בלי אפשרות הכישלון, הג'אגלינג לא יכול להיות משהו מופלא. הוא פשוט לא יכול להתקיים".
פורסם בעכבר העיר אונליין, 08.05.2012
מה לכל זה ולמופע ליצנות תיאטרלית?
"זה ההיפך הגמור ממנו. חשבנו שזה ניגוד מעניין לַרומן, חשבנו שתמיד נוכל לשנות את השם, אבל בסוף לא עשינו את זה. חלק מהקהל מבין את הרפרנסים, אבל לא כולם קוראים את דוסטוייבסקי". את המחווה לדוסטוייבסקי אימצה להקת הג'אגלינג האמריקאית עם הקמתה ב-1974, אז גם אימץ כל אחד מחבריה שם במה מתוך כתביו של הקלאסיקאי הרוסי – מנהג ששרד את כל חילופי החברים. "דמיטרי (האלטר אגו של מגיד א"ב) הוא חם מזג ועקשן, פבל טפשי, אלכסיי צעיר ותמים". כאשר אזלו הדמויות ברומן שהתחיל את הכל, עברו לכתבים אחרים של הסופר הקודר.
ביוני הקרוב יופיעו ה"אחים" בארץ במסגרת פסטיבל ישראל (ב-6 וב-9 בחודש) ופסטיבל ישראל לילדים (7-8 בחודש), עם המופע 4Play. לדברי מגיד, הרעיון העומד מאחורי התיאטרון של האחים המעופפים הוא השילוב האולטימטיבי של ג'אגלינג, מוזיקה, ריקוד והומור. "אחד הרעיונות של המופע הוא שמוזיקה היא קצב וג'אגלינג הוא קצב", הוא מסביר, "והמסקנה הלוגית היא שג'אגלינג הוא מוזיקה. אנחנו מנגנים ושרים, לפעמים מערבבים מוזיקה ולהטוט". כשלוקחים בחשבון את העובדה שכל אחד מהקרמזובים מיומן בשניים עד חמישה כלי נגינה שונים, כמעט מובן מאליו שהלהקה כבר הספיקה להופיע עם תזמורת סימפונית בקרנגי הול (פעם אחת לפני 20 שנה, ופעם נוספת לפני כשמונה שנים). מעט פחות מובן מאליו שהיא עשתה זאת בחצאיות טוטו ורודות. "אנחנו רוצים להיות מסוגלים לשחק עם כל הגוונים", אומר מגיד ומספר את מה שהנשים יודעות מזמן – שהרבה יותר קל לנוע בחצאית. למעשה, הלהקה כל כך אהבה את הקונספט, שבמופע בארץ אפשר יהיה לראות אותם מקפצים על הבמה בווריאציה על הקילט הסקוטי, שמזכירה יותר תלבושת של בית ספר אנגלי לבנות. "אני מהקהילה היהודית בסיאטל, ויש שם חברה שמכינה את הקילטים האלה", אומר מגיד, ומוסיף שלטעמו הקילט זה "משהו שאינו מכנסיים ועם זאת עדיין מאוד גברי ומצ'ואיסטי".
המופעים של "האחים המעופפים" מסתמכים פעמים רבות על אלתור, הן מוזיקלי והן תיאטרלי, ואחד הנאמברים המפורסים ביותר שלהם הוא זה שזכה לשם ההולם "ההימור". התעלול מבוצע על ידי "אלוף" תורן, שמתחייב ללהטט שלושה חפצים שיוגשו לו מתוך הקהל. כל שלושה חפצים. אם כי לאחר שקהלים ניסו לנדב את השחקן לניסויים קטלניים פוטנציאלית והציעו שברי זכוכית, מסורים, סכינים וקקטוסים, נקבעו מספר חוקי בסיס לתרגיל. על האובייקט לשקול בין 28 גרם ל-4.5 קילוגרם, לא לעלות בגודלו על קופסת לחם, לא להכיל פוטנציאל המתה של ה"האלוף", ולא להיות יצור חי.
ועל אף החוקים, מה הדבר הכי מוזר שהביאו לכם ללהטט?
"הביאו לנו פעם תמנון מת. הוא היה מאוד חלקלק וקשה ללהטוט. בכלל, מביאים לנו הרבה פירות ים ודגים חלקלקים. אני שומר כשרות, אז אני תמיד צוחק שאני לא יכול לאכול את זה כי זה טריפה". לטובת הסרת הדאגה מליבם של הקוראים הדתיים נבטיח כי השוויון חי (יותר נכון, מת) וקיים – בהזדמנויות אחרות סיפק הקהל ל"אלוף" מוח של פרה, שוסעת שסע ומעלה גירה למהדרין, מאפין ומשולש פיצה.
למעשה, נראה כי אוכל הוא מוטיב חוזר במופעי ה"אחים". בנאמבר אחר, שזכה לשם המאיים "Terror Trick", מלהטטים השחקנים יוקללה ,סכין קצבים, מחבת, דג, ביצה, בלוק של קרח יבש, מלחייה, לפיד ובקבוק שמפניה – תעלול המסתיים (זהירות, ספויילר!) בבישול הדג והביצה ושתיית השמפניה. לאחר פיגוע התאומים התגובה הפבלובית של הקהל האמריקאי הובילה לשינוי השם ל-"Danger Trick", אבל תקופה קצרה הספיקה על מנת להחזיר את השם המקורי. "החלטנו לא לפחד, כי אחרת זו מעין כניעה לטרור", מסביר מגיד ומבקש עצה: "תגידי, אנחנו יכולים לקרוא לזה ככה בישראל?". אם הגעתם למופע ונפגעתם משם הלהטוט, עמכם הסליחה. תוכלו אולי להתנחם בעובדה שמגיד מבטיח לנסות את כוחו בעברית במהלך המופע.
כמות האלתור המכובדת מותירה, באופן מתבקש, הרבה יותר מקום לטעויות, אך חברי הלהקה לא חוששים. למעשה, הם הטעויות הן בעיניהם חלק ממהות העניין. "חלק מהמופע זה להגדיר כישלון", מסביר מגיד מוטו אחד של הלהקה – "ללהטט זה להפיל". "חלק ממה שאנחנו עושים זה הרגע הקסום הזה שבו הכל תלוי באוויר, שבו אתה גורם למשהו לקרות למרות שכל הכוחות מושכים לאדמה. בלי הפלה, בלי אפשרות הכישלון, הג'אגלינג לא יכול להיות משהו מופלא. הוא פשוט לא יכול להתקיים".
פורסם בעכבר העיר אונליין, 08.05.2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה