ראיון: לירון זהבי, רגע לפני הכניסה לבית "האח הגדול"

הכירו את לירון זהבי, בת 32 מחולון. דוגמנית לשעבר בסוכנות "לוק", כיום עוזרת אישית של עורך דין שעוסק בתחום הנדל"ן, גרושה ואם חד-הורית לילדה בת שמונה. רגע אחרי שנשלפה מחיי היום יום שלה, ורגע לפני כניסתה לבית "האח הגדול", פגשתי אותה לשיחת היכרות.

"עברתי תשע שנים מאוד מיוחדות", היא מספרת. "אבא שלי נפטר, התחתנתי, ילדתי, התגרשתי – ובמהלך כל תשע השנים בניתי לעצמי ארבע חומות. אין יוצא ואין נכנס. בניתי לעצמי קוביה, עם שגרה, עם חיים מאוד קפדניים. בעצם, כמו רובוט. אני חיה על אוטומט". נראה שזו הסיבה בגללה בחרה זהבי להכניס את כל המדינה לחיים הפרטיים שלה וללכת  אל הלא-נודע בפריים-טיים, יחד עם עוד מספר אסור לפרסום של דיירים חדשים -  ניסיון למוטט מעט את חומות השגרה, ולצאת מעט מתוך אזור נוחות הנמדד במטרים מרובעים. זהבי הופכת להיות דיירת מן המניין בולנטיינ'ס דיי, אבל מסתמן שנכון לרגע זה היא לא בחיפוש אחר זוגיות, קל וחומר שלא בבית "האח הגדול". "למצוא אהבה זה תכנית נפרדת", היא מסבירה, "אליה אני אלך אחר כך, אם אני אחליט שאני מחפשת".

אז מה את יודעת על העונה עד כה?
 "לא הרבה", צוחקת זהבי אחרי שתיקה ארוכה. בטלוויזיה אין לה זמן לצפות, וגם הדיירים שממתינים לה בווילה לא מדאיגים אותה במיוחד. "בגלל שלא צפיתי אין לי שנאה לאף אחד, ואין לי אמפתיה לאף אחד. אני נקיה מכל תחושה או רגש כלשהו", היא מסבירה. "רק ראיתי שהם טועמים מהסירים עם הכף ומחזירים אותה מהפה שלהם לסיר."

באזני אדם אחר הדבר עשוי להישמע קטנוני, אבל זהבי מעידה על עצמה כמי שנושא זה טורד את מנוחתה באופן אקטיבי. "יש לי המון קבעונות, כמו סדר וניקיון", היא מודה. "דברים שאני לא יכולה להתמודד איתם. כל מיני הפרעות." לשאלה כיצד תתמודדד עם מצבים כמו סיר הלחץ שלעיל היא עונה בחדות:  "אני לא. ואם אני לא אוֹכל, אף אחד לא יאכל. הסיר יישפך לפח", היא אומרת בטון מבודח-למחצה – אך למחצה בלבד. "או שאני אוכל קורנפלקס עם חלב כל היום, זו גם אופציה".

את מוכנה לחבורת אנשים שהם--
"לא הכי סטריליים? כן, זה החלק ששמתי לב אליו", היא צוחקת. "אפילו הבת שלי אמרה 'אמא, הבית מזעזע! את ממש חייבת להגיע לשם ולנקות אותו'. אמרתי לה – 'חמודה, אנחנו נתקשר למנקה שלנו, היא תבוא תטפל בכל'. אני לא הולכת לנקות. אני בחופש."

על בתה, שחוגגת היום (רביעי) יום הולדת ראשון בלי אמא, זהבי מגוננת, והמבט שלה כבה כשאני שואלת על התאריך. "אנחנו חגגנו ביום שישי. אני אקום ביום רביעי בבוקר במקום אחר, ונראה מה יהיה." עם זאת, העיניים שלה חוזרות לחיים ברגע שואלת מה אומרת הבת על כניסתה לתכנית. "'אמא שלי תהיה מפורסמת!!'", צוחקת זהבי בקול, ומספרת שהבת מראה לכולם תמונות שלה מימי הדוגמנות. עם זאת, היא ממהרת להדגיש שהילדה לא צופה בתכנית בדרך כלל. " אצלי היא לא ראתה את זה. אני מאוד שומרת עליה. אבל עכשיו אין מה לעשות, היא תראה את זה. תראה את אמא שלה. אבא שלה הזמין את הערוץ, ביקשתי ממנו רק שישים את זה על "השתק". מה שבטוח, בטוח. אמרתי לו  - 'רק כשתראה אותי מדברת תגביר'. אבל גם, לא תמיד. לא כל מה שאני אגיד היא צריכה לשמוע".

יש בך פחד שהיא תראה בתכנית משהו שיהרוס לה את הדימוי של אמא?
 "לא. אני מי שאני, גם לידה. אנחנו מדברים פתוח על הכל. בארוחות שישי יש שיחות על סקס, נגיד, סך הכל אנחנו יושבים כל המשפחה. היא כבר יודעת הכל, לצורך העניין – מאיפה היא יצאה, איך היא נכנסה... אנחנו מכוסים בנושא הזה. ואני לא אעשה שום דבר שיביך לא אותי, לפני הכל, ובטח לא את הבת שלי. ומי שאני זה לא בנאדם שמביך את הסביבה שלו."

דווקא השאלה מה בה יתפוס את הקהל, מוציאה מזהבי את הצד האקטיבסטי – או אולי את ההיפך ממנו. "אולי עוד גרושות יכולות לקחת דוגמה שאפשר גם אחרת, במקום לשבת ולהתבכיין ולחתום אבטלה", היא אומרת, ומודה שכעסה על מחאת צדק חברתי. "כשהמנקה שלי לא יכלה לעבוד חיפשתי מנקה אחרת. באה מישהי, אמא לחמישה ילדים, ואמרה לי שקשה לה לעבוד. אמרתי לה – 'כפרה עלייך, יש אנשים שלא צריכים לעבוד, שיהיה לך לבריאות'. אני, בתור אם חד-הורית, יודעת שאני אעשה הכל, גם אנקה בתי שימוש אם לא תהיה אופציה, בשביל לממן את הבת שלי ובשביל לא ליפול לתוך האומללות והמסכנות הזו. והרבה אנשים לא עושים את זה, וזה מעצבן אותי. אני לא יצאתי להפגין ברחובות, ואני גם לא אצא. רוב אלה שיצאו, לצורך העניין, אלה ילדי העשירים; לא אנשים כמוני, שבאמת זקוקים לעזרה. בתור גרושה המדינה לא נותנת שום דבר, ואני אומרת רק דבר אחד – שלא יתנו לי, אבל שגם לא ייקחו ממני."

את מביאה לבית משהו מן הגישה של משרד עריכת דין?
 "את הפוליטיקלי קורקט."

לא יוציאו את זה ממך?

"יש מצב סביר שכן", היא מודה בקול צחוק גדול. "תלוי כמה ידחקו בי."

לפני שאני עוזבת את זהבי לרגעי השקט המעטים שנותרו לה, לבדה עם כוס קפה, אני מנסה בכל זאת לדלות ממנה מעט מחשבות על דרי המצלמות. כשאני שואלת על ערן טרטקובסקי וסער סקלי אני מוצאת את עצמי מקדימה הסברים.
"אה, ערן ימני וסער שמאלני? אפילו לא ידעתי. טוב. שיריבו מכות, שיהרגו את אחד את השני. אני לא שם ולא שם. אני לא מתערבת. לא בפוליטיקה עסקינן. בשביל זה יש גברים. אני אישה, יצאו לי קמטים", היא מתבדחת.

מסר לאומה?

לא. אין לי מסרים. אני נטולה.

פורסם בעכבר העיר אונליין, 15.02.2012

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה