ביום שישי האחרון התחוללה סערה בגני התערוכה. סערה שחולל הוריקן טריה.
סערה אמיתית התחוללה ביום שישי בגני התערוכה. סערה בשם טריה. לא יכלתי לדמיין דרך מושלמת מזו לפתוח בה את החורף.
מי שמכיר ולו במעט את יצירתה של להקת המטאל הפינית Nightwish יעיד כי ליבה של הלהקה הייתה מאז ומתמיד טריה טורונן (Tarja Turunen), הסולנית בעלת ההשכלה האופראית. ב-2005 פיטרה הלהקה את טריה – טעות השקולה לזו שהיו עושים Queen (להקה נוספת אליה התמכרתי בשנות העשרה שלי בזכות השילוב המופלא בין רוק לאופרה) אילו פיטרו את פרדי מרקורי. את ההוכחה הנחרצת לכך ראינו בחורף שעבר, כאשר חברי הלהקה הנותרים הציגו בפנינו את הסולנית המחליפה האנמית העונה לשם אנט ושיעממו למוות גם את הנאמנים שבמעריצים. ההופעה של טריה ביום שישי לא זו בלבד שפיצתה את הקהל המאוכזב, אלא גם הוכיחה אחת ולתמיד מאין משתין הזאב.
בעוד Nightwish מדשדשים במקום, כושלים בניסיון ליצור מוסיקה חדשה שתגיע לרמות אליהן הגיעו עם טריה ובונים את חלק הארי של הופעותיהם על שירים מתקופות יפות יותר, בוחרת טריה להתנתק עד כמה שניתן מן החומרים הישנים ולבנות את עצמה לבדה. ההופעה ביום שישי נשלטה על ידי שירים מן האלבום החדש שלה, "My Winter Storm" – אלבום מוצלח בהחלט, המדגיש את הסופרן האדיר של טריה מבלי לפגום באיכויות המטאל. עם זאת, גם טריה עצמה מבינה כי לא ניתן לצפות מקהל שליווה אותה במשך שנים, עוד מימיה עם Nightwish, לקבל ללא היסוס הופעה המנותקת לחלוטין מן החומרים הקודמים. שלושה שירים של הלהקה ביצעה טריה בהופעה – Passion and the Opera", "Nemo"", והדרן מופלא של ""Wishmaster. ניכר כי השירים נבחרו בקפידה, שכן מדובר בשלושה מן השירים הקשים ביותר לביצוע ברפרטואר של הלהקה, הבנויים על הפרקטיקות האופראיות של טריה. שירים שבביצועם כשלה אנט באופן מחפיר בהופעה בה חזינו לפני שנה.
בונוס נוסף לו זכינו הוא גרסת קאבר ל"Poison" של אליס קופר. לא השיר המושלם עבור היכולות הקוליות של טריה, אבל הוא ללא ספק היווה את אחד משיאי ההופעה באותו ערב. לא היה בביתן 11 אדם אחד שלא ידע את המילים על בוריין – פרט לטריה עצמה, ששרה פעמיים את הבית הראשון במקום לעבור לבית השני. אבל אנחנו סולחים לה בכל מקרה.
טריה על הבמה היא אלמנט של הטבע – חזקה, סוחפת, פראית ומכשפת. למרות שעמדתי במקום מרוחק למדי מן הבמה, בזווית הרחוקה מהיות אידיאלית, לא יכולתי להתיק ממנה את עיניי. נכון, היא יפה. אפילו יפהפייה. אבל גם אילו הייתה מפסידה במראה לג'ינס ג'ופלין, עדיין לא הייתה מאבדת כהוא-זה מקסמה.
טריה ניחנה באותה תכונה חמקמקה ונדירה הגורמת לכל צופה בקהל לחוש כאילו היא שרה עבורו בלבד. הקול החודר וההופעה המחשמלת משכו אותי מביתן 11 אפוף העשן ליערות פינלנד המושלגים, ולעולם לא רציתי לעזוב. שמי הכוכבים שנדלקו מאחורי הלהקה העמידו אותי בקרחת יער, מוקפת אותי בעצי מחט עוטי כיפות לבנות. הקהל נעלם (אפילו הבחור שבהה בי לסירוגין באופן מטריד). סנאים אדומים זקרו את אזניהם, ורק קולה של טריה נשמע, שר בפינית טקסט שאיני מבינה את משמעותו אך מרגיש עתיק כמו אגדות הקאלוואלה.
סערה אמיתית התחוללה ביום שישי בגני התערוכה. סערה בשם טריה. לא יכלתי לדמיין דרך מושלמת מזו לפתוח בה את החורף.
פורסם לראשונה במגזין המקוון "קצתרבות", 2008
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה