המלצה: "עולם גדול מופלא" - מסביב לעולם ב-250 יום

לאחר חמש שנים של הפקה, שכללו 250 ימי צילום במאתיים אתרים בעשרים ושש ארצות שונות והעסיקו ארבעים צוותי מומחים, הביאו לעולם הבמאים אליסטייר פות'רגיל ומארק לינפילד - את העולם.

במרכזו של "עולם גדול מופלא" מבית BBC, סרט היקר ביותר של השנים אחרונות, נמצא סיפורו של כוכב-לכת העומד על סף השמדה עצמית באמצעות חימום. דרך סיפורי המסע של שלוש משפחות חד-הוריות של שלושה מן הזנים הגדולים והחזקים ביותר על פני הכדור, מביאים היוצרים את תוצאותיה של ההתחממות הגלובלית: דובת קוטב ושלושת גוריה הגוועים ברעב, בעוד עונת הציד באנטרקטיקה, המוגבלת ממילא, הולכת ומתקצרת; פילה אפריקאית ופילון הנאלצים לחלוק את מי השתייה הנדירים של מדבר הקאלאהארי עם להק אריות רעב; ונקבת לווייתן גבנון המנסה להגן על תינוקה בניסיונם לחצות את 6,000 הק"מ שבין קו המשווה לאנטרקטיקה.
הבמאי אליסטייר פות'רגיל מעיד: "עבדתי על כמה פרויקטים מאסיביים למדי בימי חיי, אך הם מתגמדים לעומת "עולם גדול מופלא" והיקפו. כל צילום היווה אתגר לוגיסטי עצום. גישה לאתרים הושגה לאחר שנים של משא ומתן. אולם הניסיון, הידע הלוגיסטי והמוניטין שלנו אפשרו לנו להיכנס ולהביא צילומים כה מופלאים – דבר כזה לא ניתן לרכוש בכסף."
למרות זאת, המכשור בו הושגו הצילומים שלא יסולאו בפז וודאי שווה מחיר שהס מלנקוב בו. אנשי הצוות הביאו את מיטב המכשור שהיה ל-BBC להציע, כאשר החידוש המפתיע ביותר היה ה-cineflex heligimbal – מצלמת מסוק בעלת רדיוס של 360 מעלות וטווח צילום של חצי קילומטר, המצוידת במערכת גירוסקופים מיוחדת למניעת רעידות המבטיחה צילומים יציבים כסלע. כשהיא מופעלת באמצעות ג'ויסטיק מתוך המסוק אליו היא מחוברת, תפסה המצלמה צילומים נדירים במיוחד של חיות בסביבתן הטבעית, ללא הפרעות. אולם מצלמת הפלא הקטנה, אותה תיאר המפיק ג'וני קילינג כ"R2D2 מ'מלחמת הכוכבים', רק הפוך", הייתה רחוקה מלפתור את כל הבעיות הלוגיסטיות בהן היו כרוכים הצילומים – ואלה היו רבות.

בכפור
למרות יופייה המרהיב, אנטארקטיקה בפירוש איננה סט צילומים נוח: הן הצוות והן המצלמות המשוכללות קפאו. הפתרון המקורי שנמצא לבעיית המצלמה היה "מעיל דוב קוטב" שהולבש על המכשור על מנת לשמור על חומו. שיטה נוספת שהועלתה הייתה קבירת המצלמות בשלג, על מנת להגן עליהן מפני הרוח המקפיאה. אנשי הצוות, לעומת זאת, התגלו כקשים יותר לתמרון: "צלמים הם אנשים מאוד ממוקדים,", מספר ג'ייסון סי. רוברטס, מומחה ללוגיסטיקה בקוטב, "וכאשר הם מצלמים הם נותרים שתולים במקומם כשעינם דבוקה לעדשה."

במדבר
החלק הקשה ביותר בצילומי הקאלאהארי היו הצילומים של הפילים והאריות השותים אלו לצד אלו. מאחר והצילומים נערכו בלילה, האפשרות היחידה שעמדה בפני הצוות, אשר סירב בכל תוקף להפריע להתנהגותם הטבעית (עד כמה שניתן לקרוא למצב זה "טבעי") של בעלי החיים, היה צילום באינפרא-אדום.
"איש מלבד הצלמת לא היה מסוגל לראות דבר", מספר פות'רגיל. "יכולת לראות הכל על המסך בגלל האינפרא-אדום, אך יש לזכור כי בני האדם – והפילים והאריות – האמינו כי הם נמצאים בחשיכה מוחלטת."

מתחת לפני הים
צילומי הלווייתנים, ללא ספק, היו הצילומים הזהירים ביותר. הגור הצעיר התגלה כשובב, ופיתח תחביב של הצלפת זנבו על פני המים. למרות שהדבר לא נעשה מתוך תוקפנות, אין ספק כי זנב של לווייתן, ולו גם של גור שנולד זה עתה, הוא לא דבר שאתה רוצה שייקרה בדרכך במהירות העולה אפילו על זו של הנהגים הנפשעים ביותר של ישראל – שלא לדבר על עוצמת ההדף של המים. והדבר נכון פי כמה כשמדובר בלווייתנית בוגרת ומגוננת ביותר במשקל של 36 טון.
רכישת אמונו של לווייתן עשויה להיות משימה מרתיעה למדי, אולם צלם הקולנוע דאג אלן לא נבהל בקלות: "צילמתי במרחק מטרים ספורים מן האם הלווייתנית. יכולתי לראות את העין שלה וראיתי אותה מתבוננת בי. כאשר התקרבתי וראיתי כי היא עדיין רגועה, חשתי שיצרתי בינינו מערכת יחסים של אמון. אינני מופתע כי אנשים מספרים כי מפגש עם ליוויתן שינה את חייהם. במדיום נטול המשקל של המים הם מקרינים מסתוריות בלתי-מוחשית כלשהי."

אתר הסרט:     http://www.loveearth.com/uk/film

 נכתב עבור נענע10 ב-10.11.2007. מפורסם כאן לראשונה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה