ראיון: קולנוע בועט בזירה עוינת - הבמאי מיכה פלד מדבר על "China Blue"

זו השנה הרביעית ברציפות עורכים ארגוני הסביבה הגדולים בישראל, ומגמה ירוקה ביניהם, את אקולנוע - פסטיבל קולנוע סביבתי חברתי. בין הסרטים שיוקרנו בפסטיבל השנה ניתן למצוא גם את הדוקומנטרי "China Blue", של הבמאי מיכה פלד, המתאר את חוויותיה של יסמין, פועלת במפעל sweat shop סיני לייצור ג'ינס. פלד, ישראלי החי ועובד כבר שנים בארצות הברית, עוסק בעשייה קולנועית חברתית כבר למעלה מעשור, ועבורו מדובר בצעד נוסף בהגברת המודעות העולמית לנזקי הגלובליזציה, אותה הוא רואה כנושא החשוב ביותר עמו יש להתמודד כיום.

למה דווקא גלובליזציה?

"בחיי היום-יום שלי אני מרגיש שחלקים רבים מחיי, מחיינו, נתפסו על ידי תאגידי ענק, בלי ששאלנו אותנו לדעתנו.

"למשל, הקניונים בארץ, שהם חיקוי של קניוני ה"וול מארט" בארצות הברית, שהתחילו בשנות החמישים. הם פלשו לעיירות הקטנות והרסו בהן את חיי החברה, את החנויות הקטנות שבהן יש לך חשבון ומכירים אותך באופן אישי."

"וול מארט" נבחרו זה מכבר לאחת ממטרות המתקפה העיקריות של פלד. ב-1999, כשהחל את עבודתו על סרטו "Store Wars: When Wal-Mart Comes to Town", סיפורה של עיירה קטנה העומדת בפני פריצתו של סניף "וול מארט" מפלצתי אל חייה השלווים, הקים את Teddy Bear Films"" (בתרגום חופשי, סרטי דובי), ארגון הפקות ללא מטרות רווח. השם החביב נבחר במטרה אחת ויחידה: היה ויחליטו "וול מארט" לתבוע את ההפקה, יכריזו כותרות העיתונים כי "וול מארט תובעים דובי".

"מחנכים אותנו שאנו חיים בדמוקרטיות", אומר פלד, "ובעצם רוב ההחלטות החשובות מתבצעות בלי לשאול את דעתנו, על סמך אינטרסים כספיים של התאגידים הגדולים. העניין הוא לתרגם את הכעס האישי לסיפור אוניברסלי."

איך עושים את זה?

"נורא קשה לעשות סרטים על הגלובליזציה, כי זה נושא אבסטרקטי, מורכב ולא קונקרטי. זה לא פשוט למצוא את הסיפור ואת הדמויות. קשה להצביע מי האיש הרע בסיפור."

והסיפור, עבור פלד, עומד מעל לכל. "הסרטים שלי לא מכוונים למי שכבר מתעניין בנושא. אני מנסה להגיע לקהל הרחב, שמגיע לראות סרטים כי אני מספר סיפור עם דמויות חזקות וקו דרמטי, ופתאום מוצא את עצמו מתעניין בנושא שלא חשב עליו קודם.

לגבי China Blue, אנשים יוצאים מהקולנוע נרגשים, כי פתאום הם מצאו את עצמם מבלים שעה וחצי עם הנערה הזו, והיא אנושית, ופתאום אכפת להם. פתאום זה מעניין אותם כי יש להם תגובה רגשית".

מה אתה מצפה מאותם אנשים? האם מטרתך היא להניע אותם לפעולה?

"ראיתי אנשים המגיבים לסרט בכל רחבי העולם. מישראל עד ברמודה, מניו זילנד עד סקוטלנד, כולם דומים. האנשים מבינים שזה איננו רק סיפור על פועלים סינים, אלא גם על עצמם. למרות שהסרט לא אומר זאת בפירוש, הם משלימים בעצמם את הפער, מאחר והם יודעים שכצרכנים הם נמצאים בצידו השני של אותו סיפור. ואז הם מתחילים לשאול מה ביכולתם לעשות בנוגע לכך, וזה הרגע לפקוח את עיניהם לאלטרנטיבות ולעודד התקשרויות עם ארגונים לא-ממשלתיים וארגונים הפעילים בנושא. בנקודה זו אני מעביר את השרביט לידי האקטיביסטים. אני יוצר סרטים; תפקידי הוא לעורר דיון, לעורר אנשים למחשבה. לאחר מכן, זהו תפקידם של אחרים להפעיל אותם."

מה מגיע קודם בעשייה שלך - הרעיון של הסרט או הדמות האנושית שתייצג אותו?

"בדרך כלל אני מתעניין בנושא, ואם אני רואה אפשרות לדמויות וסיפור אני מתחיל לחקור ולחפש אחריהם.

"במקרה של "China Blue", רציתי לעשות סרט על ניצול הפועלים בסין שמייצרים את המוצרים שלנו, והייתי בטוח שזה יכול להיות סיפור טוב אם אוכל למצוא גישה (access) וגיבור ראשי טוב. כך שהאתגרים העיקריים היו מציאת מפעל שיתיר לנו כניסה, והליהוק והבחירה מבין מאות הפועלים."

ואתגרים אלה היו קשים יותר משניתן היה לשער. במשך כשנה וחצי צולם הסרט עם גיבורה אחרת, בשם דג קטן. אולם, הצילום נעצר בגלל התפרצות הסארס למשך שמונה חודשים, במהלכן התפטרה הנערה וחזרה אל כפרה. כאשר הגיע הצוות לצלם את הנערה בביתה הם נעצרו על ידי המשטרה הסינית, אשר חקרה אותם במשך לילה שלם, החרימה חומרים שלא הושבו עד היום, ואיימה על דג קטן ומשפחתה, שהיו מפוחדים מכדי להמשיך בסרט. יסמין נמצאה רק עם שובו של הצוות למפעל, לאחר הכישלון עם דג קטן.

בצעד אירוני, החליטה ממשלת סין להכניס את ""China Blue לרשימת הסרטים האסורים להקרנה. אולם נראה כי, יותר מכל, פלד משועשע מן העניין: "אני בחברה טובה, כך שזהו כבוד; אבל הסינים הם אלופי עולם ב-DVD פירטיים." 

פורסם לראשונה ב"ירוק ברשת", המגזין המקוון של ארגון "מגמה ירוקה", נובמבר 2006
פורסם שנית ב-NRG, ב-12.12.2006
פורסם בשלישית בוואלה!יורם, 24.12.2006