טור דעה: אוניברסיטה דתית - יש חיה כזו?

ב-17 במאי [2005] התקיים באוניברסיטה כנס בינלאומי תחת הכותרת "ייעודה של אוניברסיטה דתית". היה… איך להגיד את זה יפה? חסר פואנטה. ישבו להם אנשים מכובדים, דוקטורים ופרופסורים, מהארץ ומחו"ל, ודנו בשאלה מהי אוניברסיטה דתית והאם יש לה זכות קיום. ודנו. ודנו שוב. ואז דנו עוד קצת. ואז הייתי צריכה ללכת לכנס אחר, שניסה למצוא שימושים לתואר הבלתי שימושי בעליל במדעי המדינה שאני עושה, אבל אני מנחשת שהם דנו בזה גם אז. 

מאחר שאיש לא הצליח להגדיר בדיוק מהי אוניברסיטה דתית, לא אלאה אתכם בהתפלספויות על האוניברסיטה כמוסד המחויב לחופש מדעי ועל העובדה שחופש מדעי מעולם לא עמד בראש מעייניה של הדת. אולם נצא מנקודת ההנחה שבר אילן היא אכן כזו (מה שזה לא אומר). 
פרופסור יוסף ישורון (לא לבלבל עם יואל ישורון), רקטור האוניברסיטה, סיפר על מכתב שקיבל מפרופסור מחו"ל שביקר בקמפוסנו הקט, ובו קובל זה האחרון על מראן של בנות ישראל המסתובבות ברחבי הקמפוס בבגדים אשר אינם עולים בקנה אחד עם רוח ההלכה. "בצורתה הנוכחית", כותב המבקר, "בר אילן פשוט איננה נחוצה. חזונם ותקוותם של מייסדיה נבגדו". נשאלת השאלה – לו רציתם כי רק בנות ישראל צנועות וחסודות תהיינה בקמפוסכם, מדוע הכנסתם אותנו, את הסטודנטים – ובעיקר הסטודנטיות - החילונים אליה? תשובתו של פרופסור ישורון הייתה מכתב המפרט את הישגיהם האקדמיים, המדעיים והמקצועיים של בוגרי האוניברסיטה. 
בר אילן בחרה להיות אוניברסיטה. לא ישיבה, לא אולפנא – אוניברסיטה. בשנים הראשונות אולי ניתן היה לסנן את החילונים מבין הסטודנטים ואנשי הסגל באופן חופשי, אולם ב-1958 נכנס לתוקף חוק המועצה להשכלה גבוהה האוסר על אפליית דת, גזע ומין באוניברסיטאות. בר אילן הייתה 3 שנים אל תוך קיומה. לו רצו לשנות את סוג המוסד, בטוחני כי היו יכולים לעשות זאת אז. אולם האוניברסיטה נותרה אוניברסיטה, ומספר הסטודנטים החילונים בה לא רק נותר עומד בעינו – הוא הלך וצמח. צמח כה, עד כי כיום קיים בבר אילן אחוז שווה של סטודנטים דתיים וחילונים. מה עושים עם צרה זו? גם לזאת נמצא פתרון. וודאי לא ידעתם כי כאשר אתם, שלמדתם בעירוני א', באורט, או בגימנסיה הרצליה, מגישים את תעודת הבגרות המצוינת שלכם ואת ציוני הפסיכומטרי מרקיעי השחקים יחד עם סטודנטים עם ממוצע זהה המגיעים מישיבה תיכונית, מאולפנא או סתם מתיכון דתי, הסיכויים אינם כה דמוקרטיים. וודאי לא ידעתם כי לתוך שיקולי הקבלה נכנסות גם נקודות זכות על עצם הוצאת תעודת הבגרות במוסד דתי. לא בדקתי את הדבר לעומק, אך לא אופתע לגלות אם הצמיחה במספר הסטודנטים החילונים באוניברסיטה באה בד בבד עם צמיחת התופעה של יציאה בשאלה של בוגרי ישיבות ואולפנות. איך שלא יהיה, הסטודנטים החילונים כאן. 
אז נכון, נדרשנו לאישורו של רב הקמפוס לכל אירוע, הופעה ומסיבה. נכון, המחשבים סגורים בשבת. נכון, בצומות אין מבחנים (תודה. באמת.). אבל מה באמת עשיתם כדי לייחד את האוניברסיטה עד כדי כך? שלחתם אותנו לשבעה קורסים ביהדות, מתוך נקודת הנחה שלסטודנטים החילונים אין יד ורגל בנושא, קורסים אותם חלק גדול מהסטודנטים לומדים רק על מנת למלא מכסה, ודרשתם מאיתנו עבורם חולצות צנועות וכיפות שאנו ממילא מסירים לאחר השיעור. אגב, מדוע אין הסטודנטים הבאים מישיבות ומאולפנות מחויבים בתוספת קורסים כלליים, על פי אותו עקרון? אין ספק שהדבר חסר להם. אם מטרת האוניברסיטה היא מצוינות והקניית ידע וכלים לחיים, מדוע אין היא דואגת לאלה מקרב הסטודנטים הבאים ממסגרות סגורות בהן הלימודים הכלליים מצומצמים ו/או נלמדים ברמה נמוכה? 
בר אילן לא יכולה להוסיף ולהתקיים במבנה הנוכחי שלה, ודאי וודאי שהיא לא יכולה להתקיים כך ללא קונפליקטים. לא בגלל חצאיות קצרות או גופיות. אלא בגלל שהיא עצמה לא יודעת מה היא. אז רבותיי המתדיינים – כדאי שתחליטו מה אתם עושים הלאה. או שתהפכו למדרשה/ישיבה לכל דבר, או שתהיו אוניברסיטה חופשית לכל דבר, כדוגמת אוניברסיטת תל אביב או האוניברסיטה העברית. תודיעו לנו כשתהיו סגורים על עצמכם – אנחנו נהייה ממש כאן.

פורסם ב"ידיעות ביס", עיתון הסטודנטים של אוניברסיטת בר אילן, 2005.                                      

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה