פראג
תמיד מרהיבה, אבל השם "פראג של זהב" לעולם אינו הולם אותה יותר מאשר
בחודשי הסתיו, כשהיא ניצתת באש של אדום וכתום. לפני שהחורף עוטף אותה, הנה
כמה הצעות לבילויים סתויים תחת השמש שעוד זורחת.
שלכת
עלוות הסתיו של אירופה היא חוויה שכל אדם חייב לעצמו ופראג, שאינה רק זהובה אלא גם ירוקה להפליא, נוסכת בה קסם אישי משלה. בפראג שני פארקים שכמו נוצרו למטרת התפלאות מחילופי העונות. הראשון הוא גבעת פטרין (פטרז'ין בצ'כית), הנמצאת לא הרחק מן המצודה. גובהה 327 מטר, וכמעט כולה מיוערת באופן צפוף. לאחר טיול רגלי קסום במעלותיה, תוכלו לטפס למגדל, עותק מוקטן של מגדל אייפל המתנשא לגובה של 60 מטרים נוספים מראש הגבעה, לקבלת נוף פנורמי מושלם על העיר. אל תשכחו לבקר גם במנזר סטראחוב, הנודע בספרייתו האדירה. אולם הבארוק המפואר מן המאה ה-18 מכיל בתוכו אוסף בלתי נתפס של כרכים נדירים, כאשר העתיק שבהם מתוארך למאה ה-9-10. חובבי הבירה ישמחו לשים פעמיהם לאחר מכן אל המבשלה של המקום.
הפארק השני המספק מבט מקיף על סתיו בפראג הוא וישֶהְראד (Vysehrad, בתרגום: מצודה עילית), השוכן גם הוא על גבעה, הפעם על גדות הוולטאבה. טיפוס למעלה יזכה אתכם במפגן שלכת מרהיב, שיסתיים בנוף מרהיב עוד יותר על גדות הנהר המיוערות. בין מוקדי העניין ההיסטוריים של המקום תמצאו את כנסיית פיטר ופול הגותית, ואת בית הקברות של וישהראד, היוצר מפגש פסגה פוסט-מורטם של מיטב אנשי התרבות והאמנות הצ'כים: בין היתר קבורים כאן הסופרים קארל צ'אפק ויאן נרודה, המלחינים אנטונין דבורז'ק ובדריך סמטנה, הצייר אלפונס מוּכַה וזוכה פרס הנובל לכימיה יארוסלב היירובסקי.
U Kalicha
מזג האוויר האירופאי הקריר כמו נוצר עבור התנחלות במקום עם אווירה חמימה, ואין מקום טוב לעשות זאת בפראג מאשר במסעדה הקבועה של החייל האמיץ שווייק. ספרו הסאטירי הבלתי-גמור של יארוסלב האשק, העוסק בעלילותיו של יוזף שוויק, סוחר בכלבים גנובים, בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה, נשען בחלקים רבים הן על חייו האישיים של הסופר והן על אנשים אמיתיים אחרים. כך, למשל, שואב שוויק את שמו מפוליטיקאי צ'כי שנודע בנטייתו ללכת אחר החלטות הקואליציה ובנאומיו חסרי השחר. את האופי של שוויק, מאידך, שאב האשק משני חיילים: רב סרן רודולף לוּקאש, והכפוף לו פראנטיקש סטראשליפקה.
אין זה מפתיע, אם כן, שגם הפאב אוּ קאליצ'ה ("אצל הגביע") בפראג הוא מקום אמיתי לחלוטין, וכי הבעלים פאלביץ' מבוסס על הבעלים דאז ואצלאב שמיד, שכמו בן דמותו הספרותית אכן כונה "גס הרוח", הודות לאופיו הבלתי מלבב (פאלביץ' האמיתי, מאידך, היה רק מלצר במקום). למרבה השמחה המסעדה, כיום בבעלות שני אחים, עדיין עומדת על תלה ומגישה ממיטב המטבח צ'כי. כיאה למקום שזוכר את מורשתו, את שולחנות העץ הכבדים, המוארים בתאורה חמה, סובבים כיום ציורי קיר מרהיבים בהשראת הספר הנודע. אפילו הסמל של המסעדה הוא האיור הקלאסי של שוויק מאת יוזף לאדה.
Black Light Theater
אמנות התיאטרון הצ'כית הזו פועלת על שני עקרונות מאוד פשוטים: חלל שחור, ותאורת אולטרה-סגול. וילונות ובגדים שחורים מאפשרים לשחקנים להיטמע ברקע על פי רצונם, וההנגדה לרקע על ידי בתאורת אולטרא סגול מייצרת אפקט פנטסטי של אשליה. תיאטרון בובות, מחול, פנטומימה, אנימציה ומשחק חי משתלבים כולם יחד ליצירת מופעים עוצרי נשימה. יתרונו המשמעותי של הז'אנר הזה עבור תיירים טמון בעובדה שבמרבית המקרים מדובר במופעים נטולי דיאלוג, הנסמכים על האפקט הוויזואלי בלבד, כך שגם מי שאינו דובר צ'כית יכול להגיע בשלווה. בפראג קיימים חמישה תיאטראות Black Light גדולים, ובין המופעים המציגים כעת תוכלו למצוא מחוות ספרותיות ("פאוסט", המציג עיבוד נאמן ליצירת המופת של גתה; "Apects of Alice", המחבר בין ספרו של לואיס קרול לבין מקומות נודעים בפראג) לצד מופעים מקוריים לחלוטין, העוסקים בנושאים כגון זמן ונפש האדם ("Wonderful Circus" הקברטי, "Life is Life" האינטראקטיבי), וגם כאלה המספקים בידור טהור ("Africania" הצבעוני). תהיינה דרישותיכם ממופע בימתי אשר תהיינה, היו סמוכים ובטוחים שתמצאו מענה לכל אחת מהן.
תיאטרון המריונטות
תיאטרון נוסף המייחד את צ'כיה, והנגיש באותה מידה לתיירים, הוא תיאטרון מריונטות. המריונטות הובאו לצ'כיה על ידי יוסף סקופה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ופיתחו מאז אופי מקומי ייחודי, רווי הומור ולירי בו זמנית. ביציריתן ניתנת תשומת לב אדירה לפרטים - החל בהבעות הפנים האנושיות וכלה בתלבושות המדוייקות. תיאטרון המריונטות הלאומי בפראג מעלה באורח קבע הפקות מרהיבות של אופרות נודעות ("דון ג'ובאני", "חליל הקסם"), בגרסאות מקוצרות של כשעתיים, המתאימות לטווח הסבלנות של ילדים (אם כי רוב ההורים יודו שהילדים הם רק תירוץ). אסור להחמיץ.
תערוכות מיוחדות
עונת הסתיו בארמון הסחר ההוגן (Veletrzni palace), המכיל את אוסף האמנות המודרנית הגדול ביותר בפראג, כבר בעיצומה, אבל שתי התערוכות החשובות של העונה תצגנה שם עד החורף. "Ecce Homo", המציגה עד ל-6 בינואר 2013, היא הרטרוספקטיבה המקיפה ביותר שנעשתה עד כה לאמן ולמעצב התלבושות תיאודור פּישְטק (Theodor Pistek). שוחרי קולנוע יזהו את פישטק מעיצובי התלבושות המרהיבים שלו, שזכו פעמים רבות להכרה בינלאומית. פישטק אחראי, בין היתר, לעיצוב התלבושות זוכה פרס האוסקר בסרטו של מילוש פורמן "אמדאוס", ולמדים שעוטה המשמר במצודת פראג (Prazsky hrad). התערוכה, הבוחנת את האדם ואת הציוויליזציה, מציגה אוסף ציי פוטו-ריאליזם והיפר-ריאליזם של האמן, וכן ארבע אינסטלציות אדירות, שהותאמו במיוחד לחלל התצוגה.
בקומה השלישית של הארמון, תתקיים עד ל-21 בפברואר 2013 התערוכה "There Is No Understanding without One's Own Experience" של האמן הצ'כי המוערך יאן טרמפוטה (Jan Trampota). טרמפוטה נודע בעיקר בנופים שלו, שהציגו את הכפר הצ'כי בצבעים כהים, עזים ובלתי מתחנפים, מבלי לגרוע מקסמו. התערוכה חושפת פן אחר של האמן, מתקופת יצירתו המוקדמת, ומציגה רישומים של דמויות, גיאומטריות על סף הקוביזם הלירי.
הקיר של ג'ון לנון
ב-8 בדצמבר הקרוב ימלאו 32 שנה להירצחו של ג'ון לנון. אם אתם מגיעים לפראג לקראת התאריך, אולי תרצו לחלוק כבוד לחיפושית על ידי ביקור במקדש הבלתי-רשמי שלו באירופה. בזמן הירצחו של לנון הייתה צ'כיה עדיין תחת השלטון הקומוניסטי, שפיקח על השמעת מוסיקה מבחוץ ביד (ואזיקי) ברזל. לאחר הרצח ב-1980 הופיעו על אחד הקירות בעיר כתובות פוליטיות וציטוטים משירי הביטלס לצד דיוקן של לנון עצמו. המשטרה הסודית מחקה. הכתובות והציורים הופיעו שוב. המשטרה מחקה שוב. הם הופיעו שוב. מהר מאוד הפך הקיר למוקד עלייה לרגל לנוער המודע פוליטית של פראג. לאחר נפילת הקומוניזם, מילאו תיירים – כהרגלם בקודש – את הקיר גם בקשקושים נוסח "קילרוי היה כאן" (רק הרבה פחות אמנותיים), שהתערבבו עם הגרפיטי הפוליטיים. בעלי הקיר ניסו לסייד אותו שוב ושוב, אך בסופו של דבר התייאשו. הקיר משתנה תדירות, ואתם מוזמנים להותיר בו גם את חותמכם שלכם.
פורסם בעכבר עולם, 24.10.2012
שלכת
עלוות הסתיו של אירופה היא חוויה שכל אדם חייב לעצמו ופראג, שאינה רק זהובה אלא גם ירוקה להפליא, נוסכת בה קסם אישי משלה. בפראג שני פארקים שכמו נוצרו למטרת התפלאות מחילופי העונות. הראשון הוא גבעת פטרין (פטרז'ין בצ'כית), הנמצאת לא הרחק מן המצודה. גובהה 327 מטר, וכמעט כולה מיוערת באופן צפוף. לאחר טיול רגלי קסום במעלותיה, תוכלו לטפס למגדל, עותק מוקטן של מגדל אייפל המתנשא לגובה של 60 מטרים נוספים מראש הגבעה, לקבלת נוף פנורמי מושלם על העיר. אל תשכחו לבקר גם במנזר סטראחוב, הנודע בספרייתו האדירה. אולם הבארוק המפואר מן המאה ה-18 מכיל בתוכו אוסף בלתי נתפס של כרכים נדירים, כאשר העתיק שבהם מתוארך למאה ה-9-10. חובבי הבירה ישמחו לשים פעמיהם לאחר מכן אל המבשלה של המקום.
הפארק השני המספק מבט מקיף על סתיו בפראג הוא וישֶהְראד (Vysehrad, בתרגום: מצודה עילית), השוכן גם הוא על גבעה, הפעם על גדות הוולטאבה. טיפוס למעלה יזכה אתכם במפגן שלכת מרהיב, שיסתיים בנוף מרהיב עוד יותר על גדות הנהר המיוערות. בין מוקדי העניין ההיסטוריים של המקום תמצאו את כנסיית פיטר ופול הגותית, ואת בית הקברות של וישהראד, היוצר מפגש פסגה פוסט-מורטם של מיטב אנשי התרבות והאמנות הצ'כים: בין היתר קבורים כאן הסופרים קארל צ'אפק ויאן נרודה, המלחינים אנטונין דבורז'ק ובדריך סמטנה, הצייר אלפונס מוּכַה וזוכה פרס הנובל לכימיה יארוסלב היירובסקי.
U Kalicha
מזג האוויר האירופאי הקריר כמו נוצר עבור התנחלות במקום עם אווירה חמימה, ואין מקום טוב לעשות זאת בפראג מאשר במסעדה הקבועה של החייל האמיץ שווייק. ספרו הסאטירי הבלתי-גמור של יארוסלב האשק, העוסק בעלילותיו של יוזף שוויק, סוחר בכלבים גנובים, בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה, נשען בחלקים רבים הן על חייו האישיים של הסופר והן על אנשים אמיתיים אחרים. כך, למשל, שואב שוויק את שמו מפוליטיקאי צ'כי שנודע בנטייתו ללכת אחר החלטות הקואליציה ובנאומיו חסרי השחר. את האופי של שוויק, מאידך, שאב האשק משני חיילים: רב סרן רודולף לוּקאש, והכפוף לו פראנטיקש סטראשליפקה.
אין זה מפתיע, אם כן, שגם הפאב אוּ קאליצ'ה ("אצל הגביע") בפראג הוא מקום אמיתי לחלוטין, וכי הבעלים פאלביץ' מבוסס על הבעלים דאז ואצלאב שמיד, שכמו בן דמותו הספרותית אכן כונה "גס הרוח", הודות לאופיו הבלתי מלבב (פאלביץ' האמיתי, מאידך, היה רק מלצר במקום). למרבה השמחה המסעדה, כיום בבעלות שני אחים, עדיין עומדת על תלה ומגישה ממיטב המטבח צ'כי. כיאה למקום שזוכר את מורשתו, את שולחנות העץ הכבדים, המוארים בתאורה חמה, סובבים כיום ציורי קיר מרהיבים בהשראת הספר הנודע. אפילו הסמל של המסעדה הוא האיור הקלאסי של שוויק מאת יוזף לאדה.
Black Light Theater
אמנות התיאטרון הצ'כית הזו פועלת על שני עקרונות מאוד פשוטים: חלל שחור, ותאורת אולטרה-סגול. וילונות ובגדים שחורים מאפשרים לשחקנים להיטמע ברקע על פי רצונם, וההנגדה לרקע על ידי בתאורת אולטרא סגול מייצרת אפקט פנטסטי של אשליה. תיאטרון בובות, מחול, פנטומימה, אנימציה ומשחק חי משתלבים כולם יחד ליצירת מופעים עוצרי נשימה. יתרונו המשמעותי של הז'אנר הזה עבור תיירים טמון בעובדה שבמרבית המקרים מדובר במופעים נטולי דיאלוג, הנסמכים על האפקט הוויזואלי בלבד, כך שגם מי שאינו דובר צ'כית יכול להגיע בשלווה. בפראג קיימים חמישה תיאטראות Black Light גדולים, ובין המופעים המציגים כעת תוכלו למצוא מחוות ספרותיות ("פאוסט", המציג עיבוד נאמן ליצירת המופת של גתה; "Apects of Alice", המחבר בין ספרו של לואיס קרול לבין מקומות נודעים בפראג) לצד מופעים מקוריים לחלוטין, העוסקים בנושאים כגון זמן ונפש האדם ("Wonderful Circus" הקברטי, "Life is Life" האינטראקטיבי), וגם כאלה המספקים בידור טהור ("Africania" הצבעוני). תהיינה דרישותיכם ממופע בימתי אשר תהיינה, היו סמוכים ובטוחים שתמצאו מענה לכל אחת מהן.
תיאטרון המריונטות
תיאטרון נוסף המייחד את צ'כיה, והנגיש באותה מידה לתיירים, הוא תיאטרון מריונטות. המריונטות הובאו לצ'כיה על ידי יוסף סקופה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ופיתחו מאז אופי מקומי ייחודי, רווי הומור ולירי בו זמנית. ביציריתן ניתנת תשומת לב אדירה לפרטים - החל בהבעות הפנים האנושיות וכלה בתלבושות המדוייקות. תיאטרון המריונטות הלאומי בפראג מעלה באורח קבע הפקות מרהיבות של אופרות נודעות ("דון ג'ובאני", "חליל הקסם"), בגרסאות מקוצרות של כשעתיים, המתאימות לטווח הסבלנות של ילדים (אם כי רוב ההורים יודו שהילדים הם רק תירוץ). אסור להחמיץ.
תערוכות מיוחדות
עונת הסתיו בארמון הסחר ההוגן (Veletrzni palace), המכיל את אוסף האמנות המודרנית הגדול ביותר בפראג, כבר בעיצומה, אבל שתי התערוכות החשובות של העונה תצגנה שם עד החורף. "Ecce Homo", המציגה עד ל-6 בינואר 2013, היא הרטרוספקטיבה המקיפה ביותר שנעשתה עד כה לאמן ולמעצב התלבושות תיאודור פּישְטק (Theodor Pistek). שוחרי קולנוע יזהו את פישטק מעיצובי התלבושות המרהיבים שלו, שזכו פעמים רבות להכרה בינלאומית. פישטק אחראי, בין היתר, לעיצוב התלבושות זוכה פרס האוסקר בסרטו של מילוש פורמן "אמדאוס", ולמדים שעוטה המשמר במצודת פראג (Prazsky hrad). התערוכה, הבוחנת את האדם ואת הציוויליזציה, מציגה אוסף ציי פוטו-ריאליזם והיפר-ריאליזם של האמן, וכן ארבע אינסטלציות אדירות, שהותאמו במיוחד לחלל התצוגה.
בקומה השלישית של הארמון, תתקיים עד ל-21 בפברואר 2013 התערוכה "There Is No Understanding without One's Own Experience" של האמן הצ'כי המוערך יאן טרמפוטה (Jan Trampota). טרמפוטה נודע בעיקר בנופים שלו, שהציגו את הכפר הצ'כי בצבעים כהים, עזים ובלתי מתחנפים, מבלי לגרוע מקסמו. התערוכה חושפת פן אחר של האמן, מתקופת יצירתו המוקדמת, ומציגה רישומים של דמויות, גיאומטריות על סף הקוביזם הלירי.
הקיר של ג'ון לנון
ב-8 בדצמבר הקרוב ימלאו 32 שנה להירצחו של ג'ון לנון. אם אתם מגיעים לפראג לקראת התאריך, אולי תרצו לחלוק כבוד לחיפושית על ידי ביקור במקדש הבלתי-רשמי שלו באירופה. בזמן הירצחו של לנון הייתה צ'כיה עדיין תחת השלטון הקומוניסטי, שפיקח על השמעת מוסיקה מבחוץ ביד (ואזיקי) ברזל. לאחר הרצח ב-1980 הופיעו על אחד הקירות בעיר כתובות פוליטיות וציטוטים משירי הביטלס לצד דיוקן של לנון עצמו. המשטרה הסודית מחקה. הכתובות והציורים הופיעו שוב. המשטרה מחקה שוב. הם הופיעו שוב. מהר מאוד הפך הקיר למוקד עלייה לרגל לנוער המודע פוליטית של פראג. לאחר נפילת הקומוניזם, מילאו תיירים – כהרגלם בקודש – את הקיר גם בקשקושים נוסח "קילרוי היה כאן" (רק הרבה פחות אמנותיים), שהתערבבו עם הגרפיטי הפוליטיים. בעלי הקיר ניסו לסייד אותו שוב ושוב, אך בסופו של דבר התייאשו. הקיר משתנה תדירות, ואתם מוזמנים להותיר בו גם את חותמכם שלכם.
פורסם בעכבר עולם, 24.10.2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה