הפרס הכי נחשב בברודוויי יחולק השנה ב-13 ביוני מעל במת ה"רדיו סיטי מיוזיקל הול" בניו-יורק. מבט מהיר על המועמדים הבולטים מעיד שהתחרות הופכת משנה לשנה לאירוע שמאופיין בגלאם – ובאמינות - של טקס האוסקר. רגע לפני שיעלו לבמה לקבל את הפרס ולשאת נאומי ניצחון, קבלו טעימה קצרה מכמה המועמדים המובילים (או לכל הפחות, המעניינים) בטקס פרסי הטוני 2010.
שתי ההצגות שגרפו הכי הרבה מועמדויות השנה, במהלך שלא היה מבייש את ג'יימס קמרון – 11 כל אחת, כולל קטגוריות הבימוי, השחקן הטוב ביותר, התפאורה, התאורה והכוריאוגרפיה - הן דווקא מחזות זמר. הראשון מבין השניים הוא "פלַה!" (Fela!), המועמד למחזמר הטוב ביותר. פצצת האנרגיה המוזיקלית הזו מבוססת על חייו של חלוץ האפרו-ביט הניגרי, פלה אניקוּלאפוֹ קוּטי. מי שהגה, ביים ויצר את הכוריאוגרפיה הוא לא אחר מאשר ביל טי. ג'ונס – אותו ביל טי. ג'ונס של מחול "סרנדה/הצעה" הדידקטי, שנועד לחנך את הקהל על היסטוריה אמריקאית (והיה מחנך גם את הקהל הישראלי, אלמלא המצב הביטחוני). המבקרים כבר גינו את ג'ונס על האידיאליזציה נטולת הביקורת שהוא עושה לדמותו של פלה, אבל זה לא הפריע להם להסכים שמדובר במופע חושני ומרהיב ויזואלית, הטעון אנרגיות פראיות (ויש שיגידו, פראיות עד כדי סטריאוטיפיזציה).
אז למי שייכות השמלות חושפניות, ביריות, נעלי עקב, נוצות וגרבוני רשת? התשובה פשוטה - להפקה המחודשת של "כלוב העליזים" (אתם בטח זוכרים את הסרט הצרפתי מ-1978, או את הגרסה האמריקאית, "כלוב הציפורים",בכיכוב רובין וייליאמס ונתן ליין) נראית כמו הדבר הכי כיפי על ברודווי כרגע. ה"כלוב" הוא כל מה שניתן לצפות לו ממחזמר שעוסק בזוג הומוסקסואלים צבעוני, בעלי מועדון דראג, שבנם מחליט להתחתן - מכל הנשים שבעולם - דווקא עם בתו של פוליטיקאי שמרן. בגרסה הנוכחית נכנסים קלסי גרמר ("פרייז'ר") ודאגלס הודג' לנעלי העקב הגדולות של וויליאמס וליין, מה שהקנה לשניהם מועמדויות לשחקן הטוב ביותר במחזמר. עבור גרמר, החוזר לברודווי לראשונה מזה עשר שנים, זהו מיוזיקל ראשון – ומתברר שהוא עושה את זה לא רע בכלל. מהמעט שניתן לראות באינטרנט, מצטיירת תמונה של קאמפ צבעוני, מקצועי, מדויק ומהודק ממש כמו המחוכים של ה"קאז'לס".
אז למי שייכות השמלות חושפניות, ביריות, נעלי עקב, נוצות וגרבוני רשת? התשובה פשוטה - להפקה המחודשת של "כלוב העליזים" (אתם בטח זוכרים את הסרט הצרפתי מ-1978, או את הגרסה האמריקאית, "כלוב הציפורים",בכיכוב רובין וייליאמס ונתן ליין) נראית כמו הדבר הכי כיפי על ברודווי כרגע. ה"כלוב" הוא כל מה שניתן לצפות לו ממחזמר שעוסק בזוג הומוסקסואלים צבעוני, בעלי מועדון דראג, שבנם מחליט להתחתן - מכל הנשים שבעולם - דווקא עם בתו של פוליטיקאי שמרן. בגרסה הנוכחית נכנסים קלסי גרמר ("פרייז'ר") ודאגלס הודג' לנעלי העקב הגדולות של וויליאמס וליין, מה שהקנה לשניהם מועמדויות לשחקן הטוב ביותר במחזמר. עבור גרמר, החוזר לברודווי לראשונה מזה עשר שנים, זהו מיוזיקל ראשון – ומתברר שהוא עושה את זה לא רע בכלל. מהמעט שניתן לראות באינטרנט, מצטיירת תמונה של קאמפ צבעוני, מקצועי, מדויק ומהודק ממש כמו המחוכים של ה"קאז'לס".
רשימת המועמדים בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר במחזה" נראית השנה כאילו נלקחה היישר מתוך אחד מטקסי האוסקר: ג'וד לאו ("המלט"), אלפרד מולינה ("Red"), כריסטופר ווקן ("Behandling in Spokane"), ליב שרייבר ("מראה מעל הגשר", אליו נגיע עוד רגע), ודנזל וושינגטון, שמשחק את התפקיד הראשי ב"גדרות", דרמה על פי המחזה של אוגוסט ווילסון, המועמדת לעשרה פרסי טוני. "גדרות" נכתב ב-1983 כחלק מ"מחזור פיסטבורג", המכיל בתוכו עשרה מחזות, ולמרבה תסכולו של ווילסון היה היחיד מתוך העשרה שזכה להצלחה בקרב הקהל – למרות שהביקורות הללו חזור והלל את כל העשרה. המחזה סובב סביב טרוי מקסון, עובד זבל קשה-יום, ויחסיו המסובכים עם בנו הבטלן, אשתו, בה בגד לאחר 18 שנות נישואים, ועם היקום.
את הופעת הברודווי הראשונה שלה עושה סקרלט ג'והנסון בהצלחה רבה ב"מראה מעל הגשר". ג'והנסון מועמדת על תפקידה לפרס שחקנית המשנה. את הפריצה שלה לבמה הכי ידועה של ניו-יורק ג'והנסון עושה בתפקיד קתרין, אחייניתו הצעירה - מאוד - של האיטלקי האמריקאי אדי קארבורן (לייב שרייבר, כמובטח), המפתח אליה אובססיה שתוביל אותו לאבדון. שש מועמדויות גרפה ההפקה הזו.
ההפקה החדשה למיוזיקל "מוסיקת לילה זעירה" של סטיבן סונדהיים (האיש שאחראי גם על "סוויני טוד"), שמועמדת לארבעה פרסים היא כנראה התמצית של הטקס השנה: החייאת הפקה ישנה – יש; מיוזיקל – יש; כוכבת הוליוודית – יש (קתרין זיטה-ג'ונס, גם היא בהופעת בכורה בברודוויי); מועמדוּת טוני לכוכבת – יש. האם זיטה-ג'ונס, כמו שאר עמיתיה ההוליוודיים, באמת עושה עבודה טובה? הניו-יורק טיימס תייג את ההופעה שלה כחושנית מדי עבור הדמות, את השירה שלה כסנטימנטלית מדי, ואת כלל האפקט כמאולץ מדי. אבל היי, זו הוליווד. סליחה, ברודוויי.
פורסם בעכבר העיר אונליין, 07.06.2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה