ברלין היא מסוג הערים שגם 24 שנים לא יספיקו על מנת לגלות את כל מה שיש ברשותה להציע. לכן מי שברשותו 24 שעות בלבד, כדאי שיהיה מוכן מראש לעובדה שמה שיספיק לראות הוא קצה הקרחון בלבד. אבל זו בשום פנים ואופן אינה סיבה לוותר מראש על אחת הבירות השוקקות ביותר באירופה.
התחילו את הבוקר שלכם באלכסנדר פלאץ. הכיכר המודרנית, המכונה בפי התושבים אלכס, משל הייתה חבר קרוב, מרכזת כמה מן הסמלים החשובים בעיר. העיקרי שבהם הוא מגדל הטלוויזיה, ש-368 המטרים שלו מתנשאים מעל ברלין באופן המאפשר לחזות בו כמעט מכל נקודה בעיר. אל תבזבזו זמן יקר בניסיון לעלות לראשו. זמני ההמתנה עשויים לעלות על שעה - וזה לא כולל את התור המשתרך לקופה. על אלכס תמצאו גם את השעון העולמי (חפשו עליו את תל אביב) ואת בית העירייה האדום, שהוקם בשנות ה-60 של המאה ה-19. בית העירייה עדיין פעיל, לכן וודאו קודם לכן אם כניסת התיירים מותרת.
אם טרם אכלתם ולא מתחשק לכם מזון מהיר או גרמני, "אלכס", המסעדה למרגלות המגדל בעלת השם המקורי, מציעה ארוחת בוקר טעימה ולא יקרה (אם כי השירות הידידותי איטי). ראוי לציין שבגרמניה משלמים את הטיפ ביחד עם החשבון (טיפים בשיטה הישראלית נתפסים כגסות רוח), לכן אל תשכחו לציין כמה אתם רוצים שייקחו מכם בסך הכל. לא להעלב כשהמלצר ישאל אם אתם משלמים ביחד או בנפרד - הדבר היחיד המובן מאליו בגרמניה הוא הנימוס. מהו נימוס בעיני הגרמנים? זה כבר נושא לכתבה נפרדת.
צאו מן המסעדה לכיוון בית העירייה הממוקם במרחק של כמה מטרים ימינה מן הכיכר, שם תוכלו להתרשם ממזרקת נפטון, המציגה האנשה של ארבעה נהרות חשובים בגרמניה: הריין, הווייכסל, האוֹדר והאלבה. מבט מסביב לא יאפשר לפספס את הצריח של המאריינקירחה, המהווה ניגוד חד למגדל המודרני שמאחוריו (אתם לא הראשונים ואפילו לא האלף במספר שבחרו להנציח את השילוב המוזר בצילום על רקע שמים כחולים). הכנסייה העתיקה עברה לאחרונה עבודות שיפוץ, וכעת מנסה לשקם את "ריקוד המתים" - פסיפס מן המאה החמש-עשרה באורך של למעלה מ-22 מטר. אם אין במקום תפילה, העיפו מבט מהיר בבנייה הגותית (הצבועה כעת, למרבה הצער, בצבע לבן-סיד) ובעבודה שנעשתה על הפסיפס עד כה. אם ברצונכם לסייע לאוצר התרבות העולמי, קופת התרומות לשיקום הפסיפס נמצאת ממש לידו.
המשיכו מעלה עם הפארק, ועצרו לומר שלום לפסל של מארקס ואנגלס - מזכרת לימים בהם ברית המועצות שלטה על רבע מגרמניה ומברלין. לא הרחק משם, ליד ה"הומבולדט בוקס" (המבנה הכחול הכעור, ולמרבה המזל, הזמני, המזדקר מבין המבנים הישנים באזור) עמד בימי הרפובליקה הגרמנית ארמון הרפובליקה. ב-2002 נהרס המבנה עלפי החלטת הבונדסטאג, והיום מתעתדים לשחזר במקום את ארמון ברלין, ששלט על השטח עד שנחרב במלחמת העולם השנייה. מידע נוסף על הפרוייקט תוכלו לקבל באתר האינטרנט של ה"בוקס" (אם יש דבר שהוא בזבוז זמן לשמו, הרי זה ביקור בתערוכת ההסבר של הקופסה).
כאשר תסיימו להצטלם על ברכי אבות הקומוניזם, תגלו ממש מולכם במרחק כמה מטרים את הדוֹם הברלינאי - קתדרלה פרוטסטנטית פעילה ואחד המבנים החשובים ביותר בברלין. מאחורי הדום נמצא אי המוזיאונים, אבל גם כאן מדובר בהשקעת זמן שאינכם יכולים להרשות לעצמכם - כל אחד מן המוזיאונים שבאי יכול בקלות לכלות יום שלם. המשיכו עם הגשר שמאלה, לכיוון שדרת אונטר-דן-לינדן, השדרה המרכזית והמתויירת של ברלין שמובילה מאלכסנדרפלאץ לשער ברדנבורג. והקדישו שימת לב מיוחדת למדשאות משני הצדדים. זו למרגלות הקתדרלה מכונה "גן התשוקה", וגם זו בצדה של הקופסה טומנת בחובה הפתעה רומנטית.
המשיכו כמה מאות מטרים על השדרה עד שתגלו משמאלכם את בבלפלאץ (בימים אלה תוכלו לזהות את הכיכר על פי הפיגומים המובילים אליה, תופעת לוואי של שיפוץ בית האופרה שליד). במרכז הכיכר (בימים אלה המרכז קרוב לפיגומים) התבוננו היטב ברצפה. מתחת לרגליכם תמצאו את "הספריה הריקה" שעיצב מיכה אולמן - יד הזיכרון לשריפת הספרים שהתחוללה במקום ב-1933. מול הכיכר שוכנת אוניברסיטת הומבולדט, פרי הקמתו של ווילהלם פון הומבולדט (בלשן נודע ואחיו של החוקר אלכסנדר פון הומבולדט). זוהי האוניברסיטה העתיקה ביותר בברלין ואחת הגדולות ביותר בה. אם אתם בקיאים בשפה הגרמנית, הקדישו כמה דקות לדוכני הספרים מיד שניה בכניסה לקמפוס, המציעים ספרות קלאסית במחירים מצחיקים – כולל ספרים חדשים שעולים יותר אצל דמויי ה"סטימצקי" המקומיים. רוב המוכרים נוחים להתמקחות אם אתם רוכשים יותר מספר אחד, ובתוך זמן קצרצר תוכלו להעשיר את הספריה הגרמנית שלכם באוצרות של ממש.
מבבלפלאץ המשיכו דרך פראנצוזישה-שטראסה עד לז'נדארמנמארקט - הכיכר היפה ביותר בברלין, בעיקר בזכות השילוש הקדוש שסביבה: בית הקונצרטים בעיצוב האדריכל קארל פרידריך שינקל, הקתדרלה הצרפתית והקתדרלה הגרמנית. הפסל של פרידריך שילר במרכז מוסיף לאלגנטיות. המחירים סביב הכיכר יוקרתיים בהתאם, ומומלץ להימנע מן המסעדות שם - פרט לאחת.
בפינת שארלוטנשטראסה, ממש ליד הכניסה לרכבת התחתית, נמצא גן העדן של אוהבי השוקולד אניני הטעם. "Fassbender & Rausch", שוקולטרייה הקיימת מאז 1863, מושכת אליה מבקרים (כולל היצורים המשונים שאינם אוהבים שוקולד) בזכות פסלי השוקולד המרהיבים שלה, אבל האטרקציה האמיתית הם הפרלינים בעבודת יד, עליהם תחלמו עוד שנים ארוכות לאחר שתעזבו את המקום. מומלצים בעיקר אלה עם האלכוהול לסוגיו.
אל תתפתו לפלסטיק הניאוני של בית "Ritter Sport", השוקולד-בטעמים הפופולרי ביותר בגרמניה, שמצא את משכנו בקרבת מקום. התערוכה הקטנטנה שלהם אינה ראויה לאזכור, ואת השוקולדים שלהם תוכלו לרכוש בכל סופרמארקט מקומי. יש לכם זמן לבית שוקולד אחד בלבד, אז למה לבחור בלחם פרוס כשיש טארט?
שתי דקות הליכה ימינה מן השוקולטרייה על רחוב מוֹהרנשטראסה ואתם בפינת רחוב פרידריכשטראסה, אחת משדרות הקניות העיקריות של העיר. הטווח כאן רחב – החל בגאלרי לאפייט, המכילה את מיטב מעצבי העל (כגון ויויאן ווסטווד, שאנל ומייקל קורס), וכלה ב-H&M.
המשיכו היישר אל הקניון היוקרתי פרידריכשטאדט פסאז'ן (קווארטייר 206), שיתגלה מולכם כעבור מספר דקות. פרט לעיצוב הפנים הגיאומטרי המרהיב, המבנה הקר מסתיר בקומתו התחתונה את אחת משתי הגלריות הברלינאיות של בית הממכר לאמנות מנסינג. מנסינג בוררים את האמנים שבעבודותיהם הם סוחרים בקפידה יתרה, ובכניסה חינמית לחלוטין תוכלו לחזות, בחלל קטן יחסית, ביצירות של וורהול ופיקאסו לצד אלה של בריטה ופאצינו. זו בתוך הפסאז'ן גלריית מנסינג השניה בעיר נמצאת מרחק כמה מטרים נוספים משם, על פינת אונטר-דן-לינדן. אם הזמן עדיין בידכם, בקרו גם בה. אל תרפרפו על אף יצירה, של אף אחת מן השתיים – אתם עלולים להחמיץ את תגלית חייכם.
בשלב זה האורות על העצים כבר ודאי יעירו את הלילה הברלינאי ויאירו את אונטר-דן-לינדן ברומנטיקה אירופאית. פנו שמאלה מפרידריכשטראסה וטיילו ישר לאורך שדרת אונטר-דר-לינדן עד לשער ברנדנבורג – המבנה העצום בו ודאי תבחינו עוד מן השדרה. הסמל של ברלין, שהוקם במאה ה18 על ידי קארל גוטפריד לאנגהאנס ושוקם לפני כעשור, מרשים גם ביום, אך כאשר הוא בוהק מתוך האפלה הלילית הוא נוסך בפאריזר פלאץ קסם מיוחד. התעלמו מן התיירים הממלאים את הכיכר והניחו לעצמכם לנשום את אוויר הלילה. אחר כך עברו את השער.
כמאתיים מטרים שמאלה מהשער תמצאו את אנדרטת הזיכרון ליהודי השואה, שתכוננה על ידי האדריכל פיטר אייזנמן ושוכנת במקום בו עמדו בימי הרייך השלישי משרדי הקאנצלר של היטלר. מרכז המבקרים של המקום כבר ודאי סגור, אך האווירה הלילית באנדרטה דמויית בית העלמין יעילה יותר מכל תערוכה. אם הגעתם לעיר בתקופה מושלגת, הימנעו בכל מחיר מכניסה אל תוך המבוך - אלא אם ברצונכם שהאדמה הקפואה והחלקה בין המונוליטים תגבה קרבן נוסף של ההיסטוריה.
לאחר הביקור באנדרטה חזרו אחורה והפעם לכו ימינה מן השער. במרחק קצרצר משם עומד הרייכסטאג, בניין הפרלמנט הגרמני, גם הוא מואר ומזדקר אל תוך הלילה. המבנה, שהוקם במאה 19 לאחר איחוד הנסיכויות, ניזוק בשריפה ב1933 ושוקם בשנות ה90. הכיתוב בראשו, "עבור העם הגרמני", נחקק ב-1916.
אם לרשותכם הלילה, חזרו אל השער ולכו ישר, עד שתגלו את עמוד הניצחון הנושא את אלזה הזהובה. מסרו דרישת שלום לדמיאל.
פורסם בעכבר עולם, 15.11.2011
 |
| השעון העולמי על אלכס. צילום: אילה בלופולסקי |
אם טרם אכלתם ולא מתחשק לכם מזון מהיר או גרמני, "אלכס", המסעדה למרגלות המגדל בעלת השם המקורי, מציעה ארוחת בוקר טעימה ולא יקרה (אם כי השירות הידידותי איטי). ראוי לציין שבגרמניה משלמים את הטיפ ביחד עם החשבון (טיפים בשיטה הישראלית נתפסים כגסות רוח), לכן אל תשכחו לציין כמה אתם רוצים שייקחו מכם בסך הכל. לא להעלב כשהמלצר ישאל אם אתם משלמים ביחד או בנפרד - הדבר היחיד המובן מאליו בגרמניה הוא הנימוס. מהו נימוס בעיני הגרמנים? זה כבר נושא לכתבה נפרדת.
צאו מן המסעדה לכיוון בית העירייה הממוקם במרחק של כמה מטרים ימינה מן הכיכר, שם תוכלו להתרשם ממזרקת נפטון, המציגה האנשה של ארבעה נהרות חשובים בגרמניה: הריין, הווייכסל, האוֹדר והאלבה. מבט מסביב לא יאפשר לפספס את הצריח של המאריינקירחה, המהווה ניגוד חד למגדל המודרני שמאחוריו (אתם לא הראשונים ואפילו לא האלף במספר שבחרו להנציח את השילוב המוזר בצילום על רקע שמים כחולים). הכנסייה העתיקה עברה לאחרונה עבודות שיפוץ, וכעת מנסה לשקם את "ריקוד המתים" - פסיפס מן המאה החמש-עשרה באורך של למעלה מ-22 מטר. אם אין במקום תפילה, העיפו מבט מהיר בבנייה הגותית (הצבועה כעת, למרבה הצער, בצבע לבן-סיד) ובעבודה שנעשתה על הפסיפס עד כה. אם ברצונכם לסייע לאוצר התרבות העולמי, קופת התרומות לשיקום הפסיפס נמצאת ממש לידו.
 |
| מגדל הטלוויזיה ומאריינקירחה - פריים חובה. צילום: אילה בלופולסקי |
כאשר תסיימו להצטלם על ברכי אבות הקומוניזם, תגלו ממש מולכם במרחק כמה מטרים את הדוֹם הברלינאי - קתדרלה פרוטסטנטית פעילה ואחד המבנים החשובים ביותר בברלין. מאחורי הדום נמצא אי המוזיאונים, אבל גם כאן מדובר בהשקעת זמן שאינכם יכולים להרשות לעצמכם - כל אחד מן המוזיאונים שבאי יכול בקלות לכלות יום שלם. המשיכו עם הגשר שמאלה, לכיוון שדרת אונטר-דן-לינדן, השדרה המרכזית והמתויירת של ברלין שמובילה מאלכסנדרפלאץ לשער ברדנבורג. והקדישו שימת לב מיוחדת למדשאות משני הצדדים. זו למרגלות הקתדרלה מכונה "גן התשוקה", וגם זו בצדה של הקופסה טומנת בחובה הפתעה רומנטית.
 |
| "הספריה הריקה". צילום: אילה בלופולסקי |
מבבלפלאץ המשיכו דרך פראנצוזישה-שטראסה עד לז'נדארמנמארקט - הכיכר היפה ביותר בברלין, בעיקר בזכות השילוש הקדוש שסביבה: בית הקונצרטים בעיצוב האדריכל קארל פרידריך שינקל, הקתדרלה הצרפתית והקתדרלה הגרמנית. הפסל של פרידריך שילר במרכז מוסיף לאלגנטיות. המחירים סביב הכיכר יוקרתיים בהתאם, ומומלץ להימנע מן המסעדות שם - פרט לאחת.
 |
| פסל שילר בז'נדרארמנמארקט. צילום: אילה בלופולסקי |
אל תתפתו לפלסטיק הניאוני של בית "Ritter Sport", השוקולד-בטעמים הפופולרי ביותר בגרמניה, שמצא את משכנו בקרבת מקום. התערוכה הקטנטנה שלהם אינה ראויה לאזכור, ואת השוקולדים שלהם תוכלו לרכוש בכל סופרמארקט מקומי. יש לכם זמן לבית שוקולד אחד בלבד, אז למה לבחור בלחם פרוס כשיש טארט?
שתי דקות הליכה ימינה מן השוקולטרייה על רחוב מוֹהרנשטראסה ואתם בפינת רחוב פרידריכשטראסה, אחת משדרות הקניות העיקריות של העיר. הטווח כאן רחב – החל בגאלרי לאפייט, המכילה את מיטב מעצבי העל (כגון ויויאן ווסטווד, שאנל ומייקל קורס), וכלה ב-H&M.
 |
| שער ברנדנבורג בפסטיבל האורות השנתי. צילום: אילה בלופולסקי |
המשיכו היישר אל הקניון היוקרתי פרידריכשטאדט פסאז'ן (קווארטייר 206), שיתגלה מולכם כעבור מספר דקות. פרט לעיצוב הפנים הגיאומטרי המרהיב, המבנה הקר מסתיר בקומתו התחתונה את אחת משתי הגלריות הברלינאיות של בית הממכר לאמנות מנסינג. מנסינג בוררים את האמנים שבעבודותיהם הם סוחרים בקפידה יתרה, ובכניסה חינמית לחלוטין תוכלו לחזות, בחלל קטן יחסית, ביצירות של וורהול ופיקאסו לצד אלה של בריטה ופאצינו. זו בתוך הפסאז'ן גלריית מנסינג השניה בעיר נמצאת מרחק כמה מטרים נוספים משם, על פינת אונטר-דן-לינדן. אם הזמן עדיין בידכם, בקרו גם בה. אל תרפרפו על אף יצירה, של אף אחת מן השתיים – אתם עלולים להחמיץ את תגלית חייכם.
בשלב זה האורות על העצים כבר ודאי יעירו את הלילה הברלינאי ויאירו את אונטר-דן-לינדן ברומנטיקה אירופאית. פנו שמאלה מפרידריכשטראסה וטיילו ישר לאורך שדרת אונטר-דר-לינדן עד לשער ברנדנבורג – המבנה העצום בו ודאי תבחינו עוד מן השדרה. הסמל של ברלין, שהוקם במאה ה18 על ידי קארל גוטפריד לאנגהאנס ושוקם לפני כעשור, מרשים גם ביום, אך כאשר הוא בוהק מתוך האפלה הלילית הוא נוסך בפאריזר פלאץ קסם מיוחד. התעלמו מן התיירים הממלאים את הכיכר והניחו לעצמכם לנשום את אוויר הלילה. אחר כך עברו את השער.
כמאתיים מטרים שמאלה מהשער תמצאו את אנדרטת הזיכרון ליהודי השואה, שתכוננה על ידי האדריכל פיטר אייזנמן ושוכנת במקום בו עמדו בימי הרייך השלישי משרדי הקאנצלר של היטלר. מרכז המבקרים של המקום כבר ודאי סגור, אך האווירה הלילית באנדרטה דמויית בית העלמין יעילה יותר מכל תערוכה. אם הגעתם לעיר בתקופה מושלגת, הימנעו בכל מחיר מכניסה אל תוך המבוך - אלא אם ברצונכם שהאדמה הקפואה והחלקה בין המונוליטים תגבה קרבן נוסף של ההיסטוריה.
 |
| מלאכים בשמי ברלין. צילום: אילה בלופולסקי |
אם לרשותכם הלילה, חזרו אל השער ולכו ישר, עד שתגלו את עמוד הניצחון הנושא את אלזה הזהובה. מסרו דרישת שלום לדמיאל.
פורסם בעכבר עולם, 15.11.2011
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה