כתבה: חזון פארק איילון

במשך 46 שנים, החל משנת 1952, פינו הרשויות המקומיות של גוש דן את כל אשפת הגוש אל האזור שבין רמת גן, תל אביב, חולון, אזור וכביש גהה. כתוצאה מכך, יצאו שמו וניחוחו של האזור לפניו, ובמקום קם הר החיריה – הר אשפה בגובה של 60 מטרים, המשתרע על פני 450 מ"ר. ב-1998 הופסקה אספקת האשפה היומית של 3000 טון אל ההר, והחולט לשקם את ההר ולהפוך את האזור למרכז מחזור. כך נולד החזון של פארק איילון, ריאה ירוקה בגודל של 8000 דונם.

בנובמבר 2004 אישרה ועדת המשנה לנושאים תכנוניים-עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (ולנת"ע), בראשות עפר גרידינגר, את תוכנית המתאר להקמת פארק איילון, או בשמה הנוסף, תמ"מ 3/5. . המטרות העיקריות שהציבה התכנית היו יצירת ריאה ירוקה עבור תושבי דרום ת"א, שיקום הנחלים איילון ושפירים כחלק מפתרון בעיית ההצפה הקבועה של נתיבי איילון ושכונות דרום ת"א, שיקום החיריה ויצירת פארק נופש ופנאי. על פי התכנית, הפארק, שלא ייפול בגודלו מ"סנטרל פארק" של ניו-יורק, ישתרע משכונות דרום ת"א ועד אזור וחולון, מכביש מס' 4 ועד דרך לוי אשכול בחולון ודרך חיל השריון בת"א. 


באפריל 2005 אושרה התכנית על ידי הממשלה, ובנובמבר אותה שנה הוחלט על הקמת חברה ממשלתית, שתפקידה יהיה "לתכנן, לפתח, לנהל, לתאם ולתחזק את פארק איילון". אולם כיום, מעלה משנה אחרי ההחלטה, החברה עדיין "בתהליכי הקמה".

אין ספק כי שיקום הר זבל איננה מן הקלות שבמשימות. אפילו לא מן הבינוניות. לדברי תמר דראל פוספלד, אדריכלית נוף שנוטלת חלק בשיפוץ החיריה, ההר "נושם, מגהק, שוקע וגולש", ופולט תשטיפים מזוהמים וביו גז. לאור תוכניות השיקום המבטיחות ממהרת פוספלד להבטיח: "המקור של ההר לא יטושטש, וישא אופי מיוחד שישמש כאלמנט חינוכי וידגים את השפעת האדם על סביבתו והמחיר שיש לשלם על כך".

תהליך השיקום המתוכנן להסתיים בשנת 2009, כבר החל, ולדברי האדריכל ארז לוטן, המנוי על צוות המשקמים, בשלב זה תשטיפי הפסולת כבר נאספים בתעלות ניקוז על מנת למנוע את זרימתם אל הנחלים. חזונו של לוטן עבור ההר נראה מאוד ירוק: אתר פתוח לציבור שכולל שאטל אשר יוביל את המבקרים אל תצפית מרהיבה, מדשאות וגנים בפסגת הר הזבל. אולם, כהרגלם של חלום ומציאות, בפועל יש פער גדול בין התוכניות השאפתניות ובין יישומן. נראה כי מים רבים יעברו בנחל איילון עד שהר הזבל ישדרג את מעמדו ויהיה לריאה ירוקה ופורחת. לפני כשנה אמר לוטן כי "בקיץ יחלו עבודות אינטנסיביות של ייצוב מדרונות ההר על ידי הרחקת תוואי הנחלים איילון ושפירים והמשך איטום ההר". בשיחה האחרונה עמו הבטיח כי הייצוב והאיטום יחלו רק לאחר החורף. 

חזונו של לוטן עבור ההר נראה מאוד ירוק – פתיחה לציבור, כולל שאטל שיעלה אל פסגת ההר, משם תיפתח למבקרים תצפית מרהיבה, מדשאות השתולות על גבי ההר וגנים. אולם דראל פוספלד ממהרת להבטיח: "המקור של ההר לא יטושטש, וישא אופי מיוחד שישמש כאלמנט חינוכי וידגים את השפעת האדם על סביבתו והמחיר שיש לשלם על כך".

בנוסף לשיקום ההר עצמו, נסללו שבילי אופניים ושבילי הליכה ברגל לאורך נחל איילון, מכביש נתיבי איילון, דרך החיריה וכיבש מספר 4 ועד לאור יהודה, וכבר עכשיו ניתן לחזות בצמחייה הטבעית הצפופה לאורך גדות הנחל. כמו כן, הותוותה בלשכת התכנון של מחוז תל אביב תכנית האב להקמת מאגר ניקוז שיטפל, באופן חלקי לפחות, בבעיית השיטפונות של שכונות דרום תל אביב, ותהליכי אישור סופיים מתנהלים עתה בשיתוף רשות הניקוז. צוות מיוחד של אנשי ניקוז, הידרולוגים, מומחים לצמחיה ומומחים נוספים, בראשותו של אדריכל נוף, יכין תכנית שהכנתה כבר מתוקצבת בראשות הניקוז ובמשרד לאיכות הסביבה.

השטח עליו מתעתד לקום פארק איילון היה, במשך שנים רבות, סלע מחלוקת בין יזמי נדל"ן שונים שזממו לבנות עליו. למן הפקדת התכנית שייעדה את כל השטח, למעט אלפיים יחידות דיור, לטובת הפארק ב-2002, נפלו על הולנת"ע כ-20 התנגדויות לתכנית, חלק ניכר מהן מאנשי נדל"ן. 

אחת ההתנגדויות החזקות ביותר הגיעה מכיוון חברת הזרע, בבעלות "שרם-פודים-קלנר". ההתנגדות הסתמכה על הסכם הרשאה לתכנון שנחתם בינה לבין מנהל מקרקעי ישראל. לאחר שפג תוקף ההסכם, הגישה חברת הזרע בקשה להארכתו לבית המשפט המחוזי, זאת למרות שתכנית הפארק אושרה עוד קודם לכן. עמותת "אדם, טבע ודין", שעתרה בעבר כנגד חוקיות ההסכם, קיבלה אישור להצטרף לדיוני בית המשפט. מאחר ועתירתה של "אדם, טבע ודין" לא הובררה לפני פקיעת החוזה, נותרו סוגיות רבות שעלו בה ללא מענה סופי. ביניהן העובדה שחברת הזרע החכירה את השטח למטרות חקלאיות בלבד בחוזה שלא חודש מאז 1980.

ככל הנראה, היה זה חוזה האחרון שנחתם בין חברת הזרע למנהל מקרקעי ישראל. למרות שעתירתה של הזרע נדחתה, היא לא ויתרה על השטח, ועתרה לבג"צ כנגד תכנית הפארק בעתירה שעדיין עומדת בדיון. אחת מטענותיה הייתה כי אין תקציב למימון פארק הגודל המתוכן, וכי רק בנייה של 10,00 יחידות דיור על פני 12% מן השטח תוכל להציל אותו. 

חברת הזרע חוזרת וטוענת כי רק הכסף שיזרום מיחידות הדיור החדשות יוכל לממן פארק: "כל בר דעת יודע שאין למדינת ישראל ולתורמים פרטיים היכולת להעמיד משאבים כספיים בהיקפים כה גדולים". טענה זו עומדת אל מול ההתחייבות שנתנה הממשלה להקצות שקל נוסף על כל שקל של תרומה שיתקבל לטובת הפארק עד לתקרה של עשרה מיליון שקלים, במהלך חמש שנים. בינתיים, ראשי הערים ממשיכים להקצות כספים לטובת הפארק, ומיליונים כבר התקבלו, ביניהם שלושה מיליון שהעביר המשרד לאיכות הסביבה דרך רשות הניקוז.  

למרות תהליך השיקום הנרחב שתואר לעיל ממשיכה חברת הזרע לטעון כי"שלילה מוחלטת של בינוי בשולי הפארק תביא לגניזת החלום להקמת פארק מפותח ואיכותי, והראייה לכך הן השנתיים שחלפו מאז ההחלטה להקים את הפארק, בהן לא נעשה צעד ממשי להקמתו פרט להצטברות ערימות פסולת והתרחבות הפלישות והעזובה בשטח". למעשה, די בביקור אחד במקום ובמרכז המבקרים בו על מנת להיווכח כי לא כן הוא המצב. 

התנגדות מז'ורית נוספת הגיעה מכיוון בית הספר החקלאי מקווה ישראל, אשר כמעט מחצית הפארק, כ-3,600 דונם, מיועדת לקום על שטחו, תוך שמירת השטח כאדמות חקלאיות בהתאם ל"חוק מקווה ישראל". לטענת דב ענבר, המנכ"ל לשעבר של מקווה ישראל, תכנית פארק איילון עוברת על "חוק מקווה ישראל", מאחר והיא מכפיפה לפארק את שטחי מקווה, והיא עלולה לסכל פיתוחים עתידיים של בית הספר. בדומה לחברת הזרע, הגישה מקווה ישראל עתירה שטרם נפסק לגביה. בינתיים, החולף דב ענבר בתפקידו על ידי רונן צפריר. נראה כי המנכ"ל החדש נכון יותר לשתף פעולה עם תכנית הפארק, דבר שבא לידי ביטוי בפעילות שהתקיימה בפארק בסוכות. "עדיין יש התנגדות", אומר צפריר, "אבל אנחנו משתפים פעולה. אנחנו בקשרים טובים עם דני שטרנברג וארז לוטן [אדריכלי הפארק, א.ב.], יש הבנה". צפריר מוסיף: "אנחנו רוצים שהעולם יבין שפארק איילון הוא ליד מקווה ישראל ומקווה ישראל הוא ליד פארק איילון".

אין ספק כי הדרך לפני מקימי הפארק עוד ארוכה, אך הקרח כבר החל לנוע. מי יודע, אולי בסופו של דבר עוד יקום כאן הסנטרל פארק הישראלי. 

סייעה בתחקיר: בילי פרנקל
פורסם לראשונה ב"ירוק ברשת", המגזין המקוון של ארגון "מגמה ירוקה", דצמבר 2006
פורסם שנית ב-NRG, ב-26.01.2007
פורסם בשלישית בוואלה!יורם, 28.01.2007

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה