הייתי במסיבה מעולה במועדון ה-MESSI בסוף השבוע הזה. האווירה הייתה אורבנית אפלולית, והמוסיקה
הייתה בהתאם. בין היתר, היא כללה גרסאות כיסוי הזויות במיוחד לדפש מוד ולרולינג סטונס. בקהל הסתובבו אנשים עם מגשים של סוכריות גומי ודוגמניות של ציור גוף, כמעט עירומות לחלוטין. ביליתי חלק ניכר מהזמן בלעמוד ולפטפט עם האנשים, לצלילי מוסיקה טובה, עם סוכריה ביד האחת וכוס שמפניה ורודה (מאוד!) ביד האחרת. (טוב, אני משקרת – אני לא אוכלת סוכריות גומי, ואני לא שותה בתפקיד. אבל יכולתי לעשות את זה אילו רציתי).
האמת היא, שכל-כך נהניתי שלקח לי די הרבה זמן להיזכר מה המטרה הראשונית שבגללה הגעתי ל-MESSI. עברה לפחות חצי שעה, אבל בשלב מסוים נזכרתי שהבחורה הנחמדה שאיתה אני מפטפטת היא בעצם מעצבת, ושהמסיבה היא בעצם "הפלסטיק 6" – שוק של 55 מעצבים צעירים ושאפתנים, שמתפרש על שלוש הקומות של המועדון. זה היה הרגע שבו נפרדתי יפה מהבחורה והלכתי לראות מה מציעים הדוכנים, וכמובן, מה יוכל להצטרף בסוף הערב למלתחה שלי.
כשאמרו לי "שוק של מעצבים צעירים", ציפיתי שהמחירים יהיו, לפחות במידה כלשהי, תואמים את האירוע. במקרה כזה, צריך לקחת בחשבון את צעירותם של המעצבים, שלמרות המקוריות שלהם נוטים להכין מוצרים לא באיכות הכי גבוהה (בלשון המעטה). ובכן, המחירים בהחלט תאמו את האירוע: היה מדובר במחירים של מסיבה לכל דבר. יודעים איך כשאתם רואים את מחירי האלכוהול במועדון מתחשק לכם לקפוץ לַסוּפר ליד ולקנות בקבוק בירה משלכם? הדבר הראשון שהתחשק לי לעשות אחרי שראיתי את המחירים ב"פלסטיק" זה ללכת לנחלת בנימין, לקנות חומרים ולהכין את אותם הדברים בעצמי.
שמלות כותנה אפורות מכל בחינה במחירים שנעו סביב 300 השקלים, כובעים וצווארונים סרוגים מחוט סינטטי עבה פשוט במאה שקלים (בהנחה!), תכשיטים שעשויים מהשטויות הקטנות שממלאות לכם את המגירה ב-120 שקלים, תיקים מכותנה דקיקה שנעו בין 250 ל-450 שקלים, ועוד.
מיותר לציין ששופינג לא יצא לי מזה. וחבל. כי הרבה רעיונות שם היו ממש מגניבים, ואילו המחירים היו תואמים את האיכות ואת מידת העבודה שהושקעה (ובכמה מקרים, נראה היה שרמת ההשקעה לא עלתה על זו של שיעור מלאכה בבית הספר), הייתי מעשירה את הארון שלי ואת קופסת התכשיטים שלי בכמה וכמה מציאוֹת שלי עצמי אין את הזמן להשקיע בהכנתן.
נקווה שבמסיבת הפלסטיק הבאה משהו יזוז – או המחירים, או האיכות. אותי, בינתיים, חפשו בנחלת בנימין.
פורסם במגזין המקוון "Bamoda", ב-28.12.2008
 | ||||||
| ||||||
האמת היא, שכל-כך נהניתי שלקח לי די הרבה זמן להיזכר מה המטרה הראשונית שבגללה הגעתי ל-MESSI. עברה לפחות חצי שעה, אבל בשלב מסוים נזכרתי שהבחורה הנחמדה שאיתה אני מפטפטת היא בעצם מעצבת, ושהמסיבה היא בעצם "הפלסטיק 6" – שוק של 55 מעצבים צעירים ושאפתנים, שמתפרש על שלוש הקומות של המועדון. זה היה הרגע שבו נפרדתי יפה מהבחורה והלכתי לראות מה מציעים הדוכנים, וכמובן, מה יוכל להצטרף בסוף הערב למלתחה שלי.
כשאמרו לי "שוק של מעצבים צעירים", ציפיתי שהמחירים יהיו, לפחות במידה כלשהי, תואמים את האירוע. במקרה כזה, צריך לקחת בחשבון את צעירותם של המעצבים, שלמרות המקוריות שלהם נוטים להכין מוצרים לא באיכות הכי גבוהה (בלשון המעטה). ובכן, המחירים בהחלט תאמו את האירוע: היה מדובר במחירים של מסיבה לכל דבר. יודעים איך כשאתם רואים את מחירי האלכוהול במועדון מתחשק לכם לקפוץ לַסוּפר ליד ולקנות בקבוק בירה משלכם? הדבר הראשון שהתחשק לי לעשות אחרי שראיתי את המחירים ב"פלסטיק" זה ללכת לנחלת בנימין, לקנות חומרים ולהכין את אותם הדברים בעצמי.
שמלות כותנה אפורות מכל בחינה במחירים שנעו סביב 300 השקלים, כובעים וצווארונים סרוגים מחוט סינטטי עבה פשוט במאה שקלים (בהנחה!), תכשיטים שעשויים מהשטויות הקטנות שממלאות לכם את המגירה ב-120 שקלים, תיקים מכותנה דקיקה שנעו בין 250 ל-450 שקלים, ועוד.
מיותר לציין ששופינג לא יצא לי מזה. וחבל. כי הרבה רעיונות שם היו ממש מגניבים, ואילו המחירים היו תואמים את האיכות ואת מידת העבודה שהושקעה (ובכמה מקרים, נראה היה שרמת ההשקעה לא עלתה על זו של שיעור מלאכה בבית הספר), הייתי מעשירה את הארון שלי ואת קופסת התכשיטים שלי בכמה וכמה מציאוֹת שלי עצמי אין את הזמן להשקיע בהכנתן.
נקווה שבמסיבת הפלסטיק הבאה משהו יזוז – או המחירים, או האיכות. אותי, בינתיים, חפשו בנחלת בנימין.
פורסם במגזין המקוון "Bamoda", ב-28.12.2008
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה