כתבה: אמנים ישראלים בחו"ל מסכמים שנה

ניר הוד כותב שירה, גדעון רובין סובל מקנאת סופרים ומרים כבסה מתכננת יצירה מרהיבה המשלבת ציור וריקוד. חמישה אמנים ישראלים שעושים חיל בחו"ל מספרים על השנה שלהם: על מה עבדו? איפה הם הציגו? ואיזה תערוכות הרשימו אותם במיוחד?

ניר הוד, ניו יורק

בשנה החולפת: "השנה האחרונה הייתה מבחינתי שנה מאוד חשובה בקריירה", אומר הוד – ובצדק. זו הייתה השנה בה חתם על חוזה עם גלריית פוֹל קזמין בניו-יורק, והציג את תערוכת היחיד Genius. זו הייתה גם השנה שבה השתתף ביריד האמנות הבינלאומי השנתי Frieze בלונדון, תפס את תשומת ליבם – ואת עמודי השער - של מגזינים נחשבים ברחבי העולם (כגון "וול סטריט ג'ורנל") ועיצב את הקמפיין של וודקה אבסולוט. "תמיד רציתי לעשות שלט חוצות", הוא מודה. "זה משהו שנמצא בין תרבות הפופ לתרבות גבוהה, ויש לו אימפקט מאוד חזק על אנשים".

ניר הוד (צילום: דניאל צ'צ'יק) ועבודה מתוך Genius
בשנה הבאה: את הפרטים המדויקים של הפרויקט הבא, שייקרא Mother, מעדיף הוד לשמור בסוד. המעט שהוא מוכן לגלות הוא שמדובר באינסטלציה שתורכב מעשרה ציורים ותיגע בנושא מאוד טעון. "זה ייראה כמו חנות של פנדי או ג'וצי, או כמו איזה תחילת מופע של פינק פלויד, אבל יהיה שם מוטיב מאוד חזק של מוות", הוא רומז ומסרב להרחיב בנושא. על הפרויקט המתנהל במקביל הוא דווקא לא חוסך מילים. מדובר בספר שיכיל תשעה שירים באנגלית פרי עטו של הוד (שראו לראשונה אור ב-1997 בספרו Forever) ורפרודוקציות של עבודותיו מתוך Genius. "האמנות שלי היא לאנשים שקוראים אותה נכון", הוא מאבחן. "העבודות הן תרגום של השירים. השירים הם מבחינתי הנשמה, ה - "מאחורי הקלעים" של העבודות שלי, והעבודות עצמן הן הפרונט".

תערוכה מומלצת בחו"ל: גלריית Gagosian בניו יורק, שהציגה השנה תערוכה של פיקאסו ומארי-תרז וולטר. "זה היה פשוט מדהים - התשוקה, ההצבה. זה מראה שאמנות טובה יכולה לייצר להיטים שמוכיחים שאפשר לגעת בקהל גדול ולייצר חוויה דומה למוסיקה או לקולנוע. כמו התערוכה של אלכסנדר מקווין במטרופוליטן, שבה אנשים עמדו בתור שלוש שעות כדי להיכנס. לא משנה מה המדיום, יש דברים שהופכים לאמנות".

תערוכה מומלצת בארץ: "הייתי בארץ פעמיים השנה, אבל הייתי נורא עסוק", מודה הוד ומתקשה לספר על תערוכה בארץ בה נכח בעת ביקוריו. מהתרשמויות דרך צילומים ואתרי אינטרנט, הוא מביע עניין באגף החדש של מוזיאון תל אביב. "תערוכת האמנות הישראלית נראית מאוד רעננה וטובה", הוא אומר. "חשוב שיהיה בארץ מוזיאון שעומד בשורה אחת עם מוזיאונים אחרים בעולם מבחינת הרמה והתוכן".

דברים שרואים משם: "הפרשנות שלנו כישראלים הרבה יותר מצומצמת, פחות מושפעת מבחינת הספקטרום", מתייחס הוד לקהל הישראלי. "זה קשור גם לשפה תרבותית. בארץ, בניגוד לניו יורק, אין מעצבי אופנה שיכולים להשפיע על עולם האמנות". הוד לא חוסך גם מילים על היחס הממסדי: "בישראל לצערי עדיין יש דברים שיותר חשובים מאמנות. אנחנו עדיין כבולים בנושא הפוליטיקה, וגם האמנות היא נורא פוליטית. אמנות לדעתי צריכה להיות הרבה יותר נקייה ונועזת מבחינה רגשית ופחות מבחינה פוליטית. ולא שבארצות הברית אין בעיות, אבל עדיין יש שם משהו יותר שפוי ויותר פתוח" .

גדעון רובין, לונדון 

בשנה החולפת: ממש כמו עבור הוד, גם עבור רובין הייתה זו שנה עמוסה מוזיאלית ומסחרית. הוא הציג שתי תערוכות יחיד – Shallow Waters בגלריית הוֹספֶלט בניו יורק ו-LAVAN בגלריית אלון שגב בתל אביב. לאחר שהשתתף ביריד האמנות הבינלאומי "ארט באזל" בפלורידה, הוזמן ליצור תשעה-עשר פורטרטים לחברת השמפניה Ruinart, שהוצגו בתחילת חודש זה. בין כל זאת הספיק לקחת חלק בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל וברויאל אקדמי בלונדון, ונכון לרגע זה הוא גם מציג ציורים על קרטון בתערוכה הקבוצתית On Paper III בגלריית Karsten Greve בפריז.

בשנה הבאה: צפויות להיפתח שתי תערוכות יחיד נוספות - הראשונה בגלריית Karsten Greve בקלן, והשניה בגלריית Rokeby בלונדון.

תערוכה מומלצת בחו"ל: ווילהלם סַסנאל בגלריית ווייטצ'אפל בלונדון. "ססנאל גורם לדברים להיראות קלים, למרות שהם לא", מעיד רובין בקנאת סופרים. הוא מזכיר גם את האמנית נטלי דיוּרברג, היוצרת עבודות וידיאו בהן מככבות בובות מעשה-ידיה. "היא עוד אחת מהאמנים האלה שאתה רוצה להרוג כשאתה רואה את התערוכות שלהם", הוא מחמיא בנדיבות.

תערוכה מומלצת בארץ: התערוכה "חדר מגורים" של מאיה ז"ק, שהתקיימה בגלריית אלון שגב ב-2010.

דברים שרואים משם: במקרה של נכדו האמן של ראובן רובין, אין ספק שמדובר בשחרור מצל המעיב על הקריירה שלו. "אני גאה בזה שאני הנכד של סבא שלי", אומר רובין, "אבל בארץ אני קשור לזה. בניו יורק ובלונדון זה פשוט לא מעניין אף אחד. שם נותנים לך להיות אתה עצמך, לא בודקים לך בציציות".  

מרים כבסה, ניו יורק



 בשנה החולפת: לצבוע קנבס עצום מימדים במשך שעה ארוכה. למחוק הכל. לצבוע שוב. להוסיף עוד ועוד שכבות צבע. למחוק שוב. לצייר. למחוק. לצייר. למחוק. כך נראות עבודות המיצג של מרים כבסה, אותן הציגה השנה במשך שעות ארוכות בתערוכות ב-New Museum בניו-יורק ובגלריית ג'ולי מ. לאמנות בת-זמננו בטורונוטו.

בשנה הבאה: אמנם התכנון עדיין בשלביו הראשונים, אבל גלגלי המחשבה שמסתובבים בראשה של כבסה מניעים חזון המשלב את אמנות המיצג עם מחול מקצועי. "אני רוצה לעבוד בשיתוף עם כוריאוגרף ולגייס רקדנים לתוך העבודה שלי", אומרת כבסה, שכבר נמצאת במגעים עם מספר קבוצות מחול. "הרעיון הוא ליצור משהו יותר מורכב ומפואר. ללמד את הרקדנים את השפה הציורית שלי". בנוסף היא מתכננת תערוכת ציור בגלריית סקוט ווייט בסן-דייגו, מנהלת מגעים עם מספר גלריות בניו יורק ומקווה גם לתכנן תערוכה בארץ. "זו שנה מאוד מאוד עמוסה בשבילי", היא מעידה.

תערוכה מומלצת בחו"ל: כבסה בוחרת לפרגן לקולגה, אמנית המיצג מרינה אברמוביץ', וגם ל"השעון" - עבודת הווידיאו בת 24 השעות של כריסטיאן מרקליי, שהוצגה הקיץ בביאנלה בוונציה וגם במוזיאון ישראל. "הקולאז' הזה של זמן בזמן-אמת – זו עבודה מהממת", היא מחמיאה.

תערוכה מומלצת בארץ: "לאגף החדש של מוזיאון תל אביב יש אוסף מאוד יפה ומרגש של אמנות ישראלית - למרות שאני לא תלויה שם", היא מוסיפה בקריצה. "אפשר לראות שם את השפה של המקום. לראות תערוכות היסטוריות זה כמו לעלעל באלבום משפחתי, זה מרגש באופן נוסטלגי. חלק מהאמנים שם מורים שלי ואת רוב האמנים אני מכירה באופן אישי, כך שאני מרגישה מאוד קרובה שם".

דברים שרואים משם: "הקהל הישראלי מאוד חם וחם-מזג", אומרת כבסה. "יש משהו מאוד חי ומחובר באנשים בישראל. הניו-יורקרים נורא דומים לישראלים בעיניי במעשיוּת שלהם, בחום שלהם, בקשר המיידי. יש להם קודים התנהגותיים מנומסים יותר, אבל יש גם יופי בישירוּת. אני לא עסוקה בהשוואות. בשבילי ניו יורק זה הבית שלי. אני גרה שם כבר 12 שנה, ובתל-אביב חייתי לא יותר מ-11. אלה שני מקומות שחייתי בהם ושבהם אני מנהלת את הקריירה שלי".   

אלינור קרוצ'י, ניו יורק

בשנה החולפת: במקביל לשפע של עבודה מסחרית - צילומים למגזינים (ה"ניו-יורק טיימס" ביניהם) ועבודה כמרצה לתואר שני בביה"ס לאמנות חזותית בניו-יורק, הספיקה אלינור קרוצ'י לערוך שלוש תערוכות יחיד, כל אחת ביבשת אחרת – בגלריית סשה וולף בניו-יורק, בגלריית טבי בנווה צדק ורטרוספקטיבה קטנה במוזיאון
הצילום באנטוורפן. "אני רק בת ארבעים, בשביל אמן זה גיל צעיר", היא אומרת.

צילום: אלינור קרוצ'י
בשנה הבאה: התערוכות השנה היו טעימה ראשונה מהפרויקט הגדול ביותר של קרוצ'י, עליו היא עובדת בשנים האחרונות. התערוכה בסשה וולף הייתה פרק ראשון מספר הצילום שאמור לצאת בעוד כשלוש שנים ויתעד את ההיריון של קרוצ'י, לידת התאומים (בן ובת, בני שבע נכון לרגע זה) ואת העשור הראשון לחייהם. "אני רוצה לדבר על הילדוּת שלהם, ולסיים את הפרויקט כשהם יסיימו את השלב הראשון של החיים המוקדמים", היא אומרת.

תערוכה מומלצת בחו"ל: התערוכה New Photography 2011 במוזיאון MoMA בניו יורק. "בשנים האחרונות התערוכה הזו הפכה להיות יותר ויותר קונספטואלית למרבה הצער, אבל דווקא השנה יש צלמים של ממש, וזה מאוד מעניין לראות מה הם עושים".

תערוכה מומלצת בארץ: התרשמותה של קרוצ'י שמורה למוזיאון ישראל בירושלים. "זה אחד המוזיאונים הכי יפים שראיתי", היא אומרת.

דברים שרואים משם: "טעם האמנות בארץ הוא באופן מפתיע יותר קר", מאבחנת קרוצ'י. "העבודות שמודגשות יותר בשנים האחרונות הן יותר קונספטואליות ופחות רגשיות. אפשר לראות יותר עבודות שהעיקר שלהן הוא הרעיון".  

תום פניני, ניו יורק

בשנה החולפת: כבר שמונה חודשים שתום פניני עסוק בעבודה על סרט חדש, שמצולם בחברת רכבות בקונטיקט. הסרט מצולם בשיטת סטריאוסקופ (שכבות של תמונה היוצרות אשליה של תלת-מימד) שרווח בתחילת המאה הקודמת, ומצולם ארבע פעמים באופן זהה, בכל פעם בעונה אחרת, באופן שייצור חילופי עונות על רקע ההתרחשות המרכזית.

בשנה הבאה: צילומי הסרט צפויים להסתיים בתחילת השנה, ובאפריל יציג אותו פניני במוזיאון הצילום בפריז. עד אז יש להניח שהוא יהיה עסוק בפרויקט הטרי ביותר שלו – ההריון של אשתו, המצוי נכון לעתה בחודש השישי. "אני מקווה לסיים את הסרט לפני הלידה", הוא אומר. "נראה לי שהיא בדיוק נופלת על תקופה של הרבה עבודה".

תערוכה מומלצת בחו"ל: הרטרוספקטיבה של מאוריציו קטלאן בגוגנהיים בניו יורק, שבמקום להציג את העבודות על קירות המוזיאון, בחרו לתלות אותן – ציורים ופסלים כאחד – מן התקרה, במעין מובייל מפלצתי ומוזר. "זאת תערוכה חכמה, מרגשת, מצחיקה, וכל כך מתאימה לדרך שבה קטלאן חושב ועובד", אומר פניני. "היא בעצם מתחמקת מהדרך הרגילה והכרונולוגית שבה רטרוספקטיבה מתמקדת בעבודות".

תערוכה מומלצת בארץ: יואב אפרתי בגלריה ברבור בירושלים. "יצא לי גם לראות את הימים האחרונים של התערוכה שלו במוזיאון תל אביב", אומר פניני וחושף את עצמו כמעריץ. "בדירה שלי בניו יורק תלוי אחד ההדפסים שלו".

דברים שרואים משם: "הקהל התל אביב קצת יותר חם ומוכַּר. אני מאוד מתגעגע לשיח בארץ, לחברים ולאמנים בארץ".   

פורסם בעכבר העיר אונליין,  18.12.2011

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה