ביקורת תערוכה: "inSALAAM inSHALLOM" בבית העיר בת"א

בית העיר, בניין העירייה הישן בתל אביב, שנודע בעיקר כמוזיאון היסטורי של העיר העברית הראשונה, ממציא את עצמו מחדש כ"מרכז מוזיאלי לתרבות אורבנית" ופותח שנה של אופנה אמנותית ואמנות אופנתית, תחת הכותרת "?F". במהלך 13 החודשים הקרובים יארח בית העיר 11 פרוייקטים ממדינות שונות בחו"ל של מעצבי אופנה ואמנים.
צילום: אילה בלופולסקי

כל פרוייקט כזה, שנוצר במיוחד עבור בית העיר, יהווה בכל פעם גולת כותרת של תערוכה אשר תיגע בתחום התוכן ובשפת העיצוב של הפרוייקט המרכזי, ותורכב על ידי אמנים מהארץ ומחו"ל. לדברי איילת ביתן שלונסקי, האוצרת הראשית והמנהלת של מתחם ביאליק בתל אביב, בית העיר "פועל בין אמנות לחיים. ומה כמו אופנה נמצא בדיוק במקום שבין אמנות לחיים?".

"רצינו ליצור חשיפה רחבה של התרבות המקומית והבינלאומית", מבהירה ביתן שלונסקי, "לדבר על האופנה כתרבות, האופנה כזהות, האופנה כאמנות". מעצבת האופנה קלודט זורע, אשר בכובעה השני משמשת גם כמרצה בבצלאל, נבחרה לתפקיד המנהלת האמנותית של "?F". "חיפשתי את הפנינות בכל מדינה שיוצרות בשקט וברעש, בקלות ובקושי", היא אומרת. "בחרתי מעצבים שמאמינים במה שהם עושים, שיכולים אפילו לתקן את מצבם הכלכלי." ואכן, למרות גודלו והיקפו של הפרוייקט, לא תמצאו בו מותגים עולמיים כדוגמת דולצ'ה וגבאנה או ויוויאן ווסטווד - זאת על מנת לעודד את היוצרים הצעירים המתקשים להתפרנסם מאמנותם (כן, כן - גם בחו"ל).

"כל האמנים שבחרנו להציג כאן, הבנילאומיים והישראליים, הם אמנים שיכולים להגיד 'מסחר זה לא בגבולות שלנו, זה לא מעניין אותנו'", אומרת ביתן שלונסקי. "נכון שתמיד אפנה איכשהו מתחברת גם למסחר - תלוי מי מתעסק בזה. אבל מה שמעניין אותנו זה נקודת הממשק החזקה בין עיצוב אופנה לאמנות. מה שמעניין אותנו זה לפתוח את הגבולות שמקובלים עד היום כחוצצים בין אופנה לאמנות, לחבר אותם ובאמת לדבר עם אותם מעצבים שהם בדרך כלל פורצי דרך, כי הם-הם אמנים. הם-הם המקומות המכוננים שבעצם יוצרים דבר שאחרי זה אחרים מחקים והופכים למסחר".

בין השמות שיעצבו את חללי בית העיר בשנה הקרובה תוכלו למצוא את דניאל פאלילו, מעצב אופנה פיני המשתמש בגזרות רחבות על מנת ליצור שילוב חתרני בין אלמנטים של תרבות הפופ למוטיבים של סצינת המוסיקה הגותית; אנדריאה ת'אווס, מעצבת תיקים ונעליים ברזילאית, היוצרת פריטים שמתכתבים עם אדריכלות מודרנית; Boudicca של זואי ברוץ' האנגלייה, ועוד רבים.

"בחרנו מעצבים ואמנים שמשלבים הרבה דיסציפלינות בו זמנית", מבהירה זורע. "אהבתי לחפש ולבחור מעצבים שמסתכנים, שהולכים לכיוונים שלא ברורים מאליהם - בחיפוש הצורני, בנטייה ללכת לקצוות בקנה המידה, בצבעוניות... כל זה מבטא מבחינתי את חווייתם את המציאות, ואהבתי לראות דרך היצירות שלהם קריאה חדשה ומאוד עכשווית שלה".

אלמנט בלתי-מבוטל של הפרוייקט הם המפגשים וכיתות האמן שייערכו המעצבים האורחים לתלמידי מצטיינים של בתי הספר לעיצוב בארץ (לא רק בצלאל). " אנחנו מאוד מקווים שהמפגשים הבלתי-אמצעיים האלה יסללו להם דרך בעתיד", אומרת ביתן שלונסקי. "כל מעצב שיגיע יודע שהוא בא לעבוד קשה, הוא לא בא לבלות".

צילום: אילה בלופולסקי
את יריית הפתיחה של השנה נותנת התערוכה inSALAAM inSHALLOM, בליבה עומדת קולקציית האופנה של שלישיית היוצרים הניו-יורקית threeASFOUR. עדי גיל (ילידת הארץ), גבי עספור (פלסטיני יליד ביירות) ואנג'לה דונהאוזר (ילידת טאדג'יקיסטן שגדלה בגרמניה) הציגו, בערב הפתיחה שנערך ביום ראשון (27.11), קולקציה המשלבת אסתטיקה יהודית וערבית לקו קוהרנטי המוצא את שורשיו בטליתות ובכאפיות, והמשלב חמסות ומגיני דוד ליצירת מראות שהם בו-בזמן מזרחיים ומודרניים. מראה המזכיר בגד חסידי הוצג לצד רעלה, שמלה המשלבת מסכה של נערת הרמון מצאה את מקומה לצד חליפה - כאשר המוטיב שמאחד את פריטי הלבוש בינם ולבין עצמם ובינם לבין החלל הוא ההדפס הייחודי של הבד, שכיסה גם את קירות ורצפת בית העיר.

התערוכה המלווה את הקולקצייה מגוונת, אך המיצג המושך ביותר שלה הוא תוצר הלואי המופלא Headpieces for peace של ג'סיקה סופיה מיטרני. משאריות הבד של threeASFOUR יצרה מיטרני סדרה של כובעים וכיסויי ראש, המתכתבים עם הציוויים הדתיים של היהדות והאיסלאם, וכן עם מלבושיהן של הנזירות הנוצריות. "שיער שלי תמיד היה חלק מהזהות שלי", אומרת מיטרני, "אז רציתי ליצור משהו עם חוש הומור שיתקשר לזה. שיער בעיניי הוא כלי חתרני. הדבר הראשון שעשו ההיפים בשנות ה-60 כדי להביע את המרד שלהם היה לגדל שיער".

מול מיצג הכובעים תוכלו לראות את הסרטון שנוצר בעקבות הכובעים, המציג ארגון לא היררכי (דמיוני) של נשים המטיילות ברחבי העולם על אופניים לצלילי Bicycle Race של להקת קווין ומקדמות את אידיאולוגיית ה"שונוּת". בין הדמויות המשונות תמצאו, בין היתר, את השֶמית הקירחת שסבלה כל חייה ואת הדיילת הגלקטית, שבחרה בתחום על מנת לפתור את דילמת "מה ללבוש?" הנצחית. הנשים בסרטון, כמו בובות התצוגה של הקולקציה, עוטות על פניהם את אותו בד מודפס, ומתמזגות עם הכובעים ועם הרקע. "רציתי ליצור נשים בלי פנים", אומרת מיטרני. "תמיד כשהמצב הפוליטי בעולם הופך להיות קשה, זכויות הנשים מדוכאות יותר".

פורסם בעכבר העיר אונליין, 29.11.2011

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה