ראיון: אקולטורה - שיחה עם שי זכאי

כולנו יודעים כי מצבה של האמנות בארץ רחוק מלהיות אידיאלי. האמנים נאבקים עם חוסר תקצוב וחוסר השקעה בתרבות ואמנות מצד המדינה. אולם לא רבים יודעים כי אם מצב האמנות הכללית הוא לא קל, הרי שלאמנות האקולוגית, אותו ז'אנר אנרכיסטי משהו, המצוי בשולי עולם האמנות, קשה פי כמה. פגשתי את שי זכאי, מייסדת ומנכ"ל הפורום לאמנות אקולוגית ואמנית בפני עצמה, לשיחה על אמנות, אקולוגיה ומה שביניהם.

למרות שזכאי בחרה לגור ביישוב ליאון שריגים הקטן, שזר יתקשה למצוא בו את ידיו ורגליו, לא ניתן לטעות בביתה: בשער הבית מתנוסס דגל בטון, עדות לשדרת דגלי הבטון מתוך פרויקט "נחל בטון 1999-2000", במסגרתו שיפצה זכאי חלק מנחל עצמונה המזוהם, כיצירה אמנותית ואמירה סביבתית.

זכאי, מחלוצי האמנות האקולוגית בארץ, החלה את דרכה כצלמת. התואר הראשון שמופיע על תעודתה מן האוניברסיטה העברית תחת הכותרת "אומנות ומדיניות סביבתית", הוא תואר ראשון מסוגו בארץ אותו בנתה בתכנית אישית על ידי שילוב בין החוג ללימודי סביבה וגיאוגרפיה ובין החוג לתולדות האמנות. זכאי היא אמנית המוכרת ברחבי העולם ומנכ"לית הפורום הישראלי לאמנות אקולוגית, המאחד אמנים אקולוגיים וסביבתיים ופועל למען שיתופם בפרויקטים סביבתיים, העלאת המודעות בארץ לסוגיות סביבתיות וליצירת מסגרת מאחדת לדיאלוגים בין האמנים לבין עצמם, ובינם לבין דיסציפלינות וגופים אחרים.

מה זו בעצם אמנות אקולוגית?
"אמנות אקולוגית זו אמנות שחוקרת ומגיבה לסוגיות סביבתיות. היופי והכוח של האמנות האקולוגית הוא שאמן יכול לבוא ממנעד מאוד רחב של דיסציפלינות - ציור, פיסול, צילום, שירה, ובלבד שהאמן הזה עובד כמו מדען. אנחנו מבצעים את פעולות הניטור, ממפים את הבעיה, עושים את כל תהליך הלימוד מה הבעיה, ובסופו של דבר, כמו המדען שיוצא במאמר, אנחנו יוצאים ביצירה. אמן אקולוגי לא מתחיל ליצור את היצירה אלא כאשר יש איזושהי סוגיה לחקור, ואז הוא מגיב אליה. הוא לא עושה יצירה לשם היצירה.
"האמנות האקולוגית היא ענף מאוד ערכי בתוך האמנות. זו אמנות בעלת שליחות חברתית וסביבתית. זו אינה אמנות מסחרית, ברוב המקרים לא ניתן למכור אותה כמו שמוכרים מוצר שעובר לסוחר. רוב האמנות הזו היא גם מאוד צנועה, היא מתכלה ונעלמת. ככל שאנחנו נהיה מומחים יותר, אנחנו נסייע למעמד האמן האקולוגי בתחום הסביבתי".

מה מטרתך העיקרית בעבודותייך?
"אני לא רוצה ליצור תערוכות מגויסות או דידקטיות, אני רוצה להשאיר לציבור פתח לפענוח היצירות. אני מאמינה שאם לא מלעיטים את הציבור, בין אם זה באיום או בתוכחה כמה שאנחנו לא בסדר, ובין אם זה בהצגת הדברים כפי שהם כמו שעושים בביה"ס, אלא יוצרים איזשהו אלמנט של הפתעה או של סקרנות, אז נוצר החיבור שאני מחפשת בין העין של הצופה למוח שלי. אני מובילה את הקהל באיזשהו מסלול שבסופו של דבר יהפוך אותו ליותר מודע".
האמן הסביבתי אמיליו מוגילנר טען בראיון כי אמנות אקולוגית היא "פנטזיה עולמית", ושמדובר בסה"כ ב"אמנות סביבתית-חברתית."

"ראשית, לעשות פסל זה לא להיות אמן אקולוגי. שנית, אמנות אקולוגית היא מקצוע בעולם, כך שזה שאדם יכול להגיד שאין- אז אפשר להגיד גם שלא הייתה שואה. השאלה היא אם אפשר להתייחס לזה בכלל. בעיניי זו אמירה זניחה". 


את זוכה להצלחה רבה בזירת האומנות האקולוגית העולמית. מדוע זה לא קורה בארץ?
"קודם כל, בחלוציות כמו בחלוציות. בתור המובילה של הנושא בארץ אני משלמת מחיר על כך שאני כל הזמן עוסקת בפתיחת דלתות לאנשים שמעולם לא שמעו על כך. שנית, בעיה מאוד רצינית היא תקציבי המדינה. אמנות בכלל, ואמנות אקולוגית בפרט, צריכה להיות נתמכת על ידי חברות מסחריות. למדען יש מאחוריו משרד, מוסד, אוניברסיטה או רשות, שיממנו את העבודה שלו כשהוא מבצע מחקר, או שהוא מגייס מקרנות מחקר. אין כאן קרנות למחקר באמנות אקולוגית".

באופן מפתיע, לדעת זכאי הארגונים הסביבתיים בארץ אשמים לא פחות מן הממשלה האדישה וההפכפכה. "ארגונים סביבתיים, בבואם לעשות את הקמפיין הבא שלהם צריכים להזמין את האמנים האקולוגיים לבצע עבודה בתוך הפרויקט. פעמים רבות כשהארגונים מגיעים אליי זה כבר אחרי ששילמו בקמפיין לכל העולם ואז רוצים קצת "ועדת קישוט". מתייחסים אלינו כאל עוד מתנדבים, במקום להזמין אותנו כמו שמזמינים אקולוג שייתן ייעוץ מקצועי. אמן אקולוגי יכול להביא תרומה שאף דיסציפלינה אחרת לא נותנת.

"אני ממציאה את הגלגל בכיוונים רבים: לאתגר אמנים שיחשבו סביבה בעבודתם הבאה; להעלות את המודעות של הארגונים הסביבתיים לכך שיש לנו מה לתת ושכדאי להם להשתמש בנו ולתקצב אותנו; להשפיע על מדענים שבבואם לחקור או לנטר מקום פגוע יכניסו את ההיבט של אמן אקולוגי בבקשה למענק המחקר שלהם; להשפיע על משרדי הממשלה שישקיעו באמנות הזו".

מדוע לא רואים מספיק תערוכות של אמנות אקולוגית במוזיאונים?
"מאחר שאין באמנות האקולוגית את הכסף המסחרי של אספני אמנות, היא לעולם לא תהיה מיינסטרים, ואני מאוד אוהבת את הצד החתרני הזה, כמו אותם נופי שוליים שמרתקים אותי- להיות ערוץ חתרני בתוך הדיסציפלינות המקובלות. אני ערוץ חתרני באקולוגיה ואני ערוץ חתרני באמנות. אני לא בטוחה שהאינטרס הראשון במעלה שלי הוא להגיע לחללים המקובלים של האמנות. זה בסדר אם זה קורה, אבל זה לא ה-דבר".
זכאי עומדת מאחורי דבריה. את אירוע הסיום של "נחל בטון", שיכול היה באותה מידה להיערך בתוך חלל מוזיאון, היא בחרה לערוך בנחל עצמו."אחד הדברים שמעניינים אותי זה למתוח את גבולות האמנות לשיח שהוא חוץ אמנותי. יותר מרתק אותי לדבר על אמנות בקרב אנשי סביבה מאשר לדבר על סביבה בקרב אנשי אמנות", היא אומרת, ומדברת בהתרגשות על המפגש שנוצר באותו פרויקט בין אנשי האמנות, המומחים הסביבתיים והפועלים.

אלת העמק
צילום: אילה בלופולסקי
בנוסף להיותה אמנית אקולוגית אקטיביסטית, זכאי עוסקת רבות בנושאים פמיניסטים בעבודותיה ובתוכם הקשר בין האישה לטבע. בגלריה הקטנה בסטודיו שלה ניתן למצוא עבודות רבות בתחום, ביניהן גולת הכותרת של התערוכה "שריונות", הפסל "אלת העמק". הפסל מסמל את האלה המגנה על עמק האלה בו חיה זכאי, הוא עשוי כולו מצמחיה יבשה, והאור במרכזו מסמל את המרכז האנרגטי הנשי, ה"קונדליני", ממנו נובעים כוחות הריפוי וההולדה. בפינה אחרת של הסטודיו ניתן למצוא תמונה משונה למדי, המזכירה בתחילה הירוגליפים מצריים עתיקים, אולם בהתבוננות מעמיקה יותר ניתן לראות כי מדובר בצללית אישה ההולכת ומתמוססת מווריאציה לווריאציה, עד לווריאציית הצללית האחרונה היוצרת עץ.

כבר שנים רבות עובדת זכאי, בין השאר, על סדרת צילומים לספר המוציא לאור זהות נשית בטבע, שיכלול גם מאמרים על הקשר בין נשים לטבע. "אם בשנות השישים והשבעים אמניות שרצו לדבר על הקשר בין נשים לטבע עשו מיצבים, אמנות גוף, השקיעו את גופן בטבע וצילמו את הריטואל הזה, אני, בשנות האלפיים, באה אומרת שלא צריך לבצע פעולות כדי להנכיח את עצמנו בטבע, כי אנחנו קיימות שם. אני מוציאה לאור צורות נשיות המצויות בטבע, שאנחנו יכולים לעבור על ידן אלפי פעמים ולא לראות אותן; למשל, רוח גדולה שהביאה ענפי אורנים ופתאום יצרה דמות נשית שוכבת בטבע שנראית כאילו מישהי עיצב אותה. למעשה הטבע הוא שעשה את זה, ועוד רגע תבוא עוד רוח גדולה והיא כבר לא תהיה".

את רואה את עצמך קודם כל כאמנית אקולוגית או כאמנית פמיניסטית?
"זה הכל ביחד. אני לא כ"כ אוהבת הגדרות. אני קודם כל בן אדם".

האתר של שי זכאי:www.eco-art.co.il
 
 פורסם לראשונה ב"ירוק ברשת", המגזין המקוון של ארגון "מגמה ירוקה", אוגוסט 2007
פורסם שנית ב-NRG, ב-14.09.2007

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה