כתבה: חשיפה לצפון, יום של אחרי מלחמה - יערות הרי נפתלי אחרי לבנון 2

בשמונה וחצי בבוקר כבר היינו בדרכנו אל היערות שבהרי נפתלי, שספגו את אחת הפגיעות הקשות ביותר מאש המלחמה: שריפת 7,000 דונם של שטח מיוער. לאחר 3 שעות של נסיעה הגענו אל מחוז חפצנו. המחשבה הראשונה שעלתה בראשי כשראיתי את ההרים הייתה "מה, זה הכל?!". תמונות הזוועה שציירתי בדמיוני היו רחוקות מן ההרים כרחוק ההרים מתל אביב. באזורים מסוימים ניכרה שליטתו של הצבע האדום, עדות לכוויות מדרגה ראשונה, ועצים רבים נראו כאילו ירדו מכרזת סרט של טים ברטון. אולם, הירוק הבריא היה ונותר הצבע הדומיננטי. במבט קרוב יותר, התגלו עלים ירוקים טריים החולקים ענף עם השרופים, ופריחה לצד שלדים מפוחמים.

פריחה מתוך האפר. צילום: אילה בלופולסקי
"ההמלצה של כל מי שעוסק באקולוגיה היא לא לנטוע מיד עצים, אלא לפנות את מה שנשרף ולתת לטבע להתחדש", אומר דן אלון, מנהל מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע - וזה בדיוק מה שעושה רשות הטבע והגנים. "בשמורות טבע אין שיקום", אומר אביעד בלסקי, פקח צפון עמק החולה. "טבע זה טבע; מה שמשתקם, משתקם לבד".
לדברי דן אלון, אם ישכילו אנשי הטבע של מדינתנו לנצל את השעה, הרי שהשריפות תתגלינה כטובה גדולה שעשה החיזבאללה לטבע הארצישראלי. עיקר הפגיעה ביערות (ובכלל זה, יערות הרי נפתלי) הייתה פגיעה באורנים, עצים שאינם טבעיים לנוף הישראלי וניטעו במטרה לעצב נוף אירופאי, לסייע ללאה גולדברג להתגבר על הנוסטלגיה שלה, וליצור מאגר של חומרי גלם קלים. נשמע טוב, לא? פרט לבעיה אחת קטנה: האורנים יוצרים סביבם מיני-מדבר, המונע נטיעה של עצים הטבעיים לישראל, כגון האלונים והאלות, ופוגעים בבתי הגידול. 

אל מול גישת השיקום הטבעי והצמיחה העצמאית נוקטים בקרן הקיימת לישראל בתפיסת שיקום אקטיבי. אנשי קק"ל כבר החלו במלאכת שיקום היערות במלוא המרץ ופתחו במהלך אדיר שיושקעו בו מאתיים מיליון שקלים. פעולות השיקום האינטנסיביות עתידות לארוך כשנתיים, וכבר בחודשים הקרובים יטעו אנשי קק"ל מאתיים אלף שתילים ויחלו בדישון מוגבר לזירוז הנביטה. זמן השיקום, הארוך לכאורה, מתגמד לאור הערכות פרק הזמן הדרוש להתאוששות הטבעית של היערות הפגועים: בין חמישים לשישים שנה.
 

אך לא העצים בלבד זקוקים לשיקום. דוד גלזנר, מנהל "מקור החסידה", מרכז הצפרות של כפר רופין, מספר: "נשרפו אלפי דונמים של חורש טבעי, בו גדלו ציפורים, יונקים וזוחלים רבים. חלקם נשרפו, לחלקם לא יהיה מה לאכול בתקופה הקרובה, לחלקם לא יהיה איפה לחיות, מאחר ונגרם נזק לבתי הגידול. סביבות טבעיות מתאוששת ממכות כאלו באופן טבעי, אך מכיוון שחלק גדול מבתי הגידול ובעלי החיים נמצאים ממילא תחת סכנת הכחדה, התאוששות מפגיעה בסדר גודל כזה לא תהיה כל כך מהירה. לבעלי החיים, בגלל כושר התנועה שלהם, ייקח פחות זמן להתאושש. לזוחלים, לעומתם, אין עשרות שנים – או שהזן יתאושש מהר או שלא יתאושש בכלל. אוכלוסיה של מינים מסוימים ביערות מסוימים יכולה שלא להתאושש. סביר להניח שהירידה באוכלוסיות תימשך לפחות עונה אחת קדימה."
פקחי רשות שמורות הטבע מצאו פתרון מקורי לבעיית בעלי החיים: העברת פרטים ממקום למקום, על מנת שיתרבו וייצרו אוכלוסיות חדשות במקומות הפגועים. בעלי חיים נדירים הורחקו ממקום הסכנה והוחזרו לשטח עם חלוף הלהט. 

פורסם לראשונה ב"ירוק ברשת", המגזין המקוון של ארגון "מגמה ירוקה", אוקטובר 2006

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה