ביקורת אלבום: The Dresden Dolls / Yes, Virginia...

בשנת 2004 פרצו אמנדה פאלמר (שירה ופסנתר) ובריאן ויג'ליון (תופים, כלי הקשה, גיטרה וגיטרת בס) מבוסטון בסערה אל עולם המוסיקה באלבום הבכורה שלהם, The Dresden Dolls"". מה שנראה במבט ראשון כגרסה התיאטרלית עד כדי הגזמה של הווייט סטרייפס, התגלה בהאזנה ראשונה כדואט מקורי וייחודי התיאטרלי עד כדי הגזמה, וכל מי ששמע התמכר - כולל טרנט רזנור, שביקש אותם באופן ספציפי לחימום בסיבוב ההופעות של ניין אינץ' ניילז. הדרזדן דולז עצמם מגדירים את המוסיקה שלהם כפאנק-קברט ברכטיאני, אולם מדובר באחת מאותן להקות נדירות שהגדרות והשוואות לא עושות עימן צדק. אמנדה פאלמר מפיקה ממיתרי הקול שלה צלילים שיכולים להביא אדם מבוגר לאימה מאובנת, כשהיא נעה בין לחישות רכות המלאות באנדרטונים מרושעים לזעקות הבוקעות מן המקומות האפלים ביותר של הנפש, והיא מצליחה לגרום לפסנתר להישמע קודר, מצועצע, מרושע, לעגני, כואב ומצחיק לסירוגין, בדיוק כמו הקול שלה. 

אלבום הבכורה, שניפק שירים כמו "Coin-Operated Boy" ו"Girl Anachronism", עורר גל של ציפיות. "Yes, Virgina…", האלבום השני של הדואט, עומד בכולן. אמנם המעבר מ-8ft. Records הקטנים לחברת רודראנר הגדולה יותר נתן את אותותיו ב"בובות" - הם הפכו מעט קלים יותר לעיכול (לא תמצאו כאן סרטי אימה מוסיקליים נוסח "Slide") ולמדו את משמעות המושג "עובר רדיו" ("Shores of California", הבולט בחוסר התאמתו המוסיקלית והסגנונית לשאר האלבום ובהתאמתו המוסיקלית והסגנונית לסטנדרטים של "שלוש וחצי דקות ו-hook") - אך במשך רוב הזמן הם מצליחים לשמור על הצליל הייחודי שלהם, ולא מוותרים לרגע על הטקסטים הבוטים. ההצלחות הבולטות של האלבום הם, ללא ספק, "Mandy Goes to Med School", המעורר זיכרונות נושנים מ-"Killer Queen" של להקה הידועה ברשעות ובכישורי פסנתר משל עצמה, והשיר המכיל את שם האלבום, "Mrs. O"
"Yes, Virginia" מתייחס למאמר מ-1897 מן ה"ניו יורק סאן" שהודפס מחדש יותר מכל מאמר בשפה האנגלית – תשובתו של פרנסיס פרסלוס צ'רץ', עורך העיתון, לבת שמונה אכולת ספקות בשם וירג'ניה או'הנלון ששלחה, בעצתו של אביה, מכתב למערכת, השואל: האם אכן קיים סנטה קלאוס? תשובתו של צ'רץ' מעל דפי ה"סאן" הייתה: "כן, וירג'יניה, סנטה קלאוס קיים!". המאמר מתייחס לאבדן התמימות בעולם סקפטי וקר – נושא המוכר לדולז עוד מן האלבום הראשון, והחוזר לבקר את המאזין גם באלבום זה, ובעיקר ב"Mrs. O" הציני. 
"Yes, Virgina…" הוא אולי לא אלבום הבכורה, אבל כך דרכם של אלבומים שניים. הוא עדיין מוצלח פי כמה וכמה מרוב האלבומים שיצאו בשנה האחרונה שזכו להייפ גדול הרבה יותר.

נכתב עבור "ידיעות ביס", עיתון הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן, 2007.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה