"סיפור זכירת רצח רבין מתנהל כמו תכנית ריאליטי", אמר פרופסור דני גוטוויין, מן המחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניבריסטת חיפה, שעה לפני ששחרר את המאזינים לעצרת בכיכר רבין. "שני שבטים שנלחמים זה בזה, תהליך הדחה, ומודח אחד שכל הזמן רוצים להחזיר."
לגישת פרופסור גוטוויין, השאל הישראלי השטיח את נושא הרצח משאלה של הבניה פוליטית לשאלה פרוצדורלית, לפיה רצח של מנהיג מפריע להליך הדמוקרטי של בחירת מנהיגים והדחתם, ותו לא. לדבריו, הדיון הוסת מן הנושא שהיה אמור לעוד בראש אתוס הזכירה: אלימות בין-מגזרית והסיבות הכוננות של הרצח - בפרט, ההסתה של הימין. "לב רצח רבין נצא בנוקדה שבה האלימות הפוליטית היא חלק מהשיטה. הוא לא מבטא סטייה מהנורמה - הוא הנורמה!", מאשים גוטוויין, וממשיל את התנהלותם של הזוכרים להתנהלותם של מתמודדים על אי או בתוך וילה: "ההדחה הופכת להיות סבירה, חלק מהחיים. ביחס חברתי נכון הדחה משבט, ממשפחה, היא בלתי מתקבלת על הדעת. המסר הוא שלבני אדם אין אינטרסים, רק גחמות, ושקשרים לא יכולים להיות ממושכים. וכך אנו גם זוכרים את רצח רבין."
לגישת גוטוויין, הדבר שאיפשר את שיסועה של החברה הישראלית - ועל ידי כך הוביל, בסופו של דבר, לרצח - הינו פירוק מדינת הרווחה ומדיניות ההפרטה. הסקטוריאליזציה שנוצרה עיצבה, לשיטתו, את השיטת הפוליטית, שאמנם אינה מצדיקה רצח פוליטי, אך מעודדת אלימות. אלא שמי שהנהיג את מהפכת ההפרטה בשנות התשעים היה רבין, בימי כהונתו השנייה כראש ממשלה. "באופן פרדוקסלי, תהליך ההשכחה הוא הפרקטיקה של הזכירה, ולכן זה יוצא כל כך סר-טעם וריק", מתח גוטיוויין ביקורת על ציבור הזוכרים, בעיקר על זה של השמאל הפוליטי. "חברה שיש בה 20% מובטלים לא מסוגלת להכיל בתוכה דמוקרטיה. שאלת רצח רבין היא שאלת התפוררות החברה הישראלית. בהפרטה אומרים לאנשים 'אין מדינה'. וכשאין מדינה וחברה, מפתחים אידיאולוגיה של המערב הפרוע."
פרופסור גוטוויין בחר שלא להיות נוכח בעצרת.
נכתב ב-04.11.2008. הוגש לקורס בביה"ס לעיתונות "כותרת". מפורסם כאן לראשונה.
לגישת פרופסור גוטוויין, השאל הישראלי השטיח את נושא הרצח משאלה של הבניה פוליטית לשאלה פרוצדורלית, לפיה רצח של מנהיג מפריע להליך הדמוקרטי של בחירת מנהיגים והדחתם, ותו לא. לדבריו, הדיון הוסת מן הנושא שהיה אמור לעוד בראש אתוס הזכירה: אלימות בין-מגזרית והסיבות הכוננות של הרצח - בפרט, ההסתה של הימין. "לב רצח רבין נצא בנוקדה שבה האלימות הפוליטית היא חלק מהשיטה. הוא לא מבטא סטייה מהנורמה - הוא הנורמה!", מאשים גוטוויין, וממשיל את התנהלותם של הזוכרים להתנהלותם של מתמודדים על אי או בתוך וילה: "ההדחה הופכת להיות סבירה, חלק מהחיים. ביחס חברתי נכון הדחה משבט, ממשפחה, היא בלתי מתקבלת על הדעת. המסר הוא שלבני אדם אין אינטרסים, רק גחמות, ושקשרים לא יכולים להיות ממושכים. וכך אנו גם זוכרים את רצח רבין."
לגישת גוטוויין, הדבר שאיפשר את שיסועה של החברה הישראלית - ועל ידי כך הוביל, בסופו של דבר, לרצח - הינו פירוק מדינת הרווחה ומדיניות ההפרטה. הסקטוריאליזציה שנוצרה עיצבה, לשיטתו, את השיטת הפוליטית, שאמנם אינה מצדיקה רצח פוליטי, אך מעודדת אלימות. אלא שמי שהנהיג את מהפכת ההפרטה בשנות התשעים היה רבין, בימי כהונתו השנייה כראש ממשלה. "באופן פרדוקסלי, תהליך ההשכחה הוא הפרקטיקה של הזכירה, ולכן זה יוצא כל כך סר-טעם וריק", מתח גוטיוויין ביקורת על ציבור הזוכרים, בעיקר על זה של השמאל הפוליטי. "חברה שיש בה 20% מובטלים לא מסוגלת להכיל בתוכה דמוקרטיה. שאלת רצח רבין היא שאלת התפוררות החברה הישראלית. בהפרטה אומרים לאנשים 'אין מדינה'. וכשאין מדינה וחברה, מפתחים אידיאולוגיה של המערב הפרוע."
פרופסור גוטוויין בחר שלא להיות נוכח בעצרת.
נכתב ב-04.11.2008. הוגש לקורס בביה"ס לעיתונות "כותרת". מפורסם כאן לראשונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה